לדלג לתוכן

עומס כנף – הבדלי גרסאות

הוסרו 6 בתים ,  לפני 3 שנים
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
עומסי כנף אופייניים במטוסים נעים מכ־100 ק"ג למ"ר עבור מטוסים רגילים, עד לטווח של 390 עד 585 ק"ג למ"ר עבור מטוסים מהירים כ[[מטוס קרב|מטוסי קרב]] מודרניים. הגבול הקריטי על מנת ש[[ציפור]] תוכל לעוף הוא כ־25 ק"ג למ"ר.
 
הכנפיים מייצרות [[עילוי (כוח)|עילוי]] הודות לתנועת ה[[אוויר]] הנע מעל לשטח הכנף. מעל כנפיים גדולות יותר זורם יותר אוויר, כך שלמטוס בעל שטח כנף גדול ביחס למסתו (כלומר מטוס בעל עומס כנף קטן) יהיה יותר כוח עילוי בכל [[מהירות]] נתונה. לפיכך, מטוס בעל עומס כנף קטן יהיה מסוגל להמריא ולנחות במהירות נמוכה יחסית (או שהוא יהיה מסוגל להמריא עם [[מטען (משא)מטע"ד|מטען]] גדול יותר). בנוסף יהיה לו קצב טיפוס גבוה יותר מפני שהוא צריך פחות תוספת במהירות התקדמותו כדי לייצר את כוח העילוי הנדרש כדי לנסוק. ייתכן שהמטוס יהיה בעל יכולת שיוט יעילה יותר מפני שדרוש לו פחות [[דחף (כוח)|דחף]] כדי לשמור על העילוי בטיסה ממושכת.
 
עומס הכנף הוא גם מדד יעיל למדידת ביצועי התמרון הכלליים של המטוס. כדי לפנות, המטוס חייב להתגלגל בכיוון הפנייה. לדוגמה, בפנייה ימינה ה[[