מסיב וינסון – הבדלי גרסאות
מ דב ט. העביר את הדף וינסון מסיב לשם מסיב וינסון תוך דריסת הפניה: כמו שאר המסיבים. ראו דף שיחה |
מ ניסוח, עריכה קלה |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
| כיתוב מפה = |
| כיתוב מפה = |
||
}} |
}} |
||
''' |
'''מסיב וינסון''' (ב[[אנגלית]]: '''Vinson Massif''') הוא [[מסיב]] ב[[אנטארקטיקה]] שבתחומו מצוי ה[[הר]] הגבוה ביותר ביבשת, הר וינסון, בגובה 4,892 [[מטר]]. הוא ממוקם כ-1,200 קילומטר מ[[הקוטב הדרומי]]. בסיסו הוא גוש סלע גדול באורך כ-21 ק"מ ורוחב 13 ק"מ. הוא מתנשא מעל [[מדף הקרח רון-פילכנר]] סמוך לבסיסו של [[חצי האי האנטארקטי]]. בקצהו הדרומי של ה[[מסיב]] מתנשאת פסגה גבוהה נוספת, הר קראדרוק (4,650 מטר). |
||
== היסטוריה == |
== היסטוריה == |
||
התגלה לראשונה על ידי מטוס של [[הצי האמריקאי]] ב-[[1958]]. ב-1961 קיבל |
התגלה לראשונה על ידי מטוס של [[הצי האמריקאי]] ב-[[1958]]. ב-1961 קיבל מסיב וינסון את שמו מן [[הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים]] (US-ACAN), על שם קרל וינסון, חבר ב[[קונגרס]] האמריקאי ממדינת [[ג'ורג'יה]], כאות הוקרה על על תמיכתו בחקר אנטארקטיקה. ב-1 בנובמבר 2006, קבעה הוועדה שהר וינסון ומסיב וינסון הם ישויות נפרדות. |
||
ב-[[1963]] התחילו שתי קבוצות ממועדון הטיפוס האלפיני האמריקאי להפעיל לחץ על המועצה הלאומית למדע לממן משלחת טיפוס על ההר. ''' |
ב-[[1963]] התחילו שתי קבוצות ממועדון הטיפוס האלפיני האמריקאי להפעיל לחץ על המועצה הלאומית למדע לממן משלחת טיפוס על ההר. '''הר וינסון''' היא הפסגה הגבוהה ביותר באנטארקטיקה, 4,892 מ' גובהה. היא נמצאת בחלקה הצפוני של הרמה שבשיאו של מסיב וינסון, בחלקו הדרומי של קו הגובה העיקרי של רכס סנטינל, כ-2 ק"מ צפונית לפסגת הוליסטר. ב-[[1966]] אוחדו שתי המשלחות ובראש המשלחת המאוחדת עמד ניקולאס קלינץ'. בדצמבר של אותה שנה, העביר חיל הים את המשלחת מהעיר [[קרייסטצ'רץ']] ב[[ניו זילנד]] לבסיס צבאי אמריקאי באנטארקטיקה. משם עברו במטוס סקי (הרקולס C-130) אל רכס הרי הסנטינל. כל חברי המשלחת הצליחו להגיע לפסגה. הקבוצה הראשונה, שמנתה ארבעה מטפסים, עמדה על ראש ההר ב-[[18 בדצמבר]] [[1966]]. עוד 4 הגיעו ב-19 ושלושת האחרונים ב-20 לחודש. משלחת מ-2001 הייתה הראשונה לטפס בנתיב המזרחי, וגם ערכה מדידות GPS של גובה הפסגה. נכון ל-2010, ניסו 1,400 מטפסי הרים להגיע אל פסגת הר וינסון. |
||
הטיפוס על וינסון אינו קשה במיוחד מבחינה טכנית, מעבר לסכנות הרגילות של מסע רגלי באנטארקטיקה. |
הטיפוס על הר וינסון אינו קשה במיוחד מבחינה טכנית, מעבר לסכנות הרגילות של מסע רגלי באנטארקטיקה. |
||
ההר זכה לתשומת לב ציבורית הודות להיותו חלק מאתגר הטיפוס: [[שבע הפסגות]], אל הפסגה הגבוהה בכל יבשת. בין השנים 1985–2000 הדריכה חברת Adventure Network International, שהיא היחידה הרשאית להעלות מטפסים באופן פרטי, יותר מ-450 לקוחות אל הפסגה. |
