שערים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של לא אביעד (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 8: שורה 8:
עורכו הראשון היה [[יעקב ברונר]], וסגנו היה [[יהודה נחשוני]] (רזמיבש). ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] מונה נחשוני לעורך, והוא שימש בתפקידו עד לסגירת העיתון. בין עיתונאיו נמנו: [[נפתלי קראוס]], משה קרובקה (אביו של הרב [[זאב קרוב]]), אריה אלברט, אריה אביב"י (אביו של הרב [[יוסף אביב"י]]) ונח סביר (ציינווירט).
עורכו הראשון היה [[יעקב ברונר]], וסגנו היה [[יהודה נחשוני]] (רזמיבש). ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] מונה נחשוני לעורך, והוא שימש בתפקידו עד לסגירת העיתון. בין עיתונאיו נמנו: [[נפתלי קראוס]], משה קרובקה (אביו של הרב [[זאב קרוב]]), אריה אלברט, אריה אביב"י (אביו של הרב [[יוסף אביב"י]]) ונח סביר (ציינווירט).


בשנות השיא שלו שימש העיתון במה מרכזית למאמרים תורניים ורעיוניים של רבנים, סופרים, משוררים ואישי ציבור דתיים, ובהם הרב [[רפאל קצנלבוגן]], הרב [[איסר פרנקל]], הרב [[בן ציון פירר]], [[יוסף צבי רימון]], [[יעקב רימון]], הרב [[דוד הלחמי]]. כבטאון פא"י הביא העיתון את עמדת המפלגה בנושאים האקטואליים שעמדו על הפרק. עיקר תפוצתו הייתה בקרב אנשי פא"י, והוא נשלח אל רבנים ואישי ציבור חרדים ודתיים בארץ ובחו"ל.
בשנות השיא שלו שימש העיתון במה מרכזית למאמרים תורניים ורעיוניים של רבנים, סופרים, משוררים ואישי ציבור דתיים, ובהם הרב [[רפאל קצנלבוגן]], הרב [[איסר פרנקל]], הרב [[בן ציון פירר]], [[יוסף צבי רימון]], [[יעקב רימון]], הרב [[דוד הלחמי]]. כבטאון פא"י הביא העיתון את עמדת המפלגה בנושאים האקטואליים שעמדו על הפרק. עיקר תפוצתו הייתה בקרב אנשי פא"י, והוא נשלח אל רבנים ואישי ציבור חרדים ודתיים בארץ ובחו"ל, בשנים מאוחרות יותר שימש תקופה מסויימת כעורך לילה ומגיה דקדוק הרב [[אורי בן שחר]].


פרשנים פוליטיים מייחסים לעיתון את הצעד הראשון שהוביל ל[[המהפך|מהפך]] בבחירות [[1977]]. בשנת [[1976]] חשף כתב העיתון [[ישראל קצובר]] כי הטקס לציון הגעתם של [[מטוס]]י ה-[[F-15]] הראשונים של [[חיל האוויר]] יגרום ל[[חילול שבת]] של המשתתפים בו. חשיפה זו הובילה ל[[הצעת אי אמון]] שהוגשה ב[[הכנסת|כנסת]] ב-[[14 בדצמבר]] 1976 על ידי החזית הדתית התורתית ([[אגודת ישראל]] ופועלי אגודת ישראל), צעד שגרם ל[[התרגיל המבריק|תרגיל המבריק]] של [[יצחק רבין]] ופיזור הכנסת, והוביל בעקיפין למהפך בבחירות.
פרשנים פוליטיים מייחסים לעיתון את הצעד הראשון שהוביל ל[[המהפך|מהפך]] בבחירות [[1977]]. בשנת [[1976]] חשף כתב העיתון [[ישראל קצובר]] כי הטקס לציון הגעתם של [[מטוס]]י ה-[[F-15]] הראשונים של [[חיל האוויר]] יגרום ל[[חילול שבת]] של המשתתפים בו. חשיפה זו הובילה ל[[הצעת אי אמון]] שהוגשה ב[[הכנסת|כנסת]] ב-[[14 בדצמבר]] 1976 על ידי החזית הדתית התורתית ([[אגודת ישראל]] ופועלי אגודת ישראל), צעד שגרם ל[[התרגיל המבריק|תרגיל המבריק]] של [[יצחק רבין]] ופיזור הכנסת, והוביל בעקיפין למהפך בבחירות.

