קין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:


==מקור השם ==
==מקור השם ==

=== במחקר ===
=== במחקר ===
{{להשלים|להשלים את מקור השם במחקר מתוך אנצי' מקראית|נושא=יהדות}}
{{להשלים|להשלים את מקור השם במחקר מתוך אנצי' מקראית|נושא=יהדות}}

גרסה מ־13:59, 24 באפריל 2019

וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
קין רוצח את הבל, ציור מעשה ידי ברטולומאו מנפרדי, שנת 1600 לערך. מוצג במוזיאון לתולדות האמנות בווינה

קַיִן היה, לפי ספר בראשית (פרשת בראשית, פרק ד'), בנם הבכור של אדם וחוה והיילוד האנושי הראשון בעולם. קין ביצע את הרצח הראשון בספר התנ"ך. עיסוקו היה בעבודת אדמה[1].

מקור השם

במחקר

במדרש

משמעות שמו של קין מתבארת במדרש השם בספר בראשית פרק ד' פסוק א': ”וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה'” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק א')

כלומר, עשיתי אדם בעזרת ה' (קניתי פירושו עשיתי). משמעות אחרת (אך קרובה) למילה "קנה" היא "ברא". לפי פסוק זה חווה קראה לבנה קין, כיוון ש"קנתה", כלומר בראה איש – נפש חיה, כמו שה' ברא, בין השאר, את בני האדם. דוגמה לשימוש במילה במשמעות זו היא בספר בראשית פרק י"ד פסוק י"ט: ”וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.” (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ט)

לפי ההקשר בפסוק זה משמעות המילה "קונה" היא בורא שמיים וארץ.

חטאו של קין

ערך מורחב – קין והבל

קין הציע להקריב מנחה לה' ולאחר מכן, אף הבל, אחיו הצעיר שעיסוקו היה רעיית צאן, הציע את מנחתו לה'. הבל הביא כמנחה ”מבכורות צאנו ומחלבהן” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ד') – הבכורות (הראשונים) שבצאנו, החלב (שומן), שהוא חלק מובחר בבשר. (לדוגמה, ביטוי לבשר איכותי הוא "עגל חלב", כלומר גם צעיר וגם רך ואיכותי.) מנחתו של קין הייתה מפרי האדמה ומיבולו שגידל. בשונה מהבל, מנחתו של קין אינה מלווה בתיאורים המעידים על איכות המנחה. סוברים כי בעוד הבל השקיע באיכות מנחתו, קין לא השקיע בה ולא הביא מהטוב שבגידוליו. כפי שתואר קודם אין אנו יודעים על כישוריו של קין כחקלאי ולכן ייתכן שלא הביא הגידולים המובחרים. יש מוסיפים כי המילים "מקץ ימים" בפסוק ג' מתארות שמדובר ביבול סוף השנה, שבדרך כלל אינו מן המובחר. בנוסף ייתכן שקין לא הביא מפרי גידוליו, היות שלא מצוינת המילה "שלו", לעומת הבל שמצוין "צאנו" כצורת שייכות. ה' קיבל את מנחתו של הבל (בכור צאנו), אך את מנחתו של קין לא קיבל בגלל איכות מנחתו (פרי אדמה).

קין נמלא כעס וקנאה, כיוון שמנחתו נדחתה, וה' העדיף את מנחתו של הבל על פניה. קין שהוא זה שיזם את המנחה וגם האח הבכור, שהיה בעל מעמד גבוה מבין הבנים, הרגיש שהתבזה. על כן קין נמלא קנאה כלפי הבל.

ה' כנראה מבין שהכעס והקנאה מציפים את קין בשל כך, ולכן ניסה להרגיעו ולשכנע אותו לא לתת ליצר הרע להשתלט עליו, והסביר לו שאם ינהג בדרך הנכונה, הוא ינחל הצלחה והוא ישא אליו פנים:

קין. פסלו של אנרי וידאל, 1896, גני טווילרי, פריז

”וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ; הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּו.” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ו')

פירוש הפיסוק הוא שאם תשפר מעשיך ומחשבותיך תוכל להתמודד עם היצרים שלך, ואם לא תשפר ותתנהג בצורה לא טובה החטא יחכה לך תמיד ויפתה אותך, ומסיים בהמלצה – ואתה תמשול בו – ביצר שלך, אם אכן תטיב מעשיך. ה' גם נותן תקווה לקין שאם הוא ישתפר בעתיד הוא יקבל את מנחתו.