|||
== קישורים חיצוניים == |
== קישורים חיצוניים == |
||
גרסה מ־17:07, 22 במאי 2019
 | |
| וינסון מסיב במבט מהחלל, נאס"א | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
קרל וינסון  |
| גובה | 4,892 מטר. ההר הגבוה באנטארקטיקה |
| מיקום | אנטארקטיקה |
| רכס הרים | רכס סנטינל |
| העפלה ראשונה | 1966, משלחת בראשות ניקולאס קלינצ' |
| מסלול ההעפלה הקל | המסלול המערבי, טיפוס שלג/קרח |
| קואורדינטות | 78°31′31.74″S 85°37′1.73″W / 78.5254833°S 85.6171472°W |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
מסיב וינסון (באנגלית: Vinson Massif) הוא מסיב באנטארקטיקה שבתחומו מצוי ההר הגבוה ביותר ביבשת, הר וינסון, בגובה 4,892 מטר. הוא ממוקם כ-1,200 קילומטר מהקוטב הדרומי. בסיסו הוא גוש סלע גדול באורך כ-21 ק"מ ורוחב 13 ק"מ. הוא מתנשא מעל מדף הקרח רון-פילכנר סמוך לבסיסו של חצי האי האנטארקטי. בקצהו הדרומי של המסיב מתנשאת פסגה גבוהה נוספת, הר קראדרוק (4,650 מטר).
היסטוריה
התגלה לראשונה על ידי מטוס של הצי האמריקאי ב-1958. ב-1961 קיבל מסיב וינסון את שמו מן הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים (US-ACAN), על שם קרל וינסון, חבר בקונגרס האמריקאי ממדינת ג'ורג'יה, כאות הוקרה על על תמיכתו בחקר אנטארקטיקה. ב-1 בנובמבר 2006, קבעה הוועדה שהר וינסון ומסיב וינסון הם ישויות נפרדות.
ב-1963 התחילו שתי קבוצות ממועדון הטיפוס האלפיני האמריקאי להפעיל לחץ על המועצה הלאומית למדע לממן משלחת טיפוס על ההר. הר וינסון היא הפסגה הגבוהה ביותר באנטארקטיקה, 4,892 מ' גובהה. היא נמצאת בחלקה הצפוני של הרמה שבשיאו של מסיב וינסון, בחלקו הדרומי של קו הגובה העיקרי של רכס סנטינל, כ-2 ק"מ צפונית לפסגת הוליסטר. ב-1966 אוחדו שתי המשלחות ובראש המשלחת המאוחדת עמד ניקולאס קלינץ'. בדצמבר של אותה שנה, העביר חיל הים את המשלחת מהעיר קרייסטצ'רץ' בניו זילנד לבסיס צבאי אמריקאי באנטארקטיקה. משם עברו במטוס סקי (הרקולס C-130) אל רכס הרי הסנטינל. כל חברי המשלחת הצליחו להגיע לפסגה. הקבוצה הראשונה, שמנתה ארבעה מטפסים, עמדה על ראש ההר ב-18 בדצמבר 1966. עוד 4 הגיעו ב-19 ושלושת האחרונים ב-20 לחודש. משלחת מ-2001 הייתה הראשונה לטפס בנתיב המזרחי, וגם ערכה מדידות GPS של גובה הפסגה. נכון ל-2010, ניסו 1,400 מטפסי הרים להגיע אל פסגת הר וינסון.
הטיפוס על הר וינסון אינו קשה במיוחד מבחינה טכנית, מעבר לסכנות הרגילות של מסע רגלי באנטארקטיקה.
ההר זכה לתשומת לב ציבורית הודות להיותו חלק מאתגר הטיפוס: שבע הפסגות, אל הפסגה הגבוהה בכל יבשת. בין השנים 1985–2000 הדריכה חברת Adventure Network International, שהיא היחידה הרשאית להעלות מטפסים באופן פרטי, יותר מ-450 לקוחות אל הפסגה.
קישורים חיצוניים
| שבע הפסגות | |
|---|---|
|