חנה סנש – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שחזור לגרסה 25374574 מ־12:44, 28 באפריל 2019 מאת Hayden Von Feldheim
שורה 25: שורה 25:
'''חנה סנש''' ([[הונגרית]]: '''Szenes Anikó''', "סנש אניקו"{{כ|ימינה=כן}}; [[י"א בתמוז]] [[תרפ"א]], [[17 ביולי]] [[1921]] – [[7 בנובמבר]] [[1944]], [[כ"א בחשוון]] [[תש"ה]]) הייתה לוחמת ו[[משורר]]ת [[יהודים|יהודייה]], מ[[צנחני היישוב]], [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה]] נגד [[גרמניה הנאצית]]. צנחה לשטח [[הונגריה]] הכבושה, נתפסה, נחקרה ב[[עינוי]]ים ו[[הוצאה להורג]].
'''חנה סנש''' ([[הונגרית]]: '''Szenes Anikó''', "סנש אניקו"{{כ|ימינה=כן}}; [[י"א בתמוז]] [[תרפ"א]], [[17 ביולי]] [[1921]] – [[7 בנובמבר]] [[1944]], [[כ"א בחשוון]] [[תש"ה]]) הייתה לוחמת ו[[משורר]]ת [[יהודים|יהודייה]], מ[[צנחני היישוב]], [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה]] נגד [[גרמניה הנאצית]]. צנחה לשטח [[הונגריה]] הכבושה, נתפסה, נחקרה ב[[עינוי]]ים ו[[הוצאה להורג]].


== ביוגרפיה ==
*
חנה סנש נולדה ב[[בודפשט]] שב[[הונגריה]] למשפחה שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, [[בלה סנש|בֵּלָה סנש]], היה [[עיתונאי]], [[סופר]] ילדים ו[[מחזאי|מחבר]] מחזות תיאטרון וקומדיות. בלה סנש נפטר כשחנה הייתה בת שש ואמה, קטרינה סנש, גידלה אותה.
*{{עופרה עופר|סיפורו של השיר "לאמי"|2018/10/14|מי-לא-נחלץ-לעזרתה-של-חנה-סנש}}

סנש התקבלה ל[[בית ספר]] [[קלוויניזם|נוצרי קלוויניסטי]] לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות [[אנטישמיות]]. היא נעשתה [[ציונות|ציונית]] נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

בשנת [[1939]] עלתה לארץ-ישראל. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של [[חנה מייזל שוחט]] ב[[נהלל]] והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ [[שדות ים]]. בתקופה זו אף הדריכה בקן [[קריית חיים]] של [[הנוער העובד והלומד]].

ב-[[1943]] התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת [[צנחן|צנחנים]] שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק ב[[גרמניה הנאצית]]. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-[[15 במרץ]] [[1944]] צנחו חנה סנש, [[ראובן דפני]], [[יונה רוזן]] ו[[אבא ברדיצ'ב]] ב[[יוגוסלביה]], ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת [[פרטיזן|פרטיזנים]] מקומית. ביוני 1944 חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין ב[[בית דין צבאי]] הונגרי באשמת [[ריגול]] ו[[בגידה|בגידה במולדת]] (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה [[הוצאה להורג]], ב-[[7 בנובמבר]] 1944 ([[כ"א בחשוון]] [[ה'תש"ה]]), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-[[1946]].

אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט{{הערה|{{הארץ|יעל גרינפטר|חנה סנש הובאה לקבורה|1.1972601|22 במרץ 2013}}}}. במרץ [[1950]] הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של [[חיל הים הישראלי]]. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-[[26 במרץ]] 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.

המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות [[חיפה]] והמשיך בקיבוץ [[שדות ים]] שסנש הייתה מראשוניו. שם [[הצבת ארון|הוצב ארונה]] עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה{{הערה|[http://www.hannahsenesh.org.il/Sc.asp?ID=680&S=21 תולדות הבית (בית חנה סנש)], באתר העמותה להנצחת חנה סנש ומורשתה}}. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "[[יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה]]" ב[[הר הרצל]] בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים [[חביבה רייק]] ו[[רפאל רייס]]. מאחורי הארון צעדו אמה, קטרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ו[[יואל פלגי]], נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], שרי הממשלה והרמטכ"ל [[יגאל ידין]] הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתה [[מטח כבוד]] לזכרה עם סתימת הגולל{{הערה|{{דבר||עצמותיה של חנה סנש למנוחות בהר-הרצל|1950/03/20|00502}}}}.

