חבר העמים הבריטי – הבדלי גרסאות
| שורה 90: | שורה 90: | ||
* '''[[אוקיאניה]]''' |
* '''[[אוקיאניה]]''' |
||
** |
**{{דגל|אוסטרליה||+}} ([[1931]]) |
||
** {{דגל|ניו זילנד||+}} ([[1931]]) |
** {{דגל|ניו זילנד||+}} ([[1931]]) |
||
** {{דגל|סמואה||+}} ([[1970]]) |
** {{דגל|סמואה||+}} ([[1970]]) |
||
** {{דגל|טונגה||+}} ([[1970]]) |
** {{דגל|טונגה||+}} ([[1970]]) |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
* מדינות שמושעות מהארגון: |
|||
**{{דגל|פיג'י||+}} ([[1970]], עזבה ב-[[1987]], חזרה ב-[[1997]], הושעתה ב-[[2006]] והוחזרה ב-[[2014]]) |
**{{דגל|פיג'י||+}} ([[1970]], עזבה ב-[[1987]], חזרה ב-[[1997]], הושעתה ב-[[2006]] והוחזרה ב-[[2014]]) |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
חברות לשעבר בארגון: |
חברות לשעבר בארגון: |
||
גרסה מ־22:37, 25 באפריל 2019
חבר העמים הבריטי הוא השם המקובל בעברית[1] לארגון וולונטרי בינלאומי הנקרא באנגלית The Commonwealth of Nations ("חבר העמים"). בארגון חברות 54 מדינות עצמאיות, שכולן, למעט שתיים (מוזמביק ורואנדה), היו חלק מהאימפריה הבריטית.
בניגוד לעבר, ומאז הפכה הודו לרפובליקה, לא כל המדינות החברות בחבר העמים הבריטי מכירות במלכה אליזבת השנייה כזו העומדת בראשן. מדינות אלו הן בחלקן רפובליקות, וחלקן מונרכיות מקומיות. המדינות בחבר העמים הבריטי אשר רואות באליזבת השנייה גם את מלכתן, מכונות "ממלכות חבר העמים" (Commonwealth Realms). כל המדינות החברות, ללא קשר לשיטת המשטר ולזהותו של ראש המדינה, מכירות במלכה אליזבת השנייה כראש חבר העמים.
יום שני השני של חודש מרץ הוא יום חגו של הארגון.
מטרות הארגון ופעילותו
מטרותיו של הארגון פורטו לראשונה במסגרת הצהרת סינגפור משנת 1971. על פי ההצהרה מטרות הארגון כארגון המיועד לקדם שלום עולמי ויחסי שלום בין המדינות החברות בו, היא לקדם דמוקרטיה ייצוגית וזכויות אדם ברחבי העולם, לקדם שוויון ולהתנגד לגזענות, להילחם כנגד העוני, הבורות והמחלות, ולקדם סחר חופשי. בהצהרת לוסקה משנת 1979 נוספה מטרה נוספת לארגון - להתנגד לאפליה על בסיס מגדרי. בשנת 1989 במסגרת הצהרת לאנגקאווי נקבע כי הארגון יקדם קיימות אקולוגית.
מטרות הארגון האמורות הוצהרו מחדש והוגדרו מחדש בהצהרת הארארה משנת 1991.
בהצהרת אסו רוק משנת 2003 הוצהר כי המטרה המרכזית של הארגון היא לקדם דמוקרטיה ופיתוח בקרב מדינות מתפתחות. ההצהרה מציינת את יתר מטרות הארגון: קידום דמוקרטיה, כלכלה, השכלה, שוויון מגדרי, ממשל יעיל, זכויות אדם, חקיקה לזכויות אדם, קידום מדינות קטנות, קידום הספורט, קיימות כלכלית ואקולוגית, וקידום בני נוער.
ב-2011 הוצעה מגילת חבר העמים הבריטי, צ'ארטר חוקי המציג את ערכי חבר העמים, בו מחויבות 53 המדינות החברות בו לזכויות שוות, דמוקרטיה ועוד. המגילה נחתמה על ידי אליזבת השנייה ב-11 במרץ 2013.
זכויות אזרחי חבר העמים הבריטי
אזרחי חבר העמים הבריטי הם אזרחי כל אחת מהמדינות החברות בארגון. כל מדינה חברה רשאית לקבוע אילו זכויות היא מעניקה, אם בכלל, לאזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחיה.
