לדלג לתוכן

מדיניות מוניטרית – הבדלי גרסאות

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
מ
טיפול בניסוח.
מ (טיפול בניסוח.)
'''מדיניות מוניטרית''' הואהיא מונח ב[[מקרו-כלכלה]] המתאר את ניהול מערכת המשתנים [[נומינליזם|הנומינליים]] במשק. מונח זה מתייחס כמעט תמיד לכמות ה[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ואמצעי התשלום במשק. (וליחס בינם לבין התוצר).
 
במדינות המערביות מקובל כי המדיניות המוניטרית נמצאת באחריות [[הבנק המרכזי]], בניגוד ל[[מדיניות פיסקלית|מדיניות הפיסקלית]] שנמצאת באחריות ה[[ממשלה]].
 
תפיסההתפיסה שולטתהשלטת כיום בקרב כלכלנים רבים מאז הכלכלן [[מילטון פרידמן]] מכונה "הנייטרליות של הכסף" או "הדיכוטומיה הקלאסית", ולפיה בטווח הארוך שינויים נומינליים אינם משפיעים על הגורמים הריאליים של המשק. כלומר, ההשפעה ההדדית בין המדיניות המוניטרית והמדיניות הריאלית מתקיימת רק בטווח הזמן הקצר.{{הערה|פרופ' [[יורם מישר]], '''המקרו-כלכלה של ישראל''' (עמ' 360), הוצאת פרדס, 2009.}}
 
מילטון פרידמן בספרו "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית" ("A Monetary History of the United States") טען כי "[[אינפלציה]] היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". כלומר, אינפלציה אינה נובעת משינויים ביכולת הייצור הריאלית של המשק, אלא רק ממדיניות שגויה של ניהול הכסף. בעקבות תובנה זו, בתקופה שבה יש [[אינפלציה]] גוברת, תיושם '''מדיניות מוניטרית מצמצמת''' שתפעל להעלות את שווי הכסף (העלאת [[ריבית]]) ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרות חוב של הבנק המרכזי, בשם [[מלווה קצר מועד]] (מק"מ), בעוד בתקופות שפל של [[מיתון]] או [[דפלציה]] ינקוט הבנק ב'''מדיניות מוניטרית מרחיבה''', שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו (על ידי הורדת הריבית וקניית מק"מ מהציבור או אי הנפקתו). הבסיס לפעולות אלה הוא ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור ומביאה להגדלת [[ביקוש מצרפי|הביקוש המצרפי]] וה[[תל"ג]], וכן לצמצום ממדי ה[[אבטלה]].
362

עריכות