אקרוסטיכון במקרא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־10:36, 18 באפריל 2019

אקרוסטיכון הוא מונח בתחום השירה והפרוזה, המבטא סידור מכוון של שורות, מילים או בתים, באופן שהאותיות שבראשן יוצרות רצף אלפביתי מוכר, שם, ביטוי או משפט^[1]. מקור המילה אקרוסטיכון ביוונית, והיא שילוב של המילים Akros – קיצון, ו-Stichos – שורה^[2].

במקרא נמצאים אקרוסטיכונים במספר מקומות. האקרוסטיכונים הבולטים ביניהם מופיעים במגילת איכה, במשלי ובכמה ממזמורי תהלים. המשותף לרוב האקרוסטיכונים שנמצאו במקרא הוא שהם מבוססים על סדר האלף בית (אף שנמצאו מספר מועט של אקרוסטיכונים המצטרפים למילים קצרות במקרא)^[3] .

האקרוסטיכון במזרח הקדום

באכדית נמצאו שבעה אקרוסטיכונים היוצרים שמות או משפטים הנוגעים ליצירה או למחברה. האקרוסטיכון הבבלי המוכר ביותר נמצא ביצירה "התיאודיציה הבבלית", המתוארכת ל-1000 לפנה"ס בקירוב וכתובה באכדיתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Soll, “Acrostic”, the Anchor Bible Dictionary. וגם שמאל=כן.. בשיר 27 בתים, היוצרים אקרוסטיכון בו נזכרים שמו ותאריו של מחבר היצירה^[4]. ההבדל העיקרי בין האקרוסטיכונים הכתובים אכדית לאלו שבמקרא הוא שהם נושאים מסר מילולי בעל משמעות, ואילו מרבית האקרוסטיכונים במקרא בנויים על פי סדר האלפבית העברי ואינם יוצרים מילים או משפטיםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Brug, “Near Eastern Acrostics and Biblical Acrostics Biblical Acrostics and Their Relationship to Other Ancient Near Eastern Acrostics”, NEH Seminar: The Bible and Near Eastern Literature, Yale 1987, p. 5-6. וגם שמאל=כן.. הבדל נוסף נובע מאופיו של הכתב האכדי. הכתב האכדי מורכב מסימנים המסמלים הברות שלמות, בעוד שהכתב העברי הוא אלפביתי. קיים קושי בפענוח האקרוסטיכונים באכדית הנובע מכך שאותו הסימן יכול לסמל מספר הברות שונות. כך בחלק מהאקרוסטיכונים האכדיים סימן נקרא כהברה אחת בתוך השיר, וכהברה שונה לחלוטין במסר האקרוסטיכוןשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Brug, p. 5. וגם שמאל=כן..

באוצר השירה האוגריתית לא ידועים לנו אקרוסטיכונים של ממש, אולם ישנם טקסטים המכילים רצף של מספר שורות הפותחות כולן במילה או הברה זהה. כמה חוקרים ביקשו לראות בטקסטים אלה "קווזי-אקרוסטיכונים" (מעין אקרוסטיכונים)שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Watson, “Quasi – Acrostics in Uguritic Poetry”, UFT 12, pp. 445-447. וגם שמאל=כן.. ואולם, במקרים אלה לא מתקבל צירוף בעל משמעות כלשהי, ולכן קשה לראות הקבלה כלשהי בין "קווזי אקרוסטיכונים" אלה לאקרוסטיכון המקראי^[5].

במצרית נמצאו מספר שירים שעושים שימוש בתחבולה ספרותית הדומה במידת מה לאקרוסטיכון. אחד מן השירים הללו נקרא "המנון לאמון" והוא חובר באלף השני לפנה"ס. במזמור זה, המילה הראשונה בכל בית היא בעלת צליל הדומה למספרו של הבית. אמצעי ספרותי זה מזכיר במידה מסוימת את רעיון האקרוסטיכון האלפביתי שמופיע במקרא, שכן בשני המקרים פתיחת הבית מבטאת את מספרו בשירשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Brug, pp. 6-7. וגם שמאל=כן..

האקרוסטיכון במקרא

ביחס לכלל הספרות שנמצאה במזרח הקדום, התופעה של אקרוסטיכון אלפביתי היא ייחודית למקרא.

תהלים

בספר תהלים יש שמונהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Freedman and Geoghegan, “Psalm 119: The Exaltation of Torah”, p. 1. וגם שמאל=כן. אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (ט'-י', ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (קי"א, קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (קי"ט).

קמ"ה

במזמור זה, "תהלה לדוד", מופיע אקרוסטיכון אלפביתי מלא, למעט האות נ' שחסרה בו. הוצעו מספר הסברים מדוע לא נכללה נ' במזמור. בתלמוד הבבלי מובא הסברו של רבי יוחנן שנאמר על דרך הדרש: "אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל^[6]" (בבלי ברכות, ד, ע"ב). ה-נ' מסמלת נפילה, ומאחר ודוד לא רצה לראות במפלת ישראל, נמנע מלכלול נ' במזמור חשוב זה.

במספר נוסחים אחרים כגון תרגום השבעים, הוולגטה ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו בקומראן, נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"^[7]. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Kimelman, p. 50. וגם שמאל=כן.. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו^[8].

בנוסף לאקרוסטיכון האלפביתי הבולט במזמור זה, נטען שבאמצע מזמור זה מופיע אקרוסטיכון הפוך של המילה "מלך" בפסוקים י"א-י"ג^[9]:

כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו

להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו

מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודור

אמנם, כל אקרוסטיכון אלפביתי שלם כולל את הצירוף "מלך", שכן זהו היפוך רצף אותיות האלפבית הרגיל. אך במזמור זה מופיעות דווקא בפסוקים אלו מילים משורש "מ.ל.כ", ומשום כך אפשר שבמזמור קמ"ה אקרוסטיכון זה הוא מכוון.

כ"ה, ל"ד

במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפביתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Ceresko, p. 101. וגם שמאל=כן.. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על שיטת האתב"ש, שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Brug, p. 3. וגם שמאל=כן..

אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי

בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו

גדלו ל-ה' אתי ונרוממה שמו יחדו

לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם

שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה

תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו

פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החסים בו (תהלים ל"ד)

ט' - י'

בשני מזמורים אלו מופיע אקרוסטיכון חלקי שתחילתו במזמור ט' וסופו בסוף מזמור י'. בתרגום השבעים מופיעים שני מזמורים אלו כמזמור אחד^[10]. גם רש"י התייחס לשני מזמורים אלו כמזמור אחד מאוחד^[11]. במזמור ט' מופיעות מרבית האותיות שבחציו הראשון של האלפבית – מ-א' עד כ'. מזמור י' פותח ב-ל' הממשיכה את האקרוסטיכון, ומסתיים באותיות ק' – ת' בפסוקיו האחרונים.

ל"ז

המזמור עוסק בהנחיות מוסריות. אותיות האקרוסטיכון מופיעות על פי רוב במרחק של שני פסוקים זה מזה. ברובו מורכב המזמור מבתים בעלי שני פסוקים^[12]. בכל בית פסוק אחד שבו הנחיה מוסרית המתחילה באות האקרוסטיכון, ופסוק נוסף המעניק הסבר או חיזוק להנחיה זו. האקרוסטיכון אינו שלם: חסרה בו האות ע'. בנוסף, תבנית הבתים בני שני פסוקים איננה נשמרת לכל אורכו.

קי"א, קי"ב

שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון^[13]. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו^[14]. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחדשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Dahood, p. 127. וגם שמאל=כן..

קי"ט

מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Brug, p. 2. וגם שמאל=כן.. הוא מחולק ל-22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכוןשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Soll, “Acrostic”. וגם שמאל=כן. ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'^[15] מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.

משלי ל"א - "אשת חיל"

השיר "אשת חיל" מופיע בסוף ספר משלי והוא עוסק בשבח האישה האידיאלית וכלילת המעלות. השיר בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי שלם בו כל פסוק פותח באות מן האלף-בית^[14]. הפסוק האחרון, באות ת', מסיים את "אשת חיל", אך הוא גם מסיים את ספר משלי כולו.

איכה

מגילת איכה מכילה קינות על חורבן בית המקדש הראשון. ארבע הקינות הראשונות בנויות באקרוסטיכון אלפביתי שלם. הפרק החמישי והאחרון אינו מכיל אקרוסטיכון, אך הוא באורך של 22 פסוקים, כמניין אותיות האלף-בית. חוקרים רבים סבורים כי מספר זה של פסוקים אינו מקרי, וכי פרק ה' משתמש ב'אקרוסטיכון ריק'^[16], כלומר, הוא מכיל 22 פסוקים בגלל הזיקה הכללית שלו למסגרת של אקרוסטיכון, אך סדר האותיות חופשי ואיננו עוקב אחר האלף-בית. אם נקבל הנחה זו, הרי מגילת איכה כולה מעוצבת בצורה זו או אחרת סביב האלפבית העברישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Hillers, “Anchor Yale Bible – Lamentations”, pp. 24-25. וגם שמאל=כן..

פרקים א', ב' ו-ד' הם באורך 22 פסוקים כל אחד, והם כוללים אקרוסטיכונים בהם כל פסוק מתחיל באות מאותיות האלפבית. בפרקים א' ו-ב' יש בכל פסוק שלוש שורות-שיר ואילו בפרק ד' שתי שורות-שירשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Assis, pp. 710-711. וגם שמאל=כן.. שלושת הפרקים האלו קשורים זה לזה גם מבחינות אחרות. כך למשל, שלושתם פותחים במילה "איכה". פרק ג' לעומת זאת יוצא דופן במבנהו. בכל בית שלושה פסוקים הפותחים כל אחד באות מהאקרוסטיכון, כך אורכו הוא 66 פסוקים – בשונה מכל הפרקים האחרים.

חציית האלפבית

בפרק א' באיכה האקרוסטיכון האלפביתי מתחלק לשני חלקים שווים באורכם. הראשון מ-א' עד כ' והשני מ-ל' עד ת'. במחצית הראשונה, המקונן מדבר בגוף שלישי על "בת ציון", היא ירושלים שחרבה. במחצית השנייה, לעומת זאת, "בת ציון" מבכה בגוף ראשון את מר גורלהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Heater, “Structure and Meaning in Lamentations”, pp. 306-307. וגם שמאל=כן.. במקרה זה חציית האקרוסטיכון לשניים משמשת כאמצעי אמנותי להבלטת נקודות המבט השונות בקינה.

סדר האותיות פ'-ע'

בשלושה מפרקי איכה (ב,ג,ד) סדר האלפבית שונה במקצת מהסדר הידוע. האות פ' מופיעה לפני האות ע'. מאחר שתופעה זו חוזרת שלוש פעמים סביר שאין מדובר בטעות אלא בבחירה מכוונת. חיזוק נוסף לכך הוא שבית האות פ' נפתח באופן כמעט זהה בפרקים ב' ו-ג': "פצו עליך פיהם"(ב, ט"ז) ו-"פצו עלינו פיהם"(ג, מו)שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Heater, p. 314. This quotes Weisman, “Die Klaglieder”, p. 33. וגם שמאל=כן.. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו כמה כתובות אלפבית עתיקות בהן סדר האותיות פ' ו-ע' הפוך מן המוכר לנו, כמו בפרקים אלה באיכה^[17]. פ' מקדימה את ע' גם בתרגום השבעים למזמור אשת חיל. כמו כן, בגרסה של איכה פרק א' המופיעה באחת ממגילות קומראן פ' מקדימה את ע', שלא כמו בנוסח המסורה שלפנינו. ייתכן שעדויות אלו יכולות להצביע על סדר אחר שהיה מקובל לאלפבית^[18]. היו חוקרים שאף הציעו שבמזמור ל"ד בתהלים הקדימה פ' את ע' בנוסחו המקורי, על אף שאין לכך כל עדות נוסח עתיקה. זאת על פי ההקשר בלבד: הפסוק הפותח באות צ' במזמור זה לא מתאים להיקרא כהמשכו של הפסוק הפותח באות פ' אלא דווקא כהמשכו של הפסוק הפותח באות ע'שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Mitchell, "The Peh/Ayin Order in the Acrostics of the Book of Eichah", p. 3. וגם שמאל=כן..

