תוספתן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:58, 5 במאי 2019

לחצו כדי להקטין חזרה

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

התוספתן (בלטינית: Vermiform Appendix או Vermix, "תוספת דמוית תולעת", Cecal Appendage, או בסתמי Appendix מוכר גם בכינוי מעי עיוור) הוא שלוחה צינורית חסומה בקצֶהָּ, היוצאת מתחילת המעי הגס, שאורכה כ-8–10 ס"מ, ורוחבה כ-8 מילימטרים. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי, בדומה לשקדים.

אטימולוגיה

שמו של התוספתן בעברית הוא תרגום כפשוטו של השם הלטיני "אפנדיקס", שניתן לאיבר זה בשל מקומו כ"נספח" בקצה של המעיים.

התוספתן בבעלי החיים השונים ובהם האדם

התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה בתאית (לדוגמה: אוכלי עשב), בהם הוא משמש לעיכול התאית באמצעות חיידקים המפרישים אנזימים לפירוקהּ. בשל כך, משוער כי אצל אבותיו הקדמונים של המין האנושי שימש התוספתן לפירוק רב סוכרים (כמו התאית). בעבר היה נהוג לחשוב שעם התפתחות האדם השתנתה תזונתו והובילה לכך שהתוספתן הפך לשריד אבולוציוני, כלומר מבנה או תהליך שאיבד את רוב או כל תפקידיו, בדומה לעור ברווז.

בשנת 2007, ויליאם פרקר, רנדי בולינגר ועמיתיו מאוניברסיטת דיוק הציעו כי התוספתן משמש כמקלט לחיידקים שימושיים כאשר מחלה קוטלת את אוכלוסיית החיידקים משאר חלקי המעיים. הצעה זו מתבססת על הבנה שהביאה בתחילת שנות ה -2000 כיצד המערכת החיסונית תומכת בצמיחה של חיידקי מעיים מועילים, בשילוב עם תכונות ידועות רבות של התוספתן, כולל המבנה שלו, מיקומו בדיוק מתחת למעבר של מזון וחיידקים במעי הגס, והקשר שלו עם כמויות עצומות של רקמות חיסון. מחקרים שבוצעו בבית החולים של אוניברסיטת וינתרופ הראו כי אנשים ללא תוספתן היו בעלי סיכון פגיעה של פי ארבעה מחיידקי Clostridium difficile. התוספתן, אם כן, עשוי לשמש "מקלט" לחיידקים מועילים. מאגר זה של חיידקים יכול לשמש כדי לאכלס מחדש את חלקי המעיים במערכת העיכול לאחר התקף של דיזנטריה או כולרה או כדי להגביר אוכלוסיית החיידקים בעקבות מחלת גסטרואינטסטינלית קלה יותר.

האפנדקטומיה, ניתוח לטיפול בדלקת התוספתן, הוא אחד הטיפולים הכירורגים השכיחים בעולם. הדלקת גורמת לחולשה, לבחילות ולכאבי בטן עזים בבטן הימנית התחתונה. הכאבים עלולים להתבטא בהתחלה גם כלחץ בבטן העליונה, ולאט לאט לרדת לכיוון הבטן התחתונה. הטיפול הוא הסרת התוספתן בניתוח, אחרת התוספתן עלול להינקב, דבר העלול לגרום לזיהומים קשים ולסכנת חיים, עקב התפזרות התכולה הדלקתית בחלל הבטן.

לקריאה נוספת

Frederic H. Martini, Ph.D., Fundamentals of Anatomy and Physiology, p. 916, Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1995