ביולי [[1993]], בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק דין המוות שהוטל על חנה סנש{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו|מסמכים: חנה סנש גססה שעות ארוכות לפני מותה|2617174|12 במאי 2003}}}}.

אחיינה הוא הפסיכולוג ד"ר דוד סנש, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום כיפור{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/088/373.html|הכותב=|כותרת=זיכרונות השבי של ד"ר דוד סנש מסרבים להרפות|אתר=|תאריך=2/4/2010}}}}.

== מורשתה ==
את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "'''[[אשרי הגפרור]]'''" ו"'''[[הליכה לקיסריה]]'''", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה [[אוניית מעפילים]] "[[חנה סנש (ספינת מעפילים)|חנה סנש]]", שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל ה-[[25 בדצמבר]] [[1945]] והביאה לחוף [[נהריה]] 252 מעפילים. תמונותיה נמצאות במאגר המידע ב[[מחנה המעצר בעתלית]]. על שמה קרוי הקיבוץ [[יד חנה]], וכן [[שמות רחובות בישראל|רחובות רבים]] בערי [[מדינת ישראל|ישראל]].

בראשית חודש נובמבר [[2007]] הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט והוצבה ליד "בית חנה" בקיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור{{הערה|{{הארץ|אלי אשכנזי|אחרי 57 שנה, גם המצבה של חנה סנש הועברה לישראל|1.1455984|7 בנובמבר 2007}}}}.

===שיריה הנודעים===
שיריה של חנה סנש "[[אשרי הגפרור]]" ו"[[הליכה לקיסריה]]" הולחנו בידי [[אברהם דאוס]]{{הערה|{{דבר|משה גורלי|קומפוזיטורים ארץ ישראליים|1947/08/08|02500}}}} ו[[דוד זהבי]], וזכו לביצועים של [[זמר]]ים רבים, בהם בין היתר [[אילנה רובינא]], [[חנן יובל]], [[נתנאלה]], [[גדעון זינגר]], [[נורית גלרון]], [[גלי עטרי]] ו[[מזי כהן]], [[עפרה חזה]], [[שלמה בר]], [[עמיר בניון]], ו[[צילה דגן]].

====אשרי הגפרור====
[[קובץ:Blessed is the match.svg|שמאל|ממוזער|250px|השיר "אשרי הגפרור", בכתב ידה של חנה סנש]]
[[קובץ:HannahSzenes1.jpg|260px|שמאל|ממוזער|250px|חנה סנש ב[[תחפושת]] [[פורים]], לבושה במדי הצבא ההונגרי, לפני עלייתה לארץ]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 33311 A Relief of Hannah Szenes in Kibbutz Sdot Yam.JPG|250px|ממוזער|שמאל|תבליט של חנה סנש בשדות ים. התבליט נוצר ב-1945 על ידי הפסל ההונגרי [[אנדראש סקלי|אנדראש בק]] לפי בקשתה ובמימונה של קטרינה סנש, אמה של חנה והוא הוצב על קברה של חנה בבודפשט. ב-1950 הובאה חנה לקבורה בישראל והפסל נשאר בבית העלמין בבודפשט. ב-2007 ביוזמת איתן סנש, אחיינה והמשפחה, הועברה אבן התבליט מבודפשט והוצבה בשדות ים, ביתה של חנה בארץ ישראל. הפסל הועבר על ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון ובסיוע מפעל "אבן קיסר" והפסלת [[יעל ארצי]]]]
{{ציטוט|תוכן=אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,{{ש}}אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.{{ש}}אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד...{{ש}}אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.{{ש}}|מקור=[[2 במאי]] [[1944]], סרדיצה, קרואטיה}}

====הליכה לקיסריה====
{{ציטוט|תוכן=אֵלִי, אֵלִי{{ש}}שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם{{ש}}הַחוֹל וְהַיָּם,{{ש}}רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,{{ש}}בְּרַק הַשָּׁמַיִם,{{ש}}תְּפִלַּת הָאָדָם.|מקור=}}

==== הורה לבת גולה ====
ב-1994 נתגלה שיר נוסף שכתבה חנה סנש בפברואר 1943, ונותר בין כתביה. השיר "הורה לבת גולה" מתאר את הניגוד שבו עומדת צעירה יהודיה המגיעה לארץ מ[[אירופה]] - ניגוד בין רצון להשתלב בשמחה ובנעורים המגלמים את החזון הציוני החדש, ומתבטאים ב[[הורה (ריקוד)|ריקוד ההורה]], לבין תחושת הבדידות והגעגועים למשפחה, לתרבות ולשפה שהשאירה מאחור{{הערה|יהודית באומל, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_114.6.pdf "גשרים בין אתמול ומחר", מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית], קתדרה 114, טבת תשס"ה}}{{הערה|{{הארץ|בן שלו|ריקוד ההורה העצוב של חנה סנש|1.1991601|14 באפריל 2013}}}}.

השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת 2012 על ידי [[נורית הירש]] וזכה לביצוע של [[ירדנה ארזי]], ששוחרר לרדיו במרץ 2013 ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"{{הערה|1=[http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=4062 "הורה לבת גולה: שיר חדש של חנה סנש], אתר חיל השריון, 6 בספטמבר 2012}}.
{{ציטוט|תוכן=
הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת, {{ש}}
פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי{{ש}}
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב{{ש}}
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.{{ש}}
{{ש}}
הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד, {{ש}}
הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט{{ש}}
רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה{{ש}}
אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.{{ש}}
{{ש}}
וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי{{ש}}
זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי{{ש}}
לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת{{ש}}
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.{{ש}}
{{ש}}
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת{{ש}}
מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל{{ש}}
שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי,{{ש}}
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט{{ש}}
נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת{{ש}}
בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי.{{ש}}
|מקור=}}

===יומנה===
קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא שנכתב ביום הולדתה ה-18, [[17 ביולי]] [[1939]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל.}}

לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מה-[[20 ביוני]] [[1944]], ימים ספורים לאחר מעצרה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך{{ש}}
שני צעדים הוא רוחב הצלע -{{ש}}
החיים מרפרפים בסימן שאלה.{{ש}}
{{ש}}
אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע{{ש}}
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.{{ש}}
אך ממעל לראשי - האין.{{ש}}
{{ש}}
כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי{{ש}}
במשחק נועז עלי מספר עמדתי{{ש}}
הקוביה כרכרה, הפסדתי.}}

===כתביה שראו אור===
*'''הכינור''', מחזה מחיי הקיבוץ, הקיבוץ המאוחד, [[1946]]
*'''ללא שפה''': שירים, (תרגום: חלקם בידי [[איתמר יעוז-קסט]] וחלקם בידי [[אביגדור המאירי]]), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, [[1986]]
*'''אלי אלי, שלא יגמר לעולם''': שירים ופרקי יומן (עורך: [[עוזי שביט]]), [[בני ברק]]: הקיבוץ המאוחד, [[2005]]
*'''את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש, 1944-1935 '''(עורכים: אנה סלאי, [[גדעון טיקוצקי]] ואיתן סנש), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, [[2014 בישראל|2014]].

==סרטים, ספרים ומחזות אודותיה==
[[קובץ:בקו ובכתב 001.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|תפאורה להצגה "[[חנה סנש (מחזה)|חנה סנש]]" מאת [[אהרון מגד]] בתיאטרון [[הבימה]], [[1958]]. התפאורן: [[אריה נבון]]]]
[[קובץ:Senesh street.JPG|שמאל|ממוזער|250px|רחוב חנה סנש ב[[נתניה]]]]
על חייה ומותה של סנש נכתבו 12 [[מחזה|מחזות]], [[ספר]]ים רבים, וכמה [[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]]. בשנת [[1958]] הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאי [[אהרן מגד]], אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץ [[שדות ים]]. את סנש גילמה השחקנית [[מרים זוהר]] ובתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "[[ההגנה]]", שיחק [[מישא אשרוב]].

בשנת [[1988]] יצא סרטו של [[מנחם גולן]] "[[מלחמתה של חנה]]" ('''"Hanna's War"'''), שמספר את סיפורה של הצנחנית האמיצה, אשר נפלה שבי בידי צבא הונגריה{{הערה|"[http://www.sratim.co.il/view.php?id=161816#!releasedates מלחמתה של חנה]". ''sratim.co.il''}}. בתפקידים המשניים שיחקו הישראלים [[יהודה אפרוני]], [[שמעון פינקל]], [[אלי גורנשטיין]], [[רמי ברוך]] ועוד. את חנה סנש גילמה השחקנית ההולנדית/צרפתייה [[מרושקה דטמרס]] (Maruschka Detmers).

