מבצע חמץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:18, 5 במרץ 2019

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות 'ההגנה' אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת יפו במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. הישובים שנכבשו במבצע כללו את סלמה (כיום בתל אביב ורמת גן), סאקיה, כפר עאנה והמחנה בתל ליטוינסקי (כיום בשטח אור יהודה), יאזור (אזור) ועוד. המבצע החל ב-28 באפריל 1948, מעט לאחר התקפת האצ"ל על יפו, אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי.

רקע

ערך מורחב – תל אביב במלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות הותקפו שכונותיה הדרומיות של תל אביב, רמת גן, בת ים, מקווה ישראל, ושכונות מולדת וגרין שבפאתי חולון בירי צלפים, מקלעים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל עשרות ופצע מאות יהודים. ב-8 בדצמבר התקיפו, כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מסלמה, בפיקודו של חסן סלאמה את שכונת התקווה. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, אל ח'ירייה, סקיה, יהודייה, יאזור וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה נגב. התחבורה שבה והותקפה מאבו כביר וא-ריש.^[1] עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - דרך הביטחון, בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום דרך בן-צבי). דרך זו שימשה את תחבורת היישוב היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.

יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה, אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום המנדט הבריטי. בנוסף, שהה ביפו כוח בריטי, אשר לא ידוע היה איך ינהג במקרה של התקפה יהודית. כוח זה גם שמר על דרך יפו-רמלה (כיום כביש 44, בקירוב) פתוחה, דבר שמנע ניתוק מוחלט של יפו. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם לתוכנית ד'. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג הפסח תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.

התקפת האצ"ל על יפו

ערך מורחב – התקפת האצ"ל על יפו

כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת מנשייה, אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת האצ"ל, גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.

תוכנית המבצע

מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש העיירות סלמה ויאזור, והכפרים יהודיה, חיריה, סקיה, כפר עאנה ובית דג'ן. מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם ישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע ביזה.^[2]

הכוחות המשתתפים

הצד היהודי

כמפקד המבצע התמנה דן אבן, מפקד חטיבת אלכסנדרוני. 18 כוחות משנה משלוש חטיבות - 'אלכסנדרוני', גבעתי וקרייתי - נטלו חלק במבצע, ואלה מנו כ-1,600 חיילים. כן עמדו לרשות כוח 'ההגנה' ששה משוריינים. המבצע החל בלילה שבין ה-27 וה-28 באפריל.

ימים אחדים קודם המבצע הגיע לידי 'ההגנה' משלוח ראשון של תותחי 20 מ"מ, תותחי נ"מ אשר הוחלט להשתמש בארבעה מהם למטרות קרקעיות במבצע זה. כן כלל הנשק המסייע ארבע מרגמות שלושה אינץ', שלוש מרגמות דווידקה וארבעה מקלעים כבדים.

ההתקפה הסופית של האצ"ל על מנשייה שביפו סייעה לכוחות 'ההגנה' בריתוק והסחת כוחות ערביים מן היעדים שנקבעו.

הצד הערבי

בסאקיה ובח'יריה היו כמה עשרות לוחמים מקומיים. בנוסף, כ-30 לוחמים מן החוץ תגברו את ח'יריה. גם סלאמה וביאזור שהו כמה עשרות לוחמים מקומיים, ולאלה נוספו כ-50 לוחמים מן החוץ. תל א-ריש, אשר חלש על מבואותיה המזרחיים של חולון, היה מבוצר היטב, והוחזק על ידי מספר כיתות של לוחמים ערבים. אלה צוידו, בין היתר, במספר מקלעים ובמרגמות שני אינץ'. מספרם הכולל של הלוחמים הערבים ביפו ובסביבתה עמד על כמה מאות, ובתוכם גדוד של צבא ההצלה בפיקודו של מישל עיסא, ובו כ-300 לוחמים, אשר ממש לפני המבצע, הסתננו אל יפו, ולרשותם שלוש משוריינים ושני תותחי 75 מ"מ. אלה האחרונים הוצבו ביאזור והפגיזו את דרום תל אביב, תוך שהם גורמים למספר אבדות. עם בואו, עיסא נטל את הפיקוד על יפו וסביבתה. המפקד אותו החליף, נאג'ם אל-דין, סירב לקבל את מרותו, ועזב את יפו עם מספר דומה של לוחמים.

