ויקטור פרץ – הבדלי גרסאות

ויקטור פרץ
Victor Perez
	ויקטור "יאנג" פרץ
	ויקטור "יאנג" פרץ
לידה	18 באוקטובר 1911; תוניס, תוניסיה
פטירה	22 בינואר 1945 (בגיל 33); גליביצה, פולין
מידע כללי
שם לידה	Victor "Young" Perez
מדינה	תוניסיה הצרפתית
גובה	1.56
ספורט
ענף ספורט	איגרוף
משקל	זבוב
הישגים
שיאים אישיים	אלוף העולם במשקל זבוב

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:31, 2 במאי 2019

שגיאות פרמטריות בתבנית:ספורטאי
פרמטרים [ לאום ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ פרישה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מסעוד חי ויקטור "יאנג" פרץ (בצרפתית: Victor Younki Young Perez; נולד ב-18 באוקטובר 1911 - 22 בינואר 1945), מתאגרף תוניסאי יהודי שהיה אלוף העולם באיגרוף במשקל זבוב בשנים 1931 – 1932 ונספה בשואה במצעד מוות בעקבות פינוי מחנה ההשמדה אושוויץ.

ביוגרפיה

פרץ נולד בתוניס בירת תוניסיה למשפחה יהודית. מגיל צעיר שאף להתקדם באיגרוף, והוסיף לשמו את הכינוי "יאנג" (Young) כשם מקצועי. בגיל 14 התחיל להתאגרף באופן סדיר באגודת "מכבי תוניס", ובגיל 17 היגר לפריז שם עבד במכירת נעליים, והמשיך באימוניו. בשנת 1928 החל בקריירת איגרוף מקצועית.

ביוני 1931 היה פרץ לאלוף צרפת במשקל זבוב, ובאוקטובר 1931 הוכרז כאלוף איחוד האיגרוף הבינלאומי, תואר השקול לאליפות העולם, לאחר שהביס את האמריקאי פרנקי ג'נרו בדו-קרב בן שני סיבובים בנוק-אאוט. לאחר הקרב שב כמנצח לתוניסיה. בנמל המתינו לו עשרת אלפים איש, ומאה אלף איש השתתפו במסע ניצחון שערך בשדרות ז'יל פרי, רחוב ראשי בבירה תוניס.

בשנת 1932 הפסיד את תוארו לאנגלי ג'קי בראון. פרץ עבר להלחם במשקל תרנגול, אך לא הצליח לזכות באליפות, לאחר שהפסיד בקרב על האליפות בשנת 1934 למתאגרף הפנמי אל בראון.

פרץ המשיך בקריירת התאגרפות מקצועית. בסך הכל לחם ב-133 קרבות, מהם ניצח ב-92, מתוכם 28 בנוק אאוט, הפסיד ב-26 קרבות ו-15 קרבות לא הוכרעו.

פרץ היה לזמן מה בן זוגה של השחקנית מירייל באלין שהייתה אחת מהיפות שבכוכבות הקולנוע הצרפתי באותה תקופה, והופיעה בקלאסיקות כפפה לה מוקו. במהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה באלין בקריירה הקולנועית שלה, ולאחריה הואשמה בשיתוף פעולה עם הנאצים, בגינו נשפטה, והקריירה שלה נפגעה.

תקופת השואה

חתול בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה"חופשי" של צרפת, צרפת של וישי, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים. פרץ, כיהודים אחרים, נעצר והועבר למחנה דראנסי שליד פריז. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים למחנות המוות במזרח. ב-9 באוקטובר 1943 היה פרץ חלק מקבוצה של אלף אסירים שנשלחו ממחנה המעבר בדראנסי לאושוויץ. באושוויץ הועסק במפעל בונה-ורקה לייצור גומי עבור חברת אי גה פארבן, שם עבד לצד הסופר פרימו לוי והשחיין האולימפי אלפרד נקש.

פרץ היה חלק מנבחרת מתאגרפים של היינריך שוורץ באושוויץ^[1], ונכפה עליו להתאגרף בקרבות ראווה להנאת שוביו הנאצים. נערכו לו כ-133 קרבות שבכולם ניצח. באחד הקרבות אולץ פרץ שהיה מתאגרף במשקל זבוב להתאגרף מול קאפו גרמני, מתאגרף חובב, במשקל כבד. כנגד כל הסיכויים, הצליח ויקטור למצוא כוחות על ולהביס את המתאגרף הגרמני, לעיניהם המשתאות של החיילים הנאצים^[2]. אחד מחבריו לנבחרת היה העיתונאי נח קליגר, שלימים נטל חלק בסרט שנעשה לזכר פרץ^[3].