אך קין לא מחליט להתגבר על יצריו ועדיין שרוי בכעס. ואכן בהמשך הסיפור קין והבל הלכו לשדה וקין הרג את הבל. לא מצוין במפורש זמן המריבה וכן שעת היום בו התבצעה או רקע מריבה זו, אך בגלל הסמיכות בין תיאור דחיית המנחה לסיפור הרצח ניתן להסיק שככל הנראה הרצח נבע מסיבה זו. נוסף על כך, אין תיאור מה התרחש ביניהם ברגעים לפני הרצח ועל תוכנה של השיחה ביניהם. לפי פסוק ח':

”וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ח')

קין והבל, בציור מהמאה ה-15

כלומר אין כל משמעות לדברי קין להבל כיוון שקין לא היה באמת מעוניין לדבר עם אחיו והיה שטוף ביצרים. פרט הרצח היחיד המתואר הוא מיקומו – קין משך את הבל לשדה כנראה בסמיכות למקום מגוריהם אך רחוק מבית ההורים.

התוודותו של קין

לאחר הרצח ה' שואל את קין בבראשית פרק ד' פסוק ט': ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ.” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ט') קין בתחילה בוחר שלא לשתף עמו פעולה ועונה לו בחוצפה ובזלזול רב: ”וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ט') זו שאלה רטורית, היות שה' רואה ויודע הכול ותפקידה לתת לנשאל הזדמנות להתוודות בעצמו על חטאו. בשאלתו לקין ה' כבר יודע את גורל הבל. תשובתו החצופה של קין שיש הרואים בה אפילו טענה כלפי ה' שה' בעצמו היה צריך לשמור על הבל (ואין זה עיסוקו של קין כלל) בוודאי לא הוסיפה לו נקודות זכות. גם בסיפור החטא של אדם וחווה ה' שואל אותם שאלה רטורית לאחר החטא: ”וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק ט') זוהי שאלה רטורית. בניגוד לקין, בסיפור חטא אדם וחווה בגן עדן הם בחרו לשתף פעולה עם ה'. לאחר שה' מטיח בקין בפסוק ”קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק י"א) לא נותר לקין ברירה והוא למעשה מודה ברצח בהמשך.

עונשו של קין

בשל רצח אחיו הבל ה' מקלל את קין בכך שהאדמה לא תצמיח לו עוד יבול, כיוון שכאשר רצח את הבל הדם נאלץ לחלחל אל תוך האדמה, שהיא סיפקה לו את יבולו וממנה התקיים, ולכן לא תצמיח לו עוד דבר. למעשה זו הפעם השנייה בה האדמה מקוללת. הפעם הראשונה הייתה בסיפור החטא של אדם וחווה, והאדמה קוללה בעונשו של אדם כמתואר: ”וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה” (ספר בראשית, פרק ג', פסוקים י"זי"ח)

עונש משלים לאי יכולתו של קין לעבד את האדמה הוא לעבור ממגורי קבע (תכונתו של החקלאי המעבד את האדמה ואשר נמצא במקום אחד),לנדידה: מכיוון שאין לו יכולת לשבת במקום אחד ולעבד אדמה הוא יאלץ לנדוד.

פרשנים אחרים רואים את הסיפור כמייצג את העימות בין התרבות החקלאית - המתיישבת, המיוצגת על ידי קין עובד האדמה לבין תרבות הרועים הנוודים, המיוצגת בדמותו של הבל. בתקופת המקרא נמצא העימות בין שתי צורות החיים האלה בשיאו. בסופו של דבר אנו יודעים כי התרבות החקלאית דחקה את רגלי תרבות הנוודים (אך זה לקח שנים רבות) ולראיה שברוב אוכלוסיית העולם חיה כיום חיים של יישובי קבע. סיפור קין והבל בא לרמז כי הדבר נעשה בצורה כוחנית ותוך גילויי אלימות כלפי חברת הנוודים.