בשנת [[1994]] הוצג ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] מחזה מאת [[מוטי לרנר]] בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"[[משפט קסטנר]]", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו טוען קסטנר כי סנש נשברה בחקירת הנאצים וחשפה את חבריה, אמירה שאין לה בסיס במציאות{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/dilema/senesh/senesh1.htm משפט הדיבה של חנה סנש]}}. משפחתה של סנש פנתה ל[[בג"ץ]] בדרישה לאסור את הקרנתו בטלוויזיה של המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני. בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, פסק שהקרנת המחזה היא חלק מ[[חופש הביטוי]], והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופט [[מישאל חשין]] שפסק, כי [[זכויות האדם|זכות היסוד]] של [[כבוד האדם]] של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=94061260.a01|סוג=בג"ץ|עותר=גיורא סנש ואחרים|משיב=רשות השידור ואחרים}}, ניתן ב-26 ביולי 1999}}.

בשנת 2008 יצא לאור [[סרט תיעודי]] ב[[אנגלית]] בשם '''Blessed Is the Match''' (אשרי הגפרור).

==לקריאה נוספת==
*[[משה ברסלבסקי]] (עורך), '''חנה סנש, חייה שליחותה ומותה''', ההדיר [[שלמה אבן שושן]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1966.
*[[משה ברסלבסקי]] (עורך), '''יומנים, שירים, עדויות, חנה סנש''', הביאה לדפוס ורדה בכור, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1994.
*[[עודד בצר]], '''[[הצנחנית שלא שבה]]''', תל אביב: בהוצאת יוסף שרברק, 1969
*[[דן לאור]], '''חנה סנש ו[[ישראל קסטנר]]''', דימוי ודימוי שכנגד, '''בשביל הזיכרון''', 20, 1997
*אהרן קומם, '''חנה סנש – "אלי, אלי"''', לדרך היווצרותו של שיר-עם, '''שלשלת שירה''', תשס"ד-2004
*[[יהודית תידור באומל]], '''"גשרים בין אתמול ומחר": מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית''', בתוך: [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]], 114, 2004
*רותי גליק, '''אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חנה סנש''', [[פרדס הוצאה לאור]], תשע"ג 2013
*[[משה בן-שאול]], '''מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים''', [[הדר (הוצאת ספרים)|הוצאת הדר]], 1967, עמודים 50–57
*[[יוסף וייס (חוקר)|יוסף וייס]], '''[http://www.hebrewreader.com/shop/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%AA/%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%92-%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D/ מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=חנה סנש|ויקישיתוף=Category:Hannah Szenes|שם ויקישיתוף=חנה סנש}}
* יצירתה
**{{פרויקט בן-יהודה|נתיב=szenes}}
**[http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=02193 חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות], באתר [[הספרייה הווירטואלית של מטח]]
**[https://senesh.wordpress.com/ מבחר מכתבי חנה סנש] ביומן הרשת עמדת תצפית.
* על אודותיה
**{{נזכור את כולם|40048|חנה סנש|מלא=כן}}
**[http://www.daat.ac.il/daat/hungary/pirkey/09.htm חנה סנש], באתר "דעת"
**[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/of-israel/Pages/Hannah-Szenes.aspx חנה סנש] באתר [[הספרייה הלאומית]]
**[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/yearly_cycle/holocaust_day/Pages/HannahSenesh.aspx מכתבה האחרון של חנה סנש] באתר [[הספרייה הלאומית]]
**[http://web.nli.org.il/sites/NLIS/he/Education/Pages/itemPage.aspx?ItemID=NNL03_EDUSP4584 חנה סנש, סרטון], באתר החינוך של [[הספרייה הלאומית]]
**{{לקסיקון הספרות|01385}}
**[http://www.jpress.org.il/Default/Scripting/ArticleWin_TAU.asp?From=Search&Key=HRT/1950/03/29/1/Ar00107.xml&CollName=HRT_1949_1958&DOCID=43038&PageLabelPrint=1&Skin=TAUHe&enter=true&Publication=DAV&Hs=advanced&AW=1365781773281&sPublication=DAV&tauLanguage=&sScopeID=DR&sSorting=Score%2cdesc&sQuery=%u05d4%u05e8%20%u05d4%u05e8%u05e6%u05dc&rEntityType=&sSearchInAll=true&sDateFrom=%2530%2531%252f%2530%2531%252f%2531%2539%2535%2530&sDateTo=%2531%2532%252f%2533%2531%252f%2531%2539%2535%2535&RefineQueryView=&StartFrom=30&ViewMode=HTML חנה סנש ז"ל הובאה לקבורות בבית העלמין הצבאי על הר הרצל], חרות, 29 במרץ 1950, באתר [[עיתונות יהודית היסטורית]]
**{{בשבע|שמואל אדלמן|אשת חיל - בגליון השבוע|3528|10 בנובמבר 2004}}
**[[אלי אשד]], [http://no666.wordpress.com/2005/05/05/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A0%D7%94/ איך ליצור (ולהרוס) גיבורה לאומית], בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 5 במאי 2005
**{{הארץ|צפי סער, עכבר העיר אונליין|המיתוס של חנה סנש נשבר במחקר חדש|1.3328555|20 בינואר 2010}}
**{{nrg|אלכס דורון|מסמכים נדירים: סוכן נאצי חשף את חנה סנש|136/315|23 ביולי 2010|1|2}}
**{{הארץ|שרון גבע|חנה סנש, ז’אן ד’ארק הישראלית|1.1978375|4 באפריל 2013}}
**[http://202.org.il/Pages/years/pg1944/yeshuv.php צנחני היישוב היהודי בארץ-ישראל, תקופת סוף מלחמת העולם השנייה], באתר "[http://www.202.org.il 202 - הצנחנים בעשור הראשון]"
**אתר האינטרנט של [http://www.hannahsenesh.org.il העמותה להנצחת חנה סנש ומורשתה]
**[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287079 70 שנה אחרי. זוכרים את חנה סנש]
**{{ynet|שירי לב-ארי|מי מכיר את חנה סנש? 70 שנה למותה|4589671|9 בנובמבר 2014}}
**{{הארץ|שרון גבע|דיוקן עצמי ואינטימי של חנה סנש, בלי פאתוס|1.2536371|18 בינואר 2015}}
**[[יהודית תידור באומל-שוורץ|יהודית תידור-באומל]], {{אנצ נשים יהודיות|szenes-hannah}}
**{{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=C68ZNt7s2BY#t=165 חנה סנש מובאת למנוחות בישראל], [[יומני כרמל]] אפריל 1950 <small><small>(התחלה 2:45)</small></small>
**{{יוטיוב|blAifBSkY3E|סוג=פרק מהסדרה "הכל אנשים"}}
**{{יוטיוב|KPDfOuC_Zb8|שם=כתבה בחדשות ערוץ 2: צניחה לזכר חנה סנש לציון יום הולדתה ה-60}}
* {{הספרנים|הדר בן-יהודה|חנה סנש כותבת לאמא|_hannah_szenes_to_her_mother|יולי 2018}}
* {{עופרה עופר|סיפורו של השיר "לאמי"|2018/10/14|מי-לא-נחלץ-לעזרתה-של-חנה-סנש}}
<div style="direction: ltr;">
<div style="direction: ltr;">
**[http://www.katahdin.org/films/senesh/intro.html Blessed Is the Match: The Life and Deat]
**[http://www.katahdin.org/films/senesh/intro.html Blessed Is the Match: The Life and Death of Hannah Senesh] {{אנגלית}}
</div>{{הערות שוליים}}
</div>
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}