בבריטניה
בבריטניה אזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחים בריטיים אינם נחשבים לזרים, והם נהנים כמעט מכל הזכויות האזרחיות מהן נהנים האזרחים הבריטיים: הזכות להצביע בכל הבחירות הנערכות במדינה (בחירות פרלמנטריות, בחירות מקומיות, בחירות של האיחוד האירופי[2]), הזכות להיבחר לבית הנבחרים הבריטי, הזכות לשרת בתפקיד ציבורי (שופט, שר וכו') ועוד. ישנן זכויות מעטות, אולם חשובות ביותר, שאינן מוענקות לאזרחי חבר העמים הבריטי, ובהן הזכות לשהות בבריטניה באופן בלתי מוגבל ולעבוד. עם זאת, חוקי ההגירה הבריטיים מעניקים מספר יתרונות לאזרחי חבר העמים הבריטי על-פני מהגרים אחרים, והם נהנים מתנאים מקלים בכל הנוגע להגירה, שהייה בבריטניה, ועבודה.
במדינות אחרות
מדינות חברות רבות מעניקות לאזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחיהן זכויות דומות לאלו הניתנות להם בבריטניה. מספר מדינות אף מעניקות זכויות נוספות: הקלות במתן אשרת כניסה, אפשרות לקבל אזרחות בתנאים מקלים ובזמן קצר יותר, אפשרות לקבל מלגה (Commonwealth Scholarship) ועוד.
ישראל
לישראל קשרים היסטוריים עם הממלכה המאוחדת, ששלטה באזור במסגרת המנדט הבריטי. בנוסף, יש לישראל גם קשרים משפטיים עם הממלכה המאוחדת (כמוסדר במסגרת פקודת סדרי השלטון והמשפט).
בשנת 1950, במהלך פגישה עם קצין בריטי (סר בריאן רוברטסון), העלה דוד בן-גוריון ראש ממשלת ישראל דאז, את ההצעה להצטרפות ישראל לחבר העמים הבריטי. הדבר הפתיע את הנוכחים בשיחה מאחר שלא נרמז על הצעה כזו. אולם הצעתו של בן-גוריון לא יצאה לפועל.[3]
ב-2006 הציע המזכיר הכללי של חבר העמים הבריטי שישראל (וכן הפלסטינים) יצטרפו לארגון.[4] עם זאת, הצטרפות של כל חברה חדשה לארגון מותנית באישור כל החברות הקיימות.[4]
מדינות החברות בארגון
חלוקה של מדינות לפי יבשת (בסוגריים: שנת ההצטרפות):
- אפריקה
דרום אפריקה (1931, עזבה ב-1961 וחזרה ב-1994)
גאנה (1957)
ניגריה (1960, הושעתה ב-1995 והוחזרה ב-1999)
סיירה לאון (1961)
טנזניה (1961)
אוגנדה (1962)
קניה (1963)
מלאווי (1964)
זמביה (1964)
גמביה (1965)
בוטסואנה (1966)
לסוטו (1966)
מאוריציוס (1968)
סווזילנד (1968)
סיישל (1976)
נמיביה (1990)
מוזמביק (מקרה ייחודי של מושבה פורטוגזית לשעבר) (1995)
קמרון (1995)
רואנדה (2009)[5]
חברות לשעבר בארגון:
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חבר העמים הבריטי
הערות שוליים
- ^ בעבר היה שם הארגון The British Commonwealth ("חבר העמים הבריטי"), שם זה שונה באפריל 1949, אך השתרש בעברית
- ^ הכרעת בית-הדין האירופי בנושא (באנגלית)
- ^ מיכאל בר זהר (2013). "י"ח- השנים הגדולות". בן גוריון-האיש מאחורי האגדה. p. 343–344. ISBN 978-965-545-766-7.
- ^ 1 2 דיווח באתר הטלגרף: ישראל והפלסטינים יוכלו להצטרף לחבר העמים הבריטי (באנגלית)
- ^ חבר העמים הבריטי מתרחב: רואנדה הצטרפה, באתר ynet, 29.11.09
| חבר העמים הבריטי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינות חברות |
|
| ||||
| חברות לשעבר | אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה | |||||
| נושאי משרה | צ'ארלס השלישי, ראש חבר העמים • מושל כללי | |||||
| אירועים וסמלים | משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים | |||||
| מסמכי יסוד | הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו | |||||