הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 7 בתים ,  לפני שנה
העברת המפה למקום יותר טוב, העברת מתקפת האצ"ל לפי סדר כרונולוגי
(העברת המפה למקום יותר טוב, העברת מתקפת האצ"ל לפי סדר כרונולוגי)
[[קובץ:מפת מבצע חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת מבצע חמץ]]
 
'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]' [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת [[יפו]] במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. הישובים שנכבשו במבצע כללו את [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[סאקיה]], [[כפר עאנה]] והמחנה ב[[תל ליטוינסקי]] (כיום בשטח [[אור יהודה]]), [[יאזור]] (אזור) ועוד. המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי.
 
 
יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי [[תוכנית החלוקה]], אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום [[המנדט הבריטי]]. בנוסף, שהה ביפו כוח בריטי, אשר לא ידוע היה איך ינהג במקרה של התקפה יהודית. כוח זה גם שמר על דרך יפו-[[רמלה]] (כיום [[כביש 44]], בקירוב) פתוחה, דבר שמנע ניתוק מוחלט של יפו. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם ל[[תוכנית ד']]. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג ה[[פסח]] תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.
 
==התקפת האצ"ל על יפו==
{{ערך מורחב|התקפת האצ"ל על יפו}}
כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת ה[[אצ"ל]], גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.
 
==תכנון המבצע==
[[קובץ:מפת מבצע חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|250px300px|מפת מבצע חמץ]]
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית ד'}}
הרקע למבצע "חמץ" הוצא על ידי המטכ"ל ב-22 באפריל, כחלק מ[[תוכנית ד']], שהתאפיינה בתפישה התקפית. במקור תכנית ד' תוכננה להיפתח לאחר יציאת הבריטים ואולם ביצועה הוקדם. במסגרת תוכנית ד' החלו כוחות ה"הגנה", במחצית השנייה של אפריל, בסדרת קרבות להשתלטות על הערים המעורבות. בין 18 ו-19 באפריל נכבשה [[טבריה]], בין 21 ו-23 באפריל נכבשה [[חיפה]], ובין 20 ו-30 באפריל נערכו הקרבות בירושלים במסגרת [[מבצע יבוסי]].{{הערה|שם=אצל|[http://www.gal-ed.co.il/etzel/info/hi_show.aspx?id=45652 פתיחת מבצע "חמץ" של ה"הגנה"], מוזיאון האצ"ל בתש"ח}}
 
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה, בגוש רמלה-לוד, באמצעות השתלטות על שני הצירים המוליכים מיפו ותל-אביב מזרחה: {{הערה|שם=אצל}}
* '''ציר צפוני - יפו- כפר שלם - שדה התעופה -והעיר לוד''' - על ידי כיבוש מחנה [[תל-ליטווינסקי ליטוינסקי]] (תל-השומר), אלחייריה (מסובים), העיירה [[סלמה (יפו)|סלמה]] (כפר-שלם), [[סקיה]] (אור-יהודה), [[כפר עאנה]] (נווה-מונוסון), ו[[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]] (יהוד, שם שכנה מפקדתו של חסן מלאמה).
* '''ציר דרומי - יפו - אזור - בית דגן והמשך לכיוון לרמלהרמלה''' - על ידי כיבוש העיירה [[יאזור]] והכפר [[בית דג'אן|בית דג'ן]].
 
ההנחה של פיקוד ה"הגנה" היתה, כי ניתוק יפו מהעורף הערבי והטלת מצור עליה יביאו לנפילתה ללא קרב, לאחר הפינוי הבריטי, וכי אין טעם להסתבך בלחימה קשה בשטח בנוי, או בקרב עם הבריטים, כאשר קיימת חלופה טובה יותר. שיקולים אלה קבעו את העקרונות למבצע "חמץ" - טיהור השטח מכוחות אויב ב"גישה עקיפה", באמצעות כיבוש יעדים משניים, שבהם אין לבריטים עניין, שיביאו לכיתור ונפילת היעד העיקרי - יפו. {{הערה|שם=אצל}}
===הצד הערבי===
בסאקיה ובח'יריה היו כמה עשרות לוחמים מקומיים. בנוסף, כ-30 לוחמים מן החוץ תגברו את ח'יריה. גם בסלאמה וביאזור שהו כמה עשרות לוחמים מקומיים, ולאלה נוספו כ-50 לוחמים מן החוץ. [[תל א-ריש]], אשר חלש על מבואותיה המזרחיים של חולון, היה מבוצר היטב, והוחזק על ידי מספר כיתות של לוחמים ערבים. אלה צוידו, בין היתר, במספר מקלעים ובמרגמות שני אינץ'. מספרם הכולל של הלוחמים הערבים ביפו ובסביבתה עמד על כמה מאות, ובתוכם גדוד של [[צבא ההצלה]] בפיקודו של מישל עיסא, ובו כ-300 לוחמים, אשר ממש לפני המבצע, הסתננו אל יפו, ולרשותם שלוש משוריינים ושני תותחי 75 מ"מ. אלה האחרונים הוצבו ביאזור והפגיזו את דרום תל אביב, תוך שהם גורמים למספר אבדות. עם בואו, עיסא נטל את הפיקוד על יפו וסביבתה. המפקד אותו החליף, נאג'ם אל-דין, סירב לקבל את מרותו, ועזב את יפו עם מספר דומה של לוחמים.
 
==התקפת האצ"ל על יפו==
{{ערך מורחב|התקפת האצ"ל על יפו}}
כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב. לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת ה[[אצ"ל]], גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית, אשר מנתה באותו מועד אלפים אחדים בלבד.
 
==מהלך המבצע==

תפריט ניווט