מהלך המבצע

שעת ה-"ש", שנקבעה ל-27 באפריל בשעה 22:00, נדחתה בגלל עיכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה תל ליטוינסקי. לבסוף נקבעה זו לשעה 00:45 לאחר חצות, אור ל-28 באפריל.

חטיבת 'קרייתי'

בליל 28/27 באפריל החלה 'קרייתי' בפעולות הטרדה של העיירה סלאמה, ג'באליה (כיום גבעת עלייה), אבו כביר וגבעת בית המטבחיים שביפו. בהמשך החטיבה סייעה בכיבוש סלאמה.

חטיבת 'אלכסנדרוני'

חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון הייתה לנתק את הכביש סלמה-יהודיה על ידי כיבוש הכפרים חיריה וסקיה (אור יהודה של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה תל ליטוינסקי שחלקו הצפוני נכבש כבר ב-14 באפריל 1948. משימותיה של חטיבת אלכסנדרוני הוכתרו בהצלחה, והתקפות הנגד הערביות מכיוון סלמה ויהודייה נהדפו. בליל המחרת כבשה 'אלכסנדרוני', אשר נעזרה ב'קריתי', את הכפר סלאמה כמעט ללא קרב.

יחידת המורכבת מסיירים ומחבלנים פשטה על הגשר שעל נחל איילון, פוצצה אותו וכך נותקה יפו מכיוון מזרח.

חמישה לוחמי חטיבת אלכסנדרוני נפלו במבצע, ועוד כמה נפצעו. לערבים אבדו כ-50 לוחמים שנהרגו, ובח'יריה נהרגו גם שבעה אזרחים. 20 ערבים נפלו בשבי.

חטיבת 'גבעתי'

בלילה, אור ליום ה-28 באפריל, תקף כוח מקובץ של גדוד 52 של חטיבת גבעתי, בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב), את תל א-ריש שממנו ירו הערבים על חולון. בראש התל הייתה עמדת פילבוקס מבוצרת. היציאה של הכוח ממקווה ישראל התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה. אלה, לוחמים מצבא ההצלה, רוב גדודו של עיסא, התקדמו בשני צירים בחיפוי משוריין, והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. המגינים הופתעו, עד מהרה המפקדים איבדו שליטה על כוחותיהם, ושני משוריינים שנשלחו לעזרה, קצרה ידם להודיע. כוח גבעתי נאלץ לסגת לכיוון מקוה ישראל באבידות כבדות - 36 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים^[3]. הערבים איבדו באותו קרב 30 הרוגים ו-62 פצועים. בלילה הבא כבשה 'גבעתי' את הכפר יאזור (אזור), ללא התנגדות ממשית. כך, למרות הכישלון בתל א-ריש, בכל זאת הודק המצור על יפו גם בגזרת 'גבעתי'.

תוצאות המבצע

מטה המבצע פורק ב-30 באפריל. עם הפירוק, חטיבות 'גבעתי' ו'אלכסנדרוני' חזרו לגזרתן, בעוד 'קרייתי' נותרה במרחב תל אביב.

המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.

הנצחה

על התל ליד הפילבוקס הוקם אתר הנצחה לנופלים בקרב זה.
בבית החולים שיבא בתל השומר הוקמה אנדרטה לנופלי חטיבת אלכסנדרוני במבצע חמץ.
בשכונת רמת חן ברמת גן נמצא רחוב מחץ על שם מבצע חמץ שבעקבותיו הוגדל שטח העיר.

לקריאה נוספת

חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות מאת אברהם אילון, הוצאת מערכות, 1959.
אריה חורשי: גיבורי התל, הוצאת ירון גולן, 1994

קישורים חיצוניים

חולון במלחמת העצמאות באתר עיריית חולון
קרב תל א-ריש מהזווית הערבית, רשומה מתוך פורטל פרש
פירוט אירוע ההיעדרות של שבעה מלוחמי פלוגה 52 מחטיבת גבעתי בקרב תל א-ריש^[4], באתר האגף לאיתור נעדרים
מבצע "חמץ" -כיבוש יפו, ארכיון צה"ל ומעהב"ט, סרט ביוטיוב
אמיר בוחבוט, 60 שנה אחרי: זוהו חללי קרב תל-א'ריש, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2007

