הסבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:23, 21 באפריל 2019

הֲסִבָּה (בכתיב מלא: הֲסִיבָּה)^[1] היא תנוחה שבה אדם יושב או שוכב, על פי רוב על מיטה עם כרים, כאשר הוא נשען בעיקר על צידו השמאלי. התנוחה נפוצה בתרבות הערבית כיום^[^{דרוש מקור]}, הייתה נפוצה בעת העתיקה במזרח התיכון, והייתה נהוגה בעיקר בזמן האכילה. היהדות הרבנית אימצה את התנוחה כאחת ממצוות ליל הסדר, כשהיא מסמלת חירות.

היסטוריה

התנוחה היא מעין שכיבה, שהייתה נפוצה בעיקר בקרב המעמדות המכובדים יותר, וסימלה סטטוס של נוחות וכבוד. מסיבה זו, לא היה מקובל שעבד או בן מעמד נחות אחר, יסב כשהוא נמצא יחד עם אדונו או בעל מעמד גבוה ממנו.

התנוחה מבוצעת לרוב כשההשענות היא על צד שמאל, משתי סיבות עיקריות:

רוב בני האדם משתמשים בידם הימנית על מנת לאכול, ובתנוחה זו ההישענות היא על יד שמאל, בעת שהימנית נשארת פנויה.
כאשר ההשענות היא על צד ימין, קיימת סכנה שהאוכל יכנס לקנה הנשימה ויגרום לחנק^[2].

ביהדות הרבנית

היהדות הרבנית אימצה את תנועת ההסיבה כתקנה מרכזית שתקנו חכמים בהלכות ליל הסדר, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לעיקרון ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המשנה במסכת פסחים^[3] מדגישה ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, אף על פי שבדרך כלל אינו רגיל להסב.

מרכזיותה של ההסיבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר בהגדה של פסח: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו מסובין בבני ברק".

יש להסב בזמן אכילת המצה, ה"כורך" ושתיית ארבע הכוסות, אך לא בשעת אכילת המרור, כיון שמנהג אכילתו מייצג את השעבוד. הידור מצווה הוא להסב בכל שעת אכילת הסעודה. בשעת אמירת ההגדה - אין להסב, אלא יש לשבת בכובד ראש.

לדעת ראבי"ה, חובה זו אינה נוהגת היום, שהרי בני חורין אינן מסובים בימינו, ואדרבה - הישיבה על הכיסאות היא דרך חירות.

אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שההסיבה מבטאת מידת מה של קלות ראש, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסבה שלהן אינה מבטאת חירות^[4]. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל)^[5].

קישורים חיצוניים

חובת הסיבה בליל הסדר, באתר ויקיסוגיה
דיני הסיבה, באתר www.chabad.org (באנגלית)

הערות שוליים

^ כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא הֲסָבָה. ראו האקדמיה ללשון העברית: משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים.
^ Why do we recline to our left side at the seder?, www.chabad.org (באנגלית)
^ משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'
^ ראו רשב"ם תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'.
^ כמובא בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ב, סעיף ד'.

[1] כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא הֲסָבָה. ראו האקדמיה ללשון העברית: משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים.

[2] Why do we recline to our left side at the seder?, www.chabad.org (באנגלית)

[3] משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'

[4] ראו רשב"ם תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'.

[5] כמובא בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ב, סעיף ד'.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[File:Qat man.jpg|thumb|ערבי לועס [[קאת (צמח)]] בתנוחת הסיבה, [[צנעא]] 2009]]
-'''הֲסִבָּה''' או '''הֲסִיבָּה''' היא [[תנוחת גוף|תנוחה]] בה [[אדם]] [[ישיבה (תנוחה)|יושב]] או [[שכיבה|שוכב]], על פי רוב על [[מיטה]] עם [[כר]]ים, כאשר הוא נשען בעיקר על צידו השמאלי. התנוחה נפוצה ב[[תרבות ערבית|תרבות הערבית]] כיום{{מקור}}, והייתה נפוצה ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], והייתה נהוגה בעיקר בזמן ה[[אכילה]]. ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] אימצה את התנוחה כאחת ממצוות [[ליל הסדר]], כשהיא מסמלת חירות.
+'''הֲסִבָּה''' (בכתיב מלא: '''הֲסִיבָּה''')<ref>כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא '''הֲסָבָה'''. ראו האקדמיה ללשון העברית: [https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/formation-and-vocalization/2-1-%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D/#target-2794 משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים].</ref> היא [[תנוחת גוף|תנוחה]] שבה [[אדם]] [[ישיבה (תנוחה)|יושב]] או [[שכיבה|שוכב]], על פי רוב על [[מיטה]] עם [[כר]]ים, כאשר הוא נשען בעיקר על צידו השמאלי. התנוחה נפוצה ב[[תרבות ערבית|תרבות הערבית]] כיום{{מקור}}, הייתה נפוצה ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], והייתה נהוגה בעיקר בזמן ה[[אכילה]]. ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] אימצה את התנוחה כאחת ממצוות [[ליל הסדר]], כשהיא מסמלת חירות.
 ==היסטוריה==