{{בקרת זהויות}}
{{בקרת זהויות}}

גרסה מ־12:16, 2 במאי 2019

תבנית:חייל

קברה של סנש בהר הרצל בירושלים
חנה סנש בקיבוץ שדות ים

חנה סנש (הונגרית: Szenes Anikó, "סנש אניקו"‎; י"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 19217 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

ביוגרפיה

חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות. בלה סנש נפטר כשחנה הייתה בת שש ואמה, קטרינה סנש, גידלה אותה.

סנש התקבלה לבית ספר נוצרי קלוויניסטי לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש, ראובן דפני, יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשוון ה'תש"ה), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.

אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט[1]. במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-26 במרץ 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.

המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה והמשיך בקיבוץ שדות ים שסנש הייתה מראשוניו. שם הוצב ארונה עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה[2]. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה, קטרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרי הממשלה והרמטכ"ל יגאל ידין הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתה מטח כבוד לזכרה עם סתימת הגולל[3].

ביולי 1993, בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק דין המוות שהוטל על חנה סנש[4].

אחיינה הוא הפסיכולוג ד"ר דוד סנש, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום כיפור[5].

מורשתה

את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש", שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל ה-25 בדצמבר 1945 והביאה לחוף נהריה 252 מעפילים. תמונותיה נמצאות במאגר המידע במחנה המעצר בעתלית. על שמה קרוי הקיבוץ יד חנה, וכן רחובות רבים בערי ישראל.

בראשית חודש נובמבר 2007 הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט והוצבה ליד "בית חנה" בקיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור[6].