ב-1945 עם פינוי המחנה היה פרץ אחד מ-31 אסירים שנותרו מהטרנספורט בו הגיע. במהלך מצעד המוות בו פונה המחנה נרצח פרץ בירייה על ידי אחד השומרים.

הנצחה

אצטדיונה של קבוצת הכדורגל "אספרנס ספורטיב דה תוניס" בתוניס, נקרא על שמו של פרץ במשך כמה שנים, עד ששופץ בשנת 1967, ונקרא לאחר מכן "האצטדיון האולימפי אל מנזה". בשנת 1986 הונצח פרץ ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט.

בשנת 2013 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי של פרץ, בשם "יאנג פרז" (Young Perez), בבימויו של ז'אק אונשי (Jacques Ouaniche) ובכיכובו של ברהים אסלום (Brahim Asloum). הסרט אף הוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה^[4].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויקטור פרץ בוויקישיתוף

ויקטור פרץ, באתר BoxRec
ביוגרפיה בעברית ובצרפתית, תמונות עמית - העמותה למורשת יהדות תוניסיה
סיכום קרבות האיגרוף של פרץ Cyber Boxing Zone
ניר 'שוקו' כהן, אגרוף המחץ: סיפורם של ויקטור פרז ושלמה ארוך, באתר ynet, 12 באפריל 2010
ענבל עומר, ‏חגיגה צרפתית בחיפה: יום מיוחד של סרטים צרפתיים בפסטיבל הקולנוע, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013
עדי רובינשטיין, ויקטור "יונג" פרץ – המתאגרף היהודי שניצח את הנאצים, אתר "תרבות.il"
דוד דודסון, מכה בבטן: אלופי האיגרוף שהשפילו את הנאצים, באתר nrg‏, 27 בינואר 2015
תומר גנור, מהכתר העולמי באיגרוף למוות באושוויץ, באתר ynet, 15 באפריל 2015
יובל מלחי, פרק 132: ויקטור יאנג פרץ – המתאגרף מאושוויץ, באתר "קטעים בהיסטוריה", 20 באפריל 2015

הערות שוליים

^ טלי פרקש, אחרי שנים של שתיקה: מדברים על שואת יהודי צפון-אפריקה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2018
^ מתאגרף במחנות המוות - סיפורו של ויקטור פרץ, באתר ההתנגדות היהודית לשואה
^ טלי פרקש, היהודי מתוניס שהיה "אלוף אושוויץ באגרוף", באתר ynet, 10 ביולי 2014
^ ענבל עומר, ‏חגיגה צרפתית בחיפה: יום מיוחד של סרטים צרפתיים בפסטיבל הקולנוע, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013

[1] טלי פרקש, אחרי שנים של שתיקה: מדברים על שואת יהודי צפון-אפריקה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2018

[2] מתאגרף במחנות המוות - סיפורו של ויקטור פרץ, באתר ההתנגדות היהודית לשואה

[3] טלי פרקש, היהודי מתוניס שהיה "אלוף אושוויץ באגרוף", באתר ynet, 10 ביולי 2014

[4] ענבל עומר, ‏חגיגה צרפתית בחיפה: יום מיוחד של סרטים צרפתיים בפסטיבל הקולנוע, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 40: / שורה 40: @@
 ==תקופת השואה==
+חתול
 בשנת [[1941]] החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר [[1942]] פלשו הגרמנים לחלקה ה"חופשי" של צרפת, [[צרפת של וישי]], וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים. פרץ, כיהודים אחרים, נעצר והועבר ל[[מחנה דראנסי]] שליד פריז. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים ל[[מחנה השמדה|מחנות המוות]] במזרח. ב-[[9 באוקטובר]] [[1943]] היה פרץ חלק מקבוצה של אלף אסירים שנשלחו ממחנה המעבר בדראנסי ל[[אושוויץ]]. באושוויץ הועסק במפעל [[בונה-ורקה]] לייצור [[גומי]] עבור חברת [[אי גה פארבן]], שם עבד לצד הסופר [[פרימו לוי]] והשחיין האולימפי [[אלפרד נקש]].