הערות שוליים

^ 3 ערבים נהרגו בתל א-ריש, דבר, 23 בדצמבר 1947
^ בני מוריס 1948, עמוד 175
^ בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים. לזכר הנופלים בקרב זה נקראת השכונה הסמוכה לתל בשם תל גיבורים
^ בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת מהנעדרים

[1] 3 ערבים נהרגו בתל א-ריש, דבר, 23 בדצמבר 1947

[בני_מוריס-2] בני מוריס 1948, עמוד 175

[3] בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים. לזכר הנופלים בקרב זה נקראת השכונה הסמוכה לתל בשם תל גיבורים

[4] בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת מהנעדרים

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 [[קובץ:Alexandroni Brigade Memorial in Tel Hashomer, Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה בבית החולים תל השומר, לחיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בכיבוש המקום והסביבה ב"מבצע חמץ"]]
 [[קובץ:סיפור כיבוש מחנה תל השומר במלחמת העצמאות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיפור קרב הכיבוש של מחנה תל השומר במלחמת העצמאות, באנדרטת חטיבת אלכסנדרוני, בית החולים תל-השומר]]
-'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]' [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. במבצע זה נכבשו הכפרים הערביים שבקרבת [[יפו]]. במהלכו החלה בריחה המונית מן העיר, והדבר הביא לבסוף לכניעתה ב-13 במאי.
+'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]' [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת [[יפו]] במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. הישובים שנכבשו במבצע כללו את [[סלמה (יפו)|סלמה]] (כיום בתל אביב ורמת גן), [[סאקיה]], [[כפר עאנה]] והמחנה ב[[תל ליטוינסקי]] (כיום בשטח [[אור יהודה]]), [[יאזור]] (אזור) ועוד.  המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי.
 ==רקע==
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי [[תוכנית החלוקה]], אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום [[המנדט הבריטי]]. בנוסף, שהה ביפו כוח בריטי, אשר לא ידוע היה איך ינהג במקרה של התקפה יהודית. כוח זה גם שמר על דרך יפו-[[רמלה]] (כיום [[כביש 44]], בקירוב) פתוחה, דבר שמנע ניתוק מוחלט של יפו. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם ל[[תוכנית ד']]. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג ה[[פסח]] תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.
-==התקפת האצ"ל==
+==התקפת האצ"ל על יפו==
 {{ערך מורחב|התקפת האצ"ל על יפו}}
 כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת ה[[אצ"ל]], גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.
 ==תוכנית המבצע==
-מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש הכפרים [[יאזור]], [[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]], [[חיריה]], [[סקיה]], [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[כפר עאנה]] ו[[בית דג'אן|בית דג'ן]]. מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם כפרים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
+מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש העיירות [[סלמה (יפו)|סלמה]] ו[[יאזור]], והכפרים [[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]], [[חיריה]], [[סקיה]], [[כפר עאנה]] ו[[בית דג'אן|בית דג'ן]]. מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם ישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
 ==הכוחות המשתתפים==
@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 שעת ה-"ש", שנקבעה ל-[[27 באפריל]] בשעה 22:00, נדחתה בגלל עיכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה [[תל ליטוינסקי]]. לבסוף נקבעה זו לשעה 00:45 לאחר חצות, אור ל-28 באפריל.
 ===חטיבת 'קרייתי'===
-בליל 28/27 באפריל החלה 'קרייתי' בפעולות הטרדה של הכפר [[סלמה (יפו)|סלאמה]], [[ג'באליה]] (כיום [[גבעת עלייה]]), [[אבו כביר]] וגבעת בית המטבחיים שביפו. בהמשך החטיבה סייעה בכיבוש סלאמה.
+בליל 28/27 באפריל החלה 'קרייתי' בפעולות הטרדה של העיירה [[סלמה (יפו)|סלאמה]], [[ג'באליה]] (כיום [[גבעת עלייה]]), [[אבו כביר]] וגבעת בית המטבחיים שביפו. בהמשך החטיבה סייעה בכיבוש סלאמה.
 ===חטיבת 'אלכסנדרוני'===
@@ שורה 55: / שורה 55: @@
 ==תוצאות המבצע==
 מטה המבצע פורק ב-30 באפריל. עם הפירוק, חטיבות 'גבעתי' ו'אלכסנדרוני' חזרו לגזרתן, בעוד 'קרייתי' נותרה במרחב תל אביב.
 המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.