שיריה הנודעים

שיריה של חנה סנש "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה" הולחנו בידי אברהם דאוס[7] ודוד זהבי, וזכו לביצועים של זמרים רבים, בהם בין היתר אילנה רובינא, חנן יובל, נתנאלה, גדעון זינגר, נורית גלרון, גלי עטרי ומזי כהן, עפרה חזה, שלמה בר, עמיר בניון, וצילה דגן.

אשרי הגפרור

השיר "אשרי הגפרור", בכתב ידה של חנה סנש
חנה סנש בתחפושת פורים, לבושה במדי הצבא ההונגרי, לפני עלייתה לארץ
תבליט של חנה סנש בשדות ים. התבליט נוצר ב-1945 על ידי הפסל ההונגרי אנדראש בק לפי בקשתה ובמימונה של קטרינה סנש, אמה של חנה והוא הוצב על קברה של חנה בבודפשט. ב-1950 הובאה חנה לקבורה בישראל והפסל נשאר בבית העלמין בבודפשט. ב-2007 ביוזמת איתן סנש, אחיינה והמשפחה, הועברה אבן התבליט מבודפשט והוצבה בשדות ים, ביתה של חנה בארץ ישראל. הפסל הועבר על ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון ובסיוע מפעל "אבן קיסר" והפסלת יעל ארצי

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד...
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

2 במאי 1944, סרדיצה, קרואטיה

הליכה לקיסריה

אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.

הורה לבת גולה

ב-1994 נתגלה שיר נוסף שכתבה חנה סנש בפברואר 1943, ונותר בין כתביה. השיר "הורה לבת גולה" מתאר את הניגוד שבו עומדת צעירה יהודיה המגיעה לארץ מאירופה - ניגוד בין רצון להשתלב בשמחה ובנעורים המגלמים את החזון הציוני החדש, ומתבטאים בריקוד ההורה, לבין תחושת הבדידות והגעגועים למשפחה, לתרבות ולשפה שהשאירה מאחור[8][9].

השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת 2012 על ידי נורית הירש וזכה לביצוע של ירדנה ארזי, ששוחרר לרדיו במרץ 2013 ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"[10].

הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת,
פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.

הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד,
הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט
רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה
אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.

וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי
זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי
לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל
שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי,
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט
נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת
בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי.

יומנה

קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא שנכתב ביום הולדתה ה-18, 17 ביולי 1939:

איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל.

לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מה-20 ביוני 1944, ימים ספורים לאחר מעצרה:

אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך
שני צעדים הוא רוחב הצלע -
החיים מרפרפים בסימן שאלה.

אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.
אך ממעל לראשי - האין.

כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי
במשחק נועז עלי מספר עמדתי
הקוביה כרכרה, הפסדתי.

כתביה שראו אור

סרטים, ספרים ומחזות אודותיה

תפאורה להצגה "חנה סנש" מאת אהרון מגד בתיאטרון הבימה, 1958. התפאורן: אריה נבון
רחוב חנה סנש בנתניה

על חייה ומותה של סנש נכתבו 12 מחזות, ספרים רבים, וכמה סרטי קולנוע. בשנת 1958 הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאי אהרן מגד, אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץ שדות ים. את סנש גילמה השחקנית מרים זוהר ובתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "ההגנה", שיחק מישא אשרוב.

בשנת 1988 יצא סרטו של מנחם גולן "מלחמתה של חנה" ("Hanna's War"), שמספר את סיפורה של הצנחנית האמיצה, אשר נפלה שבי בידי צבא הונגריה[11]. בתפקידים המשניים שיחקו הישראלים יהודה אפרוני, שמעון פינקל, אלי גורנשטיין, רמי ברוך ועוד. את חנה סנש גילמה השחקנית ההולנדית/צרפתייה מרושקה דטמרס (Maruschka Detmers).

בשנת 1994 הוצג בערוץ הראשון מחזה מאת מוטי לרנר בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"משפט קסטנר", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו טוען קסטנר כי סנש נשברה בחקירת הנאצים וחשפה את חבריה, אמירה שאין לה בסיס במציאות[12]. משפחתה של סנש פנתה לבג"ץ בדרישה לאסור את הקרנתו בטלוויזיה של המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני. בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, פסק שהקרנת המחזה היא חלק מחופש הביטוי, והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופט מישאל חשין שפסק, כי זכות היסוד של כבוד האדם של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה[13].

בשנת 2008 יצא לאור סרט תיעודי באנגלית בשם Blessed Is the Match (אשרי הגפרור).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים