חקר החלל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:06, 9 באפריל 2019

חקר החלל הוא הגילוי וחקירה של גופים שמימיים בחלל החיצון באמצעות טכנולוגיית החלל ההולכת ומתפתחת. בעוד שחקר החלל מבוצע בעיקר על ידי אסטרונומים עם טלסקופים, המחקר הפיזי של החלל מבוצע הן על ידי רובוטים וגשושיות לא מאוישות והן במסגרת משימות מאוישות בחלל החיצון.

בעוד שצפייה בגופים בחלל, תחום הידוע בשם "אסטרונומיה", קדם לתיעוד ההיסטורי המהימן, היה זה הפיתוח של רקטות גדולות ויעילות יחסית באמצע המאה ה-2 שאיפשרה לבני האדם לראשונה לחקור את החלל הפיזי במציאות. הנימוקים השכיחים ביותר בעד חקר החלל כוללים קידום המחקר המדעי, יוקרה לאומית, יצירת שיתופי פעולה בין עמים שונים, ווידוא שהאנושות תשרוד בעתיד, ופיתוח יתרונות צבאיים ואסטרטגיים כנגד מדינות אחרות.

בעבר הקידום של חקר החלל הושפע לא מעט מהתחרות בין יריבויות גאופוליטיות (ראו המלחמה הקרה) - העידן המוקדם של חקר החלל הונע על ידי "[[המרוץ לחלל]" בין ברית המועצות וארצות הברית. שיגורו של הלווין המלאכותי הראשון ספוטניק 1 לחלל (שוגר על ידי ברית המועצות ב-4 באוקטובר 1957) והנחיתה על הירח על במסגרת תוכנית אפולו 11 האמריקנית ב-20 ביולי 1969 נחשבים לעיתים רבות כציוני הדרך העיקריים בתקופה הראשונית ההיא של חקר החלל. תוכנית החלל הסובייטית השיגה חלק ניכר מאבני הדרך הראשונות, כולל החללית הראשונה שנכנסה למסלול ההקפה של כדור הארץ ב-1957, החללית המאוישת הראשונה בחלל (יורי גגרין על סיפון הווסטוק 1) ב-1961, הפעילות החוץ-רכבית הראשונה (בוצעה על ידי אלכסיי ליאונוב) ב-18 במרץ 1965, הנחיתה האוטומטית הראשונה על גוף שמימי אחר ב-1966, והשקת תחנת החלל הראשונה (סאליוט 1) ב-1971. לאחר 20 השנים הראשונות של חקר החלל הפוקוס עבר מביצוע טיסות חד פעמיות לשימוש בחומרה מתחדשת, כגון תוכנית מעבורות החלל, וכמו גם מעבר מתחרות בין מדינות לשיתוף פעולה בין מדינות (כמו במקרה של תחנת החלל הבינלאומית).

בעשור הראשון של המאה ה-21 הרפובליקה העממית של סין הצליחה לשגר לחלל חללית מאוישת ובכך הפכה למדינה השלישית בהיסטוריה האנושית שהצליחה לשגר בני אדם לחלל. האיחוד האירופי, יפן והודו מתכננות גם משימות חלל עתידיות. סין, רוסיה, יפן והודו הביעו בעבר כי בכוונתן לשגר חלליות מאוישת לירח במהלך המאה ה-21, בעוד שהאיחוד האירופי קרא לקדם משימות מאוישות הן לירח והן למאדים במהלך המאה ה-21 (ראו תוכנית אורורה).

החל משנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך גורמים פרטיים החלו לקדם את תיירות החלל וכמו גם מחקר של הירח אשר המימון מאחוריו מגיע בעיקר מגופים פרטיים (ראו גוגל לונאר אקס פרייז).