הבדלים בין גרסאות בדף "תוכנית מרקורי"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
==מטרות וקווים מנחים==
מטרת התוכנית הייתה לשלוח חללית מאוישת למסלול סביב כדור הארץ, לבחון את יכולת תפקוד האסטרונאוטים בחלל, ולאסוף בשלום את האסטורנאוטהאסטורונאוט וחלליתו בתום המשימה.{{הערה|[http://www-pao.ksc.nasa.gov/history/mercury/mercury-goals.htm Project Mercury Goals]}}
 
נאס"א הציבה גם מספר קווים מנחים לתוכנית: שימוש בטכנולוגיות קיימות וציוד קיים יעשה בכל מקום בו הדבר מעשי, עיצוב המערכות יעשה בצורה הכי אמינה ופשוטה, [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]] קיים ישמש לשיגור החללית למסלול, ותוכנית בדיקות הגיונית ומתקדמת תוכנס לשימוש.
 
[[קובץ:McDonnellMercuryCapsule1.jpg|200px|ממוזער|שמאל|מגן החום ומערכת המנועים. שלושה מנועי האטה (הגדולים) ושלושה מנועי פוסיגרייד (קטנים באדום)]]
בחרטום החללית הורכב [[מדף (תעופה)|מדף]] מתכתי קטן ששימש לסיבוב החללית אם היא חדרה לאטמוספירה עם חרטומה קודם (הכיוון הלא נכון), כך שמגיני החום שבתחתית החללית יספגו את מרב חום החדירה. במהלך החזרה מטיסה מסלולית הרגיש האסטורנאוטהאסטרונאוט כ־8 [[תאוצת הכובד|ג'י]], ובחזרה מטיסה תת־מסלולית הרגיש בין 11 ל־12 ג'י.
 
בתנוכנים מוקדמים של מגן החום של החללית הוצע להשתמש או ב[[צלעות קירור]] מ[[בריליום]] או במגן חום "חודר" (Ablative). בדיקות נרחבות יישבו את הבעיה כאשר מגן החום ה"חודר" נמצא אמין ביותר (עד כדי כך שניתן היה להקטין את עוביו בצורה בטוחה, ולהקטין את מסתה הכוללת של החללית), קל יותר לייצור (הבירליום באותה תקופה היה מצוי בכמויות קטנות ויוצר רק על ידי חברה אחת בארצות הברית) וזול יותר. פני מגן החום צופה בשכבות רבות של [[אלומיניום]] ו[[פיברגלס]]. כאשר הגיעה החללית לטמפרטורה של כ־1,100 [[מעלות צלזיוס]] בעת החדירה, היו השכבות "בולעות" את החום ומתפוררות. במהלך החדירה הייתה החללית מתחממת אך לא בצורה שסיכנה את החללית או את הטייס.{{הערה|שם=ה18|[http://science.howstuffworks.com/project-mercury2.htm How Project Mercury Worked]}}
משתמש אלמוני

תפריט ניווט