רבי יוחנן ורבא נדרשו אף הם לסוגיית שינוי סדר האותיות באיכה. הם סברו, על דרך הדרש, ששינוי סדר ה-פ' וה-ע' נועד על מנת להדגיש שהמרגלים במדבר חטאו בחטא לשון הרע. לשיטתם, המרגלים דיברו בפיהם רעה על הארץ ותיארו דברים שלא ראו בעיניהם, ולכן הוקדמה ה-פ' ל-ע' באיכה: "בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (סנהדרין ק"ד ע"ב). יש לציין שעל פי פשט הדברים, סיפור המרגלים לא מוזכר כלל באיכה. במדרש איכה רבה חוזרים דברים דומים, אך ללא אזכור המרגלים: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין"^[19].

אקרוסטיכון מינימלי באיכה ה'

ייתכן שבאיכה ה', בחלקה האחרון של המגילה, ישנה התייחסות תמציתית לתבנית האקרוסטיכון האלפביתי המופיע בארבעת הפרקים הקודמים. באיכה ה' י"ט-כ' המילים שבראש צלעות הפסוקים מתחילות באותיות א', כ', ל' ו-ת'. אותיות אלו הן בדיוק ההתחלה (א), האמצע (כ, ל) והסוף (ת) של האלפבית העברי בהתאמהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Heater, pp. 310-311. וגם שמאל=כן.:

אתה ה' לעולם תשב

כסאך לדר ודור:

למה לנצח תשכחנו

תעזבנו לארך ימים: (איכה ה', י"ט-כ')

אקרוסטיכון מינימלי זה, אם אכן קיים, מהווה מעין סיכום למגילת איכה הרצופה באקרוסטיכונים אלפביתיים.

תפקידו של האקרוסטיכון באיכה

לא ידוע מדוע דווקא מגילת איכה מתאפיינת בשימוש כה אינטנסיבי באקרוסטיכון. חוקרים שהתייחסו לשאלה זו הציעו שהאקרוסטיכון, בהיותו מסגרת נוקשה ופורמלית באופיה, מתפקד כגורם המאזן את ההתפרצות הרגשית רבת העוצמה שבמגילה, ובכך הופך אותה מזעקה בלתי מרוסנת ליצירה ספרותית מאורגנת שמובנה בה מתח בין צורה לתוכןשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Adeney, Songs of Solomon and the Lamentations of Jeremiah, 66-67. וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Assis, “The Alphabetic Acrostic”, p. 717. וגם שמאל=כן..

נחום

לפי כמה חוקרים, פרק א' של נחום מכיל אקרוסטיכון חלקי. אקרוסטיכון זה, אם קיים, הוא מאוד חסר ולא עקבי. הוא מגיע רק עד האות כ' וחסרות בו האותיות ד', ז' ו-י'. בנוסף, הרווח בין אותיות האקרוסטיכון אינו זהה, ומיקומן אינו זהה בפסוקים השוניםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Pinker, “Nahum 1: Acrostic and Authorship”, Jewish Bible Quarterly, p. 4. וגם שמאל=כן.. יש לציין כי כל האקרוסטיכונים האחרים שזוהו במקרא נמצאים בפרקי שירה ומזמור. זהו האקרוסטיכון היחיד שנמצא בטקסט נבואי.

תפקידו של האקרוסטיכון במקרא

חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום^[20]. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כשרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כשרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה^[5].

קישורים חיצוניים

"אקרוסטיכון במקרא", 26 ביוני 2013, 3.0‏ CC-BY-SA

הערות שוליים

^ מליץ, "אקרוסטיכון במקרא", בית מקרא 36, ע"מ 250.
^ מילון אבן שושן, ערך "אקרוסטיכון".
^ מליץ, ע"מ 253.
Ceresko, "The ABCs of Wisdom in Psalm XXXIV", VT 35, p. 101.
גרסיאל, "מדרשי שמות אותיות האל"ף-בי"ת ביחידות ספרותיות אקרוסטיכוניות במקרא", בית מקרא 139, ע"מ 333.
Watson, G.E, “Reversed Rootplay in Ps. 145”, Biblica 62, 1981, pp. 101-102.
^ . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.
^ ¹ ² Brug, p. 4.
^ הביטוי "שונאי ישראל" הוא לשון סגינהור עבור "ישראל". רבי יוחנן משתמש בו כדי להימנע מלהזכיר במפורש את מפלת ישראל.
^ בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.
^ Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהילים".
^ מליץ, ע"מ 253.
^ מאחר שתרגום השבעים כתוב ביוונית, אי אפשר להבחין בו בקיומו של האקרוסטיכון. ישנם חוקרים הסבורים כי איחודם של שני מזמורים אלה בתרגום השבעים מיועד לפצות על אי היכולת להבחין באקרוסטיכון.
^ ראו דברי רש"י במסכת מגילה י"ז ע"מ א'..
^ מליץ, ע"מ 255-257.
^ דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.
^ ¹ ² Brug, p. 1.
^ הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.
^ קיום והיקף תופעה זו ברחבי המקרא שנוי במחלוקת בין חוקרים. אך במקרה זה השימוש ב-22 פסוקים כנראה לא מקרי. ראה: E. Assis “The Alphabetic Acrostic in the Book of Lamentations,” CBQ 69 (2007), p.711.
^ ש. אחיטוב, "הכתב והמכתב", עמודים 15, 145, 159. אהרן דמסקי, "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה", ע"מ 271.
^ אחיטוב, ע"מ 15.
^ מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119.
^ מליץ, ע"מ 259.

[1] מליץ, "אקרוסטיכון במקרא", בית מקרא 36, ע"מ 250.

[2] מילון אבן שושן, ערך "אקרוסטיכון".

