הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,818 בתים ,  לפני שנה
כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת ה[[אצ"ל]], גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.
 
==תוכניתתכנון המבצע==
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית ד'}}
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש העיירות [[סלמה (יפו)|סלמה]] ו[[יאזור]], והכפרים [[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]], [[חיריה]], [[סקיה]], [[כפר עאנה]] ו[[בית דג'אן|בית דג'ן]]. מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם ישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
הרקע למבצע "חמץ" הוצא על ידי המטכ"ל ב-22 באפריל, כחלק מ[[תוכנית ד']], שהתאפיינה בתפישה התקפית. במקור תכנית ד' תוכננה להיפתח לאחר יציאת הבריטים ואולם ביצועה הוקדם. במסגרת תוכנית ד' החלו כוחות ה"הגנה", במחצית השנייה של אפריל, בסדרת קרבות להשתלטות על הערים המעורבות. בין 18 ו-19 באפריל נכבשה [[טבריה]], בין 21 ו-23 באפריל נכבשה [[חיפה]], ובין 20 ו-30 באפריל נערכו הקרבות בירושלים במסגרת [[מבצע יבוסי]].{{הערה|שם=אצל}}
 
לאור ניסיון הקרבות הללו הוחלט בדרג המדיני והצבאי, כי גם במרחב תל-אביב יש לערוך מבצע השתלטות על השטח. לנוכח התערבות כוחות צבא בריטיים מול כוחות ה"הגנה" בקרבות שיח' ג'ראח וברדאר (באיזור ירושלים), הוחלט לבחור פעולה שלא תביא להתנגשות ישירה עם הצבא הבריטי, ולהמנע מהתקפה חזיתית על יפו. {{הערה|שם=אצל}}
 
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה, בגוש רמלה-לוד, באמצעות השתלטות על שני הצירים המוליכים מיפו ותל-אביב מזרחה: {{הערה|שם=אצל}}
* ציר צפוני - יפו- כפר שלם - שדה התעופה -והעיר לוד - על ידי כיבוש מחנה [[תל-ליטווינסקי]] (תל-השומר), אלחייריה (מסובים), העיירה [[סלמה (יפו)|סלמה]] (כפר-שלם), [[סקיה]] (אור-יהודה), [[כפר עאנה]] (נווה-מונוסון), ו[[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]] (יהוד, שם שכנה מפקדתו של חסן מלאמה).
* ציר דרומי - יפו - אזור - בית דגן והמשך לכיוון לרמלה - על ידי כיבוש העיירה [[יאזור]] והכפר [[בית דג'אן|בית דג'ן]].
 
ההנחה של פיקוד ה"הגנה" היתה, כי ניתוק יפו מהעורף הערבי והטלת מצור עליה יביאו לנפילתה ללא קרב, לאחר הפינוי הבריטי, וכי אין טעם להסתבך בלחימה קשה בשטח בנוי, או בקרב עם הבריטים, כאשר קיימת חלופה טובה יותר. שיקולים אלה קבעו את העקרונות למבצע "חמץ" - טיהור השטח מכוחות אויב ב"גישה עקיפה", באמצעות כיבוש יעדים משניים, שבהם אין לבריטים עניין, שיביאו לכיתור ונפילת היעד העיקרי - יפו. {{הערה|שם=אצל}}
 
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש העיירות [[סלמה (יפו)|סלמה]] ו[[יאזור]], והכפרים [[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]], [[חיריה]], [[סקיה]], [[כפר עאנה]] ו[[בית דג'אן|בית דג'ן]]. מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם ישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
 
מאחר שהמבצע נערך בתחומיהן של שלוש מחטיבות ה"הגנה" ("אלכסנדרוני", "גבעתי" ו"קרייתי"), נקבע פיקוד אחיד בראשות מפקד חטיבת "אלכסנדרוני" [[דן אבן]] (אפשטיין).
 
==הכוחות המשתתפים==

תפריט ניווט