אות קין

קין אמר לה': "גדול עווני מנשוא" (בראשית פרק ד', פסוק י"ג) כלומר – עווני כה גדול שיהיה קשה לסלוח לו. כלומר, התנצלות על מעשיו תוך הבנה מה הוא עשה. לאחר שהודה במעשיו והתנצל הוא גם הבין שהוא מאוד פגיע, ללא מקום הגנה או מחסה קבוע כיוון שהוא נענש בנדודים. לכן ה' נתן לקין את אות קין, שיהיה סימן לכך שאסור לפגוע בו, וכל מי שיפגע בקין עונשו יהיה חמור פי שבעה. אולם, יש המפרשים את הביטוי "גדול עווני מנשוא" כתלונה של קין על העונש כלומר: "עונשי כל כך גדול, שאני לא יכול לסבול אותו". ה' לא הרג את קין לפי עקרון "מידה כנגד מידה", כיוון שזה היה הרצח הראשון, לכן קין לא ידע מה זה רצח, גרימתו והשלכותיו, לכן הוקל בעונשו (נחשב רוצח בשגגה ולא בכוונה). יש האומרים שבקבלת מנחותיהם של קין והבל ה' לא קיבל את המנחה של קין רק כדי לבחון את תגובתו והתנהגותו, ולכן יהיה זה לא צודק להורגו בשל כך. יש סיבה נוספת לאי הריגת קין ונתינת אות עליו ועונש הנדודים: על ידי כך שקין בנדודיו יעבור ממקום למקום יופץ המסר של איסור הרצח והעונש הצפוי בעקבות כך. סיבה אחרת לאי הריגת קין היא, שהדור השני לאנושות הכיל בסך הכל 3 אנשים: קין, הבל ושת. הבל כבר נרצח, ואם ה' היה הורג גם את קין כעונש יחידי שהיה נשאר לצורך המשכת המין האנושי היה שת. ייתכן וה' לא רצה שהמשך המין האנושי יסתמך רק על שת.

נקודות דמיון ושוני בין חטאו ועונשו של קין לחטאם ועונשם של אדם וחווה

דמיון

  1. לאחר החטא ה' החל לדבר עם מבצעי החטא כדי לגרום להם להתוודות בפניו על החטא.
  2. מבנה התחלת השיחה של ה' היא ב"איכה" או "אי" (היכן) כאשר הכוונה להתחיל לגרום להם להתוודות – בסיפור החטא של אדם וחווה הם התחבאו כיוון שהם גילו שהם עירומים לאחר שאכלו מעץ הדעת לכן חשו בושה והתחבאו, לכן ה' שואל אותם היכן הם. בסיפור החטא של קין, השאלה היא כלפי הבל.
  3. בשני הסיפורים החוטאים נענשים על חטאם.

שוני

  1. בחטא של אדם וחווה היה איסור ברור וחד משמעי, בעוד בחטא של קין לא היה איסור כלל.
  2. בשאלתו של ה', אדם בחר לענות לה' ולשתף פעולה, ואילו קין התחמק וענה בחוצפה.
  3. חטאם של אדם וחווה נעשה מתוך הפיתוי חווה על ידי הנחש ומהפיתוי של אדם על ידי חווה, ואילו חטאו של קין נעשה מתוך כעס וקנאה כלפי הבל.
  4. בסיפור החטא של קין ה' ראה שהכעס מציף אותו והוא עלול לחטוא, לכן ניסה לדבר איתו כדי להרגיע אותו ולמנוע ממנו לחטוא. בסיפור החטא של אדם וחווה ה' לא ניסה למנוע מהם לחטוא כאשר יצר החטא שלהם עלה.
  5. אדם וחווה לא התלוננו על עונשם, בעוד קין (על פי פרשנות אחת) התלונן על גורלו.

לאחר העונש

”וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ט"ז)

קין התיישב לבסוף בארץ נוד, המזרחית לעדן, שם בנה עיר וקרא לה על-שם בנו חנוך. פעולה זאת מנוגדת לעונש ה', מכיוון שאלוהים ציווה עליו לנוע ולנוד בעוד שהוא מתיישב במקום קבע ואף בונה עיר. לפי פירושו של רש"י, ארץ נוד היא ארץ מקלט לגולים ונוודים. הארץ נקראת ככה מכיוון שכל הגולים נדים (נודדים) לשם. פרופסור זלי גורביץ' בספרו "על המקום" מציע שלא מדובר בכלל בשם של מקום, אלא שהשם ניתן למצב שבו נתון קין, שהנדודים הם מקום מושבו. פירוש אחר הוא שעונשו של קין הוא גלות ממקום מגוריו למקום שאינו שייך לו. בנוסף, ייתכן שקין הצליח להימלט מעונשו, וייתכן שהעונש היה ניתוק מהאדמה. ניתן לראות צידוק לכך בפסוק "כי תעבד את האדמה לא תוסף תת-כוחה לך", ואת המקצועות העירוניים שעסקו בהם צאצאיו – חרש ברזל ומוזיקאי.

משפחתו ושושלתו

פרשנים מסורתיים והגמרא טוענים שקין נולד עם אחות תאומה, ושהייתה לו לפחות עוד אחות אחת[2]. מסופר כי קין לקח לו אישה, שילדה את בנם חנוך. רבי יצחק אברבנאל כתב ב"ספרי האומות" ששם אשתו של קין היה קלמנה.

