הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,008 בתים ,  לפני שנה
←‏רקע: עוד רקע על יפו והמצב לפני המבצע
(←‏רקע: עוד רקע על יפו והמצב לפני המבצע)
==רקע==
[[קובץ:Tel Aviv residents taking cover from Arab snipers fire in 1948.jpg|ממוזער|שמאל|300px|תושבים בת"א מתחבאים מצלפים ערבים 25.2.1948]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יפו]], [[תל אביב במלחמת העצמאות]]}}
 
עם פרוץ מלחמת העצמאות הותקפו שכונותיה הדרומיות של תל אביב, רמת גן, [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל עשרות ופצע מאות יהודים. ב-8 בדצמבר [[קרב שכונת התקווה|התקיפו]], כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מ[[סלמה (יפו)|סלמה]], בפיקודו של [[חסן סלאמה]] את [[שכונת התקווה]]. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, [[אל ח'ירייה]], [[סקיה]], [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], [[יאזור]] וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה [[נגב]]. התחבורה שבה והותקפה מ[[אבו כביר]] ו[[א-ריש]].{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - [[דרך הביטחון]], בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום [[דרך בן-צבי]]). דרך זו שימשה את תחבורת [[היישוב]] היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.
יפו, בה חיו כ- 90,000 תושבים ערבים, הייתה העיר הערבית הגדולה בישראל, ולה גבול ארוך למדי עם תל-אביב וערים נוספות. עם פרוץ החלק הראשון של מלחמת העצמאות, יום אחרי [[כ"ט בנובמבר]], הותקפו שכונותיה הדרומיות של תל אביב, [[רמת גן]], [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל במהלך 5 החודשים שעברו עד למבצע, עשרות יהודים ופצע מאות. הירי הצליח גם לשתק חלקים ניכרים מדרום תל אביב. אלפי פליטים יהודים, שנאלצו לנטוש את בתיהם, שוכנו במוסדות ציבוריים ובבתי-ספר. נוסף לנזקים אלה, נוכחות הכוחות הערבים והמתקפות ריקתו כוחות רבים של ההגנה והפלמ"ח שנדרשו לשם הגנת תל אביב והישובים הסמוכים. {{הערה|[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1706 כיבוש יפו], אנציקלופדיה יהודית, דעת- לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג- גוש עציון}}
 
עם פרוץ מלחמת העצמאות הותקפו שכונותיה הדרומיות של תל אביב, רמת גן, [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל עשרות ופצע מאות יהודים. ב-8 בדצמבר [[קרב שכונת התקווה|התקיפו]], כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מ[[סלמה (יפו)|סלמה]], בפיקודו של [[חסן סלאמה]] את [[שכונת התקווה]]. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, [[אל ח'ירייה]], [[סקיה]], [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], [[יאזור]] וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה [[נגב]]. התחבורה שבה והותקפה מ[[אבו כביר]] ו[[א-ריש]].{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - [[דרך הביטחון]], בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום [[דרך בן-צבי]]). דרך זו שימשה את תחבורת [[היישוב]] היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.
 
יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי [[תוכנית החלוקה]], אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום [[המנדט הבריטי]]. בנוסף, שהה ביפו כוח בריטי, אשר לא ידוע היה איך ינהג במקרה של התקפה יהודית. כוח זה גם שמר על דרך יפו-[[רמלה]] (כיום [[כביש 44]], בקירוב) פתוחה, דבר שמנע ניתוק מוחלט של יפו. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם ל[[תוכנית ד']]. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג ה[[פסח]] תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.

תפריט ניווט