[3] מליץ, ע"מ 253.
Ceresko, "The ABCs of Wisdom in Psalm XXXIV", VT 35, p. 101.
גרסיאל, "מדרשי שמות אותיות האל"ף-בי"ת ביחידות ספרותיות אקרוסטיכוניות במקרא", בית מקרא 139, ע"מ 333.
Watson, G.E, “Reversed Rootplay in Ps. 145”, Biblica 62, 1981, pp. 101-102.

[4] . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.

[Common1-5] ¹ ² Brug, p. 4.

[6] הביטוי "שונאי ישראל" הוא לשון סגינהור עבור "ישראל". רבי יוחנן משתמש בו כדי להימנע מלהזכיר במפורש את מפלת ישראל.

[7] בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.

[8] Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהילים".

[9] מליץ, ע"מ 253.

[10] מאחר שתרגום השבעים כתוב ביוונית, אי אפשר להבחין בו בקיומו של האקרוסטיכון. ישנם חוקרים הסבורים כי איחודם של שני מזמורים אלה בתרגום השבעים מיועד לפצות על אי היכולת להבחין באקרוסטיכון.

[11] ראו דברי רש"י במסכת מגילה י"ז ע"מ א'..

[12] מליץ, ע"מ 255-257.

[13] דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.

[Common2-14] ¹ ² Brug, p. 1.

[15] הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.

[16] קיום והיקף תופעה זו ברחבי המקרא שנוי במחלוקת בין חוקרים. אך במקרה זה השימוש ב-22 פסוקים כנראה לא מקרי. ראה: E. Assis “The Alphabetic Acrostic in the Book of Lamentations,” CBQ 69 (2007), p.711.

[17] ש. אחיטוב, "הכתב והמכתב", עמודים 15, 145, 159. אהרן דמסקי, "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה", ע"מ 271.

[18] אחיטוב, ע"מ 15.

[19] מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119.