קישורים חיצוניים

יורם שורק, הנספח שצורתו כתולעת, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{מפת תמונה/מערכת העיכול}}
 ה'''תוספתן''' (ב[[לטינית]]: '''Vermiform Appendix''' או '''Vermix''', "תוספת דמוית תולעת", '''Cecal Appendage''', או בסתמי '''Appendix''' מוכר גם בכינוי '''מעי עיוור''') הוא שלוחה צינורית חסומה בקצֶהָּ, היוצאת מתחילת [[המעי הגס]], שאורכה כ-8–10 ס"מ, ורוחבה כ-8 [[מילימטר]]ים. הרירית שלו מכילה [[תא]]ים רבים הקשורים ל[[מערכת החיסון]], אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום [[נגיף|ויראלי]] או [[חיידק]]י, בדומה ל[[שקדים]].
 ==אטימולוגיה==
 שמו של התוספתן בעברית הוא תרגום כפשוטו של השם הלטיני "אפנדיקס", שניתן לאיבר זה בשל מקומו כ"נספח" בקצה של המעיים.
 ==התוספתן בבעלי החיים השונים ובהם האדם==
 התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה ב[[תאית]] (לדוגמה: אוכלי עשב), בהם הוא משמש לעיכול התאית באמצעות [[חיידקים]] המפרישים אנזימים לפירוקהּ. בשל כך, משוער כי אצל אבותיו הקדמונים של ה[[אדם|מין האנושי]] שימש התוספתן לפירוק רב סוכרים (כמו התאית). בעבר היה נהוג לחשוב שעם התפתחות האדם השתנתה תזונתו והובילה לכך שהתוספתן הפך לשריד אבולוציוני, כלומר מבנה או תהליך שאיבד את רוב או כל תפקידיו, בדומה ל[[עור ברווז]].
-בשנת 2007, [[ויליאם פרקר]], [[רנדי בולינגר]] ועמיתיו מ[[אוניברסיטת דיוק]] הציעו  כי התוספתן משמש כמקלט לחיידקים שימושיים כאשר מחלה קוטלת את אוכלוסיית החיידקים משאר חלקי המעיים. הצעה זו מתבססת על הבנה שהביאה בתחילת שנות ה -2000 כיצד המערכת החיסונית תומכת בצמיחה של חיידקי מעיים מועילים,  בשילוב עם תכונות ידועות רבות של התוספתן, כולל המבנה שלו, מיקומו בדיוק מתחת למעבר של מזון וחיידקים במעי הגס, והקשר שלו עם כמויות עצומות של [[מערכת החיסון|רקמות חיסון]]. מחקרים שבוצעו בבית החולים של [[אוניברסיטת וינתרופ]] הראו כי אנשים ללא תוספתן היו בעלי סיכון פגיעה של פי ארבעה  מחיידקי [[Clostridium difficile]].  התוספתן, אם כן, עשוי לשמש "מקלט" לחיידקים מועילים.  מאגר זה של חיידקים יכול לשמש כדי לאכלס מחדש את חלקי המעיים במערכת העיכול לאחר התקף של [[דיזנטריה]] או [[כולרה]] או כדי להגביר אוכלוסיית החיידקים בעקבות מחלת [[גסטרואינטסטינלית]] קלה יותר.
+בשנת 2007, [[ויליאם פרקר]], [[רנדי בולינגר]] ועמיתיו מ[[אוניברסיטת דיוק]] הציעו כי התוספתן משמש כמקלט לחיידקים שימושיים כאשר מחלה קוטלת את אוכלוסיית החיידקים משאר חלקי המעיים. הצעה זו מתבססת על הבנה שהביאה בתחילת שנות ה -2000 כיצד המערכת החיסונית תומכת בצמיחה של חיידקי מעיים מועילים, בשילוב עם תכונות ידועות רבות של התוספתן, כולל המבנה שלו, מיקומו בדיוק מתחת למעבר של מזון וחיידקים במעי הגס, והקשר שלו עם כמויות עצומות של [[מערכת החיסון|רקמות חיסון]]. מחקרים שבוצעו בבית החולים של [[אוניברסיטת וינתרופ]] הראו כי אנשים ללא תוספתן היו בעלי סיכון פגיעה של פי ארבעה מחיידקי [[Clostridium difficile]]. התוספתן, אם כן, עשוי לשמש "מקלט" לחיידקים מועילים. מאגר זה של חיידקים יכול לשמש כדי לאכלס מחדש את חלקי המעיים במערכת העיכול לאחר התקף של [[דיזנטריה]] או [[כולרה]] או כדי להגביר אוכלוסיית החיידקים בעקבות מחלת [[גסטרואינטסטינלית]] קלה יותר.
 ה[[אפנדקטומיה]], ניתוח לטיפול ב[[דלקת התוספתן]], הוא אחד הטיפולים ה[[כירורגיה|כירורגים]] השכיחים בעולם. הדלקת גורמת לחולשה, לבחילות ול[[כאב]]י בטן עזים ב[[בטן]] הימנית התחתונה. הכאבים עלולים להתבטא בהתחלה גם כלחץ בבטן העליונה, ולאט לאט לרדת לכיוון הבטן התחתונה. הטיפול הוא הסרת התוספתן בניתוח, אחרת התוספתן עלול להינקב, דבר העלול לגרום לזיהומים קשים ולסכנת חיים, עקב התפזרות התכולה ה[[דלקת]]ית ב[[חלל הבטן]].

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תוספתן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תוספתן