גרסה מ־03:51, 13 במרץ 2019

כותרת העיתון "שערים"

שערים היה עיתונה היומי של מפלגת פועלי אגודת ישראל.

היסטוריה

העיתון החל לצאת בתשרי תרצ"ה (1934) באופן בלתי סדיר. במאי 1939 החל לצאת שבועון בשם "העתיד" של פועלי אגודת ישראל[1], אולם הוא לא התמיד זמן רב וחזר לצאת באופן בלתי סדיר, כשחלק מהגליונות מסומנים כ"הוצאה חד פעמית". מאפריל 1941 הוכתרו גליונות חד פעמיים אלו שוב בשם "שערים", תוך שמצוין עליהם "תפוצה פנימית" או "פנימי, לא למכירה". החל מתחילת 1945 החלו לצאת גליונות שערים באופן סדיר מדי שבוע. בתחילה צויין על הגליונות הסימון "פנימי, לא למכירה", אך בהמשך הם הופצו עם מחיר. גליונות העיתון מנו את תחילת הוצאת העיתון מתחילת שנת 1945. בשנת תשי"א (1951), ביוזמת מנהיג המפלגה בנימין מינץ, הפך העיתון ליומון, והוא יצא עד לשנת תשמ"א (1981).

עורכו הראשון היה יעקב ברונר, וסגנו היה יהודה נחשוני (רזמיבש). בשנות ה-60 מונה נחשוני לעורך, והוא שימש בתפקידו עד לסגירת העיתון. בין עיתונאיו נמנו: נפתלי קראוס, משה קרובקה (אביו של הרב זאב קרוב), אריה אלברט, אריה אביב"י (אביו של הרב יוסף אביב"י) ונח סביר (ציינווירט).

בשנות השיא שלו שימש העיתון במה מרכזית למאמרים תורניים ורעיוניים של רבנים, סופרים, משוררים ואישי ציבור דתיים, ובהם הרב רפאל קצנלבוגן, הרב איסר פרנקל, הרב בן ציון פירר, יוסף צבי רימון, יעקב רימון, הרב דוד הלחמי. כבטאון פא"י הביא העיתון את עמדת המפלגה בנושאים האקטואליים שעמדו על הפרק. עיקר תפוצתו הייתה בקרב אנשי פא"י, והוא נשלח אל רבנים ואישי ציבור חרדים ודתיים בארץ ובחו"ל, בשנים מאוחרות יותר שימש תקופה מסויימת כעורך לילה ומגיה דקדוק הרב אורי בן שחר.

פרשנים פוליטיים מייחסים לעיתון את הצעד הראשון שהוביל למהפך בבחירות 1977. בשנת 1976 חשף כתב העיתון ישראל קצובר כי הטקס לציון הגעתם של מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר יגרום לחילול שבת של המשתתפים בו. חשיפה זו הובילה להצעת אי אמון שהוגשה בכנסת ב-14 בדצמבר 1976 על ידי החזית הדתית התורתית (אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל), צעד שגרם לתרגיל המבריק של יצחק רבין ופיזור הכנסת, והוביל בעקיפין למהפך בבחירות.

שנות הוצאתו של "שערים" משקפות במידה רבה את כוחה של המפלגה ואת תהליך התפוררותה שהחל בשנות השבעים. ב-1981 נסגר היומון, וכעבור שנה החל להופיע שוב כשבועון, בעריכת מאיר הלחמי, עד לשנת תשנ"ה (1995). כעבור עשור, בשנת תשס"ה (2005), נעשה ניסיון נוסף על ידי שרידי פא"י, בראשות חנוך ורדיגר (בנו של אברהם ורדיגר), לחדש את הופעת העיתון כירחון, ובגלגול זה יצאו 11 גיליונות, בעריכת העיתונאי אהרון קורנפלד, עד לסגירתו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דבר המערכת, שערים, 23 במאי 1939