[20] מליץ, ע"מ 259.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''[[אקרוסטיכון]]''' הוא מונח בתחום ה[[שירה]] וה[[פרוזה]], המבטא סידור מכוון של שורות, מילים או בתים, באופן שה[[אות]]יות שבראשן יוצרות רצף [[אלפבית]]י מוכר, שם, ביטוי או משפט{{הערה| מליץ, "אקרוסטיכון במקרא", בית מקרא 36, ע"מ 250.}}. מקור המילה אקרוסטיכון ב[[יוונית]], והיא שילוב של המילים Akros – קיצון, ו-Stichos – שורה{{הערה| מילון אבן שושן, ערך "אקרוסטיכון".}}.
 ב[[מקרא]] נמצאים אקרוסטיכונים במספר מקומות. האקרוסטיכונים הבולטים ביניהם מופיעים ב[[מגילת איכה]], ב[[משלי]] ובכמה ממזמורי [[תהלים]]. המשותף לרוב האקרוסטיכונים שנמצאו במקרא הוא שהם מבוססים על סדר האלף בית (אף שנמצאו מספר מועט של אקרוסטיכונים המצטרפים למילים קצרות במקרא){{הערה|מליץ, ע"מ 253.{{ש}}
@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 == האקרוסטיכון במזרח הקדום ==
-ב[[אכדית]] נמצאו שבעה אקרוסטיכונים היוצרים שמות או משפטים הנוגעים ליצירה או למחברה. האקרוסטיכון ה[[בבל]]י המוכר ביותר נמצא ביצירה "התיאודיציה הבבלית", המתוארכת ל-[[המאה ה-10 לפנה"ס|1000 לפנה"ס]] בקירוב וכתובה באכדית{{הערה| Soll, “Acrostic”, the Anchor Bible Dictionary.}}. בשיר 27 בתים, היוצרים אקרוסטיכון בו נזכרים שמו ותאריו של מחבר היצירה{{הערה| . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.}}. ההבדל העיקרי בין האקרוסטיכונים הכתובים אכדית לאלו שבמקרא הוא שהם נושאים מסר מילולי בעל משמעות, ואילו מרבית האקרוסטיכונים במקרא בנויים על פי סדר ה[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]] ואינם יוצרים מילים או משפטים{{הערה| Brug, “Near Eastern Acrostics and Biblical Acrostics Biblical Acrostics and Their Relationship to Other Ancient Near Eastern Acrostics”, NEH Seminar: The Bible and Near Eastern Literature, Yale 1987, p. 5-6.}}. הבדל נוסף נובע מאופיו של הכתב האכדי. ה[[כתב יתדות|כתב האכדי]] מורכב מסימנים המסמלים הברות שלמות, בעוד שהכתב העברי הוא אלפביתי. קיים קושי בפענוח האקרוסטיכונים באכדית הנובע מכך שאותו הסימן יכול לסמל מספר הברות שונות. כך בחלק מהאקרוסטיכונים האכדיים סימן נקרא כהברה אחת בתוך השיר, וכהברה שונה לחלוטין במסר האקרוסטיכון{{הערה|Brug, p. 5.}}.
+ב[[אכדית]] נמצאו שבעה אקרוסטיכונים היוצרים שמות או משפטים הנוגעים ליצירה או למחברה. האקרוסטיכון ה[[בבל]]י המוכר ביותר נמצא ביצירה "התיאודיציה הבבלית", המתוארכת ל-[[המאה ה-10 לפנה"ס|1000 לפנה"ס]] בקירוב וכתובה באכדית{{הערה| Soll, “Acrostic”, the Anchor Bible Dictionary.|שמאל=כן}}. בשיר 27 בתים, היוצרים אקרוסטיכון בו נזכרים שמו ותאריו של מחבר היצירה{{הערה| . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.}}. ההבדל העיקרי בין האקרוסטיכונים הכתובים אכדית לאלו שבמקרא הוא שהם נושאים מסר מילולי בעל משמעות, ואילו מרבית האקרוסטיכונים במקרא בנויים על פי סדר ה[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]] ואינם יוצרים מילים או משפטים{{הערה| Brug, “Near Eastern Acrostics and Biblical Acrostics Biblical Acrostics and Their Relationship to Other Ancient Near Eastern Acrostics”, NEH Seminar: The Bible and Near Eastern Literature, Yale 1987, p. 5-6.|שמאל=כן}}. הבדל נוסף נובע מאופיו של הכתב האכדי. ה[[כתב יתדות|כתב האכדי]] מורכב מסימנים המסמלים הברות שלמות, בעוד שהכתב העברי הוא אלפביתי. קיים קושי בפענוח האקרוסטיכונים באכדית הנובע מכך שאותו הסימן יכול לסמל מספר הברות שונות. כך בחלק מהאקרוסטיכונים האכדיים סימן נקרא כהברה אחת בתוך השיר, וכהברה שונה לחלוטין במסר האקרוסטיכון{{הערה|Brug, p. 5.|שמאל=כן}}.
-באוצר השירה ה[[אוגריתית]] לא ידועים לנו אקרוסטיכונים של ממש, אולם ישנם טקסטים המכילים רצף של מספר שורות הפותחות כולן במילה או הברה זהה. כמה חוקרים ביקשו לראות בטקסטים אלה "קווזי-אקרוסטיכונים" (מעין אקרוסטיכונים){{הערה| Watson, “Quasi – Acrostics in Uguritic Poetry”, UFT 12, pp. 445-447.}}. ואולם, במקרים אלה לא מתקבל צירוף בעל משמעות כלשהי, ולכן קשה לראות הקבלה כלשהי בין "קווזי אקרוסטיכונים" אלה לאקרוסטיכון המקראי{{הערה| Brug, p. 4.}}.
+באוצר השירה ה[[אוגריתית]] לא ידועים לנו אקרוסטיכונים של ממש, אולם ישנם טקסטים המכילים רצף של מספר שורות הפותחות כולן במילה או הברה זהה. כמה חוקרים ביקשו לראות בטקסטים אלה "קווזי-אקרוסטיכונים" (מעין אקרוסטיכונים){{הערה| Watson, “Quasi – Acrostics in Uguritic Poetry”, UFT 12, pp. 445-447.|שמאל=כן}}. ואולם, במקרים אלה לא מתקבל צירוף בעל משמעות כלשהי, ולכן קשה לראות הקבלה כלשהי בין "קווזי אקרוסטיכונים" אלה לאקרוסטיכון המקראי{{הערה|שם=Common1|1= Brug, p. 4.}}.
-ב[[מצרית קדומה|מצרית]] נמצאו מספר שירים שעושים שימוש בתחבולה ספרותית הדומה במידת מה לאקרוסטיכון. אחד מן השירים הללו נקרא "המנון ל[[אמון (אל)|אמון]]" והוא חובר ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף השני לפנה"ס]]. במזמור זה, המילה הראשונה בכל בית היא בעלת צליל הדומה למספרו של הבית. אמצעי ספרותי זה מזכיר במידה מסוימת את רעיון האקרוסטיכון האלפביתי שמופיע במקרא, שכן בשני המקרים פתיחת הבית מבטאת את מספרו בשיר{{הערה| Brug, pp. 6-7.}}.
+ב[[מצרית קדומה|מצרית]] נמצאו מספר שירים שעושים שימוש בתחבולה ספרותית הדומה במידת מה לאקרוסטיכון. אחד מן השירים הללו נקרא "המנון ל[[אמון (אל)|אמון]]" והוא חובר ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף השני לפנה"ס]]. במזמור זה, המילה הראשונה בכל בית היא בעלת צליל הדומה למספרו של הבית. אמצעי ספרותי זה מזכיר במידה מסוימת את רעיון האקרוסטיכון האלפביתי שמופיע במקרא, שכן בשני המקרים פתיחת הבית מבטאת את מספרו בשיר{{הערה| Brug, pp. 6-7.|שמאל=כן}}.