לחנוך נולד עירד, ולעירד מחויאל, ומחויאל ילד את מתושאל, ומתושאל ילד את למך. למך לקח לו שתי נשים: שם האחת עדה, ושם השנית צלה. עדה ילדה את יבל ואת יובל, וצלה ילדה את תובל-קין ונעמה. סיפור תולדותיה של שושלת קין מסתיים לאחר כשמונה דורות, בעוד ששושלת שת מובילה לנח שהוא אבי כל הדורות הבאים. עם זאת יש המפרשים שאשת נח הייתה נעמה, מצאצאיו של קין, וישנה אגדה לפיה אשמדאי מלך השדים הוא מצאצאי קין.

מותו

על מותו של קין מסופר באגדה כי הרגו צאצאו למך בן מתושאל כאשר יצא לציד עם בנו תובל קין שחי שבעה דורות אחרי רצח הבל. למך היה כבד ראיה וחשב כי קין הוא חיה הראויה לציד, ניתר עליו והרגו. לאחר שעמד על טעותו ספק את כפיו בצער, אך כיוון שהיה כבד ראיה לא ראה שבנו נמצא לפניו, מחץ אותו והרגו. ניתן למצוא צידוק לכך בשירו של למך:

”כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ג)

במדרש תנחומא מרחיבים על המקרה. לאחר שלמך הרג את קין, הוא טפח בחרטה ונגע בראש תינוקו (בנו, תובל-קין), ובשגגה הרגו.

"וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה. למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו. כשהיה רואה אותו תינוק היה אומר לו. אמר לו כמין חיה אני רואה. מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו. אמר לו ללמך, אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. אמר לו, ווי לי, זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר "כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי"... כיון שבאו לבית, אמר להם למך לנשיו עלו למטה אמרו לו, הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו, לא נעלה. אמר להן כבר נטל חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. אמרו לו לא נשמע לך. מה אנו מולידות למארה."

לעומת זאת במדרש רבה[3] מסופר כי ”היה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו”. לפי מדרש זה הוא חי 1056 שנים.

על פי ספר היובלים קין מת שנה לאחר שאדם מת;

"...ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו, ויומת בקרב אבניו" (מג)

"כי באבן המית את הבל ובאבן הומת גם הוא, על פי משפט הצדק" (מד)

לפי זה, הוא חי 931 שנים.

קין בנצרות

הברית החדשה שופטת בחומרה את קין הנחשב ”מִן הָרָע [...] יַעַן כִּי מַעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים וּמַעֲשֵׂי אָחִיו מַעֲשֵׂי צֶדֶק” (איגרת יוחנן הראשונה, פרק ג', פסוק 12), ומחשיבה את הבל צדיק ומאמין: ”בָּאֱמוּנָה הִקְרִיב הֶבֶל לֵאלֹהִים זֶבַח טוֹב מִקָּיִן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְעֵדוּת כִּי צַדִּיק הוּא בְּהָעִיד אֱלֹהִים עַל מִנְחֹתָיו וּבָהּ עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אַחֲרֵי מוֹתוֹ” (האיגרת אל העברים, פרק י"א, פסוק 4). אף על פי כן, מלבד השיפוטיות המגדירה מי רשע ומי צדיק, אין בתיאור האחים בכתוב מידע החורג בהרבה מפשט הסיפור בתורה. לעומת זאת, בפרשנות הנוצרית הבאה במאות השנים הבאות, לאחר ההתנתקות מן היהדות ועל רקע העימות בין ישראל לכנסייה, נעשית דמותו של קין לסמל של היהודים הדוחים את ישו לאחר שרצחו אותו. הבל נתפס בהתאמה כישו, הקדוש המעונה, שנרצח לאחר שהאל בחר בו. אוגוסטינוס, אב הכנסייה שחי במאות ה-4–5 לספירה כתב את הספר "נגד פאוסטוס המניכא". בספרו, הוא מעלה את הנקודות הבאות:

  • כשם שנדחתה מנחתו של קין, כך נדחו מצוות הברית הישנה (והתקבלו מצוות הברית החדשה).
  • הבל, האח הצעיר, נרצח בידי הבכור. כך גם ישו, ראש העדה הצעירה, נרצח בידי העם הבכור – היהודים.
  • כשם שדמי הבל האשימו את קין – כך מאשימים דמי ישו את היהודים.
  • קין לא הוצא להורג, אלא נענש בחומרה. לכן המשך קיומם של היהודים מוכיח את צדקת שעבודם של היהודים.
  • אות קין מנע את המתתו; כך גם לא איבדו היהודים את "אות מצוותיהם".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב').
  2. ^ "כתיב: 'ותוסף ללדת את אחיו את הבל' (בראשית, ד'), הבל ואחותו, קין ואחותו" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד א')
  3. ^ בראשית רבה, פרשה ל"ב, פסקה ה'; שמות רבה, פרשה ל"א, פסקה י"ז