 == האקרוסטיכון במקרא ==
 ביחס לכלל הספרות שנמצאה במזרח הקדום, התופעה של אקרוסטיכון אלפביתי היא ייחודית למקרא.
 === תהלים ===
-בספר [[תהלים]] יש שמונה{{הערה| Freedman and Geoghegan, “Psalm 119: The Exaltation of Torah”, p. 1.}} אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (ט'-י', ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (קי"א, קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (קי"ט).
+בספר [[תהלים]] יש שמונה{{הערה| Freedman and Geoghegan, “Psalm 119: The Exaltation of Torah”, p. 1.|שמאל=כן}} אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (ט'-י', ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (קי"א, קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (קי"ט).
 ==== קמ"ה ====
 במזמור זה, "[[אשרי יושבי ביתך|תהלה לדוד]]", מופיע אקרוסטיכון אלפביתי מלא, למעט האות נ' שחסרה בו. הוצעו מספר הסברים מדוע לא נכללה נ' במזמור. ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מובא הסברו של [[רבי יוחנן]] שנאמר על דרך הדרש: "אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל{{הערה| הביטוי "שונאי ישראל" הוא לשון סגינהור עבור "ישראל". רבי יוחנן משתמש בו כדי להימנע מלהזכיר במפורש את מפלת ישראל.}}" (בבלי [[מסכת ברכות|ברכות]], ד, ע"ב). ה-נ' מסמלת נפילה, ומאחר ודוד לא רצה לראות במפלת ישראל, נמנע מלכלול נ' במזמור חשוב זה.
-במספר נוסחים אחרים כגון [[תרגום השבעים]], ה[[וולגטה]] ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו ב[[קומראן]], נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"{{הערה|בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.}}. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרת{{הערה|Kimelman, p. 50.}}. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו{{הערה|Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהילים".}}.
+במספר נוסחים אחרים כגון [[תרגום השבעים]], ה[[וולגטה]] ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו ב[[קומראן]], נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"{{הערה|בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.}}. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרת{{הערה|Kimelman, p. 50.|שמאל=כן}}. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו{{הערה|Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהילים".}}.
 בנוסף לאקרוסטיכון האלפביתי הבולט במזמור זה, נטען שבאמצע מזמור זה מופיע אקרוסטיכון הפוך של המילה "מלך" בפסוקים י"א-י"ג{{הערה| מליץ, ע"מ 253.}}:
@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 ==== כ"ה, ל"ד ====
-במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפבית{{הערה| Ceresko, p. 101.}}. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על [[צופן אתב"ש|שיטת האתב"ש]], שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלה{{הערה| Brug, p. 3.}}.
+במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפבית{{הערה| Ceresko, p. 101.|שמאל=כן}}. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על [[צופן אתב"ש|שיטת האתב"ש]], שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלה{{הערה| Brug, p. 3.|שמאל=כן}}.
 :'''א'''ברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי{{ש}}
@@ שורה 56: / שורה 56: @@
 ==== קי"א, קי"ב ====
-שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון{{הערה| דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.}}. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו{{הערה| Brug, p. 1.}}. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחד{{הערה|Dahood, p. 127.}}.
+שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון{{הערה| דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.}}. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו{{הערה|שם=Common2|1= Brug, p. 1.}}. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחד{{הערה|Dahood, p. 127.|שמאל=כן}}.
 ==== קי"ט ====
-מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורה{{הערה| Brug, p. 2.}}. הוא מחולק ל-22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכון{{הערה| Soll, “Acrostic”.}} ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'{{הערה|הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.}} מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.
+מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורה{{הערה| Brug, p. 2.|שמאל=כן}}. הוא מחולק ל-22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכון{{הערה| Soll, “Acrostic”.|שמאל=כן}} ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'{{הערה|הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.}} מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.
 === משלי ל"א - "אשת חיל" ===
-השיר "[[אשת חיל]]" מופיע בסוף ספר משלי והוא עוסק בשבח האישה האידיאלית וכלילת המעלות. השיר בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי שלם בו כל פסוק פותח באות מן האלף-בית{{הערה| Brug, p. 1.}}. הפסוק האחרון, באות ת', מסיים את "אשת חיל", אך הוא גם מסיים את ספר משלי כולו.
+השיר "[[אשת חיל]]" מופיע בסוף ספר משלי והוא עוסק בשבח האישה האידיאלית וכלילת המעלות. השיר בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי שלם בו כל פסוק פותח באות מן האלף-בית{{הערה|שם=Common2}}. הפסוק האחרון, באות ת', מסיים את "אשת חיל", אך הוא גם מסיים את ספר משלי כולו.
 === איכה ===
-[[מגילת איכה]] מכילה קינות על חורבן בית המקדש הראשון. ארבע הקינות הראשונות בנויות באקרוסטיכון אלפביתי שלם. הפרק החמישי והאחרון אינו מכיל אקרוסטיכון, אך הוא באורך של 22 פסוקים, כמניין אותיות האלף-בית. חוקרים רבים סבורים כי מספר זה של פסוקים אינו מקרי, וכי פרק ה' משתמש ב'אקרוסטיכון ריק'{{הערה|קיום והיקף תופעה זו ברחבי המקרא שנוי במחלוקת בין חוקרים. אך במקרה זה השימוש ב-22 פסוקים כנראה לא מקרי. ראה: E. Assis “The Alphabetic Acrostic in the Book of Lamentations,” CBQ 69 (2007), p.711.}}, כלומר, הוא מכיל 22 פסוקים בגלל הזיקה הכללית שלו למסגרת של אקרוסטיכון, אך סדר האותיות חופשי ואיננו עוקב אחר האלף-בית. אם נקבל הנחה זו, הרי מגילת איכה כולה מעוצבת בצורה זו או אחרת סביב האלפבית העברי{{הערה| Hillers, “Anchor Yale Bible – Lamentations”, pp. 24-25.}}.
+[[מגילת איכה]] מכילה קינות על חורבן בית המקדש הראשון. ארבע הקינות הראשונות בנויות באקרוסטיכון אלפביתי שלם. הפרק החמישי והאחרון אינו מכיל אקרוסטיכון, אך הוא באורך של 22 פסוקים, כמניין אותיות האלף-בית. חוקרים רבים סבורים כי מספר זה של פסוקים אינו מקרי, וכי פרק ה' משתמש ב'אקרוסטיכון ריק'{{הערה|קיום והיקף תופעה זו ברחבי המקרא שנוי במחלוקת בין חוקרים. אך במקרה זה השימוש ב-22 פסוקים כנראה לא מקרי. ראה: E. Assis “The Alphabetic Acrostic in the Book of Lamentations,” CBQ 69 (2007), p.711.}}, כלומר, הוא מכיל 22 פסוקים בגלל הזיקה הכללית שלו למסגרת של אקרוסטיכון, אך סדר האותיות חופשי ואיננו עוקב אחר האלף-בית. אם נקבל הנחה זו, הרי מגילת איכה כולה מעוצבת בצורה זו או אחרת סביב האלפבית העברי{{הערה| Hillers, “Anchor Yale Bible – Lamentations”, pp. 24-25.|שמאל=כן}}.
-פרקים א', ב' ו-ד' הם באורך 22 פסוקים כל אחד, והם כוללים אקרוסטיכונים בהם כל פסוק מתחיל באות מאותיות האלפבית. בפרקים א' ו-ב' יש בכל פסוק שלוש שורות-שיר ואילו בפרק ד' שתי שורות-שיר{{הערה| Assis, pp. 710-711.}}. שלושת הפרקים האלו קשורים זה לזה גם מבחינות אחרות. כך למשל, שלושתם פותחים במילה "איכה". פרק ג' לעומת זאת יוצא דופן במבנהו. בכל בית שלושה פסוקים הפותחים כל אחד באות מהאקרוסטיכון, כך אורכו הוא 66 פסוקים – בשונה מכל הפרקים האחרים.
+פרקים א', ב' ו-ד' הם באורך 22 פסוקים כל אחד, והם כוללים אקרוסטיכונים בהם כל פסוק מתחיל באות מאותיות האלפבית. בפרקים א' ו-ב' יש בכל פסוק שלוש שורות-שיר ואילו בפרק ד' שתי שורות-שיר{{הערה| Assis, pp. 710-711.|שמאל=כן}}. שלושת הפרקים האלו קשורים זה לזה גם מבחינות אחרות. כך למשל, שלושתם פותחים במילה "איכה". פרק ג' לעומת זאת יוצא דופן במבנהו. בכל בית שלושה פסוקים הפותחים כל אחד באות מהאקרוסטיכון, כך אורכו הוא 66 פסוקים – בשונה מכל הפרקים האחרים.
 ==== חציית האלפבית ====
-בפרק א' באיכה האקרוסטיכון האלפביתי מתחלק לשני חלקים שווים באורכם. הראשון מ-א' עד כ' והשני מ-ל' עד ת'. במחצית הראשונה, המקונן מדבר בגוף שלישי על "בת ציון", היא ירושלים שחרבה. במחצית השנייה, לעומת זאת, "בת ציון" מבכה בגוף ראשון את מר גורלה{{הערה| Heater, “Structure and Meaning in Lamentations”, pp. 306-307.}}. במקרה זה חציית האקרוסטיכון לשניים משמשת כאמצעי אמנותי להבלטת נקודות המבט השונות בקינה.
+בפרק א' באיכה האקרוסטיכון האלפביתי מתחלק לשני חלקים שווים באורכם. הראשון מ-א' עד כ' והשני מ-ל' עד ת'. במחצית הראשונה, המקונן מדבר בגוף שלישי על "בת ציון", היא ירושלים שחרבה. במחצית השנייה, לעומת זאת, "בת ציון" מבכה בגוף ראשון את מר גורלה{{הערה| Heater, “Structure and Meaning in Lamentations”, pp. 306-307.|שמאל=כן}}. במקרה זה חציית האקרוסטיכון לשניים משמשת כאמצעי אמנותי להבלטת נקודות המבט השונות בקינה.
 ==== סדר האותיות פ'-ע' ====
-בשלושה מפרקי איכה (ב,ג,ד) סדר האלפבית שונה במקצת מהסדר הידוע. האות פ' מופיעה לפני האות ע'. מאחר שתופעה זו חוזרת שלוש פעמים סביר שאין מדובר בטעות אלא בבחירה מכוונת. חיזוק נוסף לכך הוא שבית האות פ' נפתח באופן כמעט זהה בפרקים ב' ו-ג': "פצו עליך פיהם"(ב, ט"ז) ו-"פצו עלינו פיהם"(ג, מו){{הערה| Heater, p. 314. This quotes Weisman, “Die Klaglieder”, p. 33.}}. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו כמה כתובות אלפבית עתיקות בהן סדר האותיות פ' ו-ע' הפוך מן המוכר לנו, כמו בפרקים אלה באיכה{{הערה| ש. אחיטוב, "הכתב והמכתב", עמודים 15, 145, 159. אהרן דמסקי, "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה", ע"מ 271.}}. פ' מקדימה את ע' גם ב[[תרגום השבעים]] למזמור אשת חיל. כמו כן, בגרסה של איכה פרק א' המופיעה באחת מ[[מגילות קומראן]] פ' מקדימה את ע', שלא כמו ב[[נוסח המסורה]] שלפנינו. ייתכן שעדויות אלו יכולות להצביע על סדר אחר שהיה מקובל לאלפבית{{הערה|אחיטוב, ע"מ 15.}}. היו חוקרים שאף הציעו שבמזמור ל"ד בתהלים הקדימה פ' את ע' בנוסחו המקורי, על אף שאין לכך כל עדות נוסח עתיקה. זאת על פי ההקשר בלבד: הפסוק הפותח באות צ' במזמור זה לא מתאים להיקרא כהמשכו של הפסוק הפותח באות פ' אלא דווקא כהמשכו של הפסוק הפותח באות ע'{{הערה|Mitchell, "The Peh/Ayin Order in the Acrostics of the Book of Eichah", p. 3.}}.
+בשלושה מפרקי איכה (ב,ג,ד) סדר האלפבית שונה במקצת מהסדר הידוע. האות פ' מופיעה לפני האות ע'. מאחר שתופעה זו חוזרת שלוש פעמים סביר שאין מדובר בטעות אלא בבחירה מכוונת. חיזוק נוסף לכך הוא שבית האות פ' נפתח באופן כמעט זהה בפרקים ב' ו-ג': "פצו עליך פיהם"(ב, ט"ז) ו-"פצו עלינו פיהם"(ג, מו){{הערה| Heater, p. 314. This quotes Weisman, “Die Klaglieder”, p. 33.|שמאל=כן}}. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו כמה כתובות אלפבית עתיקות בהן סדר האותיות פ' ו-ע' הפוך מן המוכר לנו, כמו בפרקים אלה באיכה{{הערה| ש. אחיטוב, "הכתב והמכתב", עמודים 15, 145, 159. אהרן דמסקי, "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה", ע"מ 271.}}. פ' מקדימה את ע' גם ב[[תרגום השבעים]] למזמור אשת חיל. כמו כן, בגרסה של איכה פרק א' המופיעה באחת מ[[מגילות קומראן]] פ' מקדימה את ע', שלא כמו ב[[נוסח המסורה]] שלפנינו. ייתכן שעדויות אלו יכולות להצביע על סדר אחר שהיה מקובל לאלפבית{{הערה|אחיטוב, ע"מ 15.}}. היו חוקרים שאף הציעו שבמזמור ל"ד בתהלים הקדימה פ' את ע' בנוסחו המקורי, על אף שאין לכך כל עדות נוסח עתיקה. זאת על פי ההקשר בלבד: הפסוק הפותח באות צ' במזמור זה לא מתאים להיקרא כהמשכו של הפסוק הפותח באות פ' אלא דווקא כהמשכו של הפסוק הפותח באות ע'{{הערה|Mitchell, "The Peh/Ayin Order in the Acrostics of the Book of Eichah", p. 3.|שמאל=כן}}.
 [[רבי יוחנן]] ו[[רבה|רבא]] נדרשו אף הם לסוגיית שינוי סדר האותיות באיכה. הם סברו, על דרך ה[[מדרש|דרש]], ששינוי סדר ה-פ' וה-ע' נועד על מנת להדגיש ש[[שנים עשר המרגלים|המרגלים במדבר]] חטאו בחטא לשון הרע. לשיטתם, המרגלים דיברו בפיהם רעה על הארץ ותיארו דברים שלא ראו בעיניהם, ולכן הוקדמה ה-פ' ל-ע' באיכה: "בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" ([[s:סנהדרין קד ב|סנהדרין ק"ד ע"ב]]). יש לציין שעל פי [[פשט]] הדברים, [[סיפור המרגלים]] לא מוזכר כלל באיכה. במדרש [[איכה רבה]] חוזרים דברים דומים, אך ללא אזכור המרגלים: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין"{{הערה|מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119.}}.
 ==== אקרוסטיכון מינימלי באיכה ה' ====
-ייתכן שבאיכה ה', בחלקה האחרון של המגילה, ישנה התייחסות תמציתית לתבנית האקרוסטיכון האלפביתי המופיע בארבעת הפרקים הקודמים. באיכה ה' י"ט-כ' המילים שבראש צלעות הפסוקים מתחילות באותיות א', כ', ל' ו-ת'. אותיות אלו הן בדיוק ההתחלה (א), האמצע (כ, ל) והסוף (ת) של האלפבית העברי בהתאמה{{הערה| Heater, pp. 310-311.}}:
+ייתכן שבאיכה ה', בחלקה האחרון של המגילה, ישנה התייחסות תמציתית לתבנית האקרוסטיכון האלפביתי המופיע בארבעת הפרקים הקודמים. באיכה ה' י"ט-כ' המילים שבראש צלעות הפסוקים מתחילות באותיות א', כ', ל' ו-ת'. אותיות אלו הן בדיוק ההתחלה (א), האמצע (כ, ל) והסוף (ת) של האלפבית העברי בהתאמה{{הערה| Heater, pp. 310-311.|שמאל=כן}}:
 :'''א'''תה ה' לעולם תשב{{ש}}
@@ שורה 88: / שורה 88: @@
 ==== תפקידו של האקרוסטיכון באיכה ====
-לא ידוע מדוע דווקא מגילת איכה מתאפיינת בשימוש כה אינטנסיבי באקרוסטיכון. חוקרים שהתייחסו לשאלה זו הציעו שהאקרוסטיכון, בהיותו מסגרת נוקשה ופורמלית באופיה, מתפקד כגורם המאזן את ההתפרצות הרגשית רבת העוצמה שבמגילה, ובכך הופך אותה מזעקה בלתי מרוסנת ליצירה ספרותית מאורגנת שמובנה בה מתח בין צורה לתוכן{{הערה| Adeney, Songs of Solomon and the Lamentations of Jeremiah, 66-67.}}{{הערה| Assis, “The Alphabetic Acrostic”, p. 717.}}.
+לא ידוע מדוע דווקא מגילת איכה מתאפיינת בשימוש כה אינטנסיבי באקרוסטיכון. חוקרים שהתייחסו לשאלה זו הציעו שהאקרוסטיכון, בהיותו מסגרת נוקשה ופורמלית באופיה, מתפקד כגורם המאזן את ההתפרצות הרגשית רבת העוצמה שבמגילה, ובכך הופך אותה מזעקה בלתי מרוסנת ליצירה ספרותית מאורגנת שמובנה בה מתח בין צורה לתוכן{{הערה| Adeney, Songs of Solomon and the Lamentations of Jeremiah, 66-67.|שמאל=כן}}{{הערה| Assis, “The Alphabetic Acrostic”, p. 717.|שמאל=כן}}.
 === נחום ===
-לפי כמה חוקרים, פרק א' של [[נחום]] מכיל אקרוסטיכון חלקי. אקרוסטיכון זה, אם קיים, הוא מאוד חסר ולא עקבי. הוא מגיע רק עד האות כ' וחסרות בו האותיות ד', ז' ו-י'. בנוסף, הרווח בין אותיות האקרוסטיכון אינו זהה, ומיקומן אינו זהה בפסוקים השונים{{הערה| Pinker, “Nahum 1: Acrostic and Authorship”, Jewish Bible Quarterly, p. 4.}}. יש לציין כי כל האקרוסטיכונים האחרים שזוהו במקרא נמצאים בפרקי שירה ומזמור. זהו האקרוסטיכון היחיד שנמצא בטקסט נבואי.
+לפי כמה חוקרים, פרק א' של [[נחום]] מכיל אקרוסטיכון חלקי. אקרוסטיכון זה, אם קיים, הוא מאוד חסר ולא עקבי. הוא מגיע רק עד האות כ' וחסרות בו האותיות ד', ז' ו-י'. בנוסף, הרווח בין אותיות האקרוסטיכון אינו זהה, ומיקומן אינו זהה בפסוקים השונים{{הערה| Pinker, “Nahum 1: Acrostic and Authorship”, Jewish Bible Quarterly, p. 4.|שמאל=כן}}. יש לציין כי כל האקרוסטיכונים האחרים שזוהו במקרא נמצאים בפרקי שירה ומזמור. זהו האקרוסטיכון היחיד שנמצא בטקסט נבואי.
 === תפקידו של האקרוסטיכון במקרא ===
-חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום{{הערה| מליץ, ע"מ 259.}}. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כשרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כשרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה{{הערה| Brug, p. 4.}}.
+חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום{{הערה| מליץ, ע"מ 259.}}. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כשרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כשרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה{{הערה|שם=Common1}}.
 == קישורים חיצוניים ==
 {{מיזמים|ויקיטקסט=קטגוריה:אקרוסטיכונים אלפביתיים בתנ"ך|שם ויקיטקסט=אקרוסטיכונים אלפביתיים בתנ"ך}}
 * [http://omernd.files.wordpress.com/2013/06/bibacrostics.pdf "אקרוסטיכון במקרא"], 26 ביוני 2013, 3.0{{כ}} [[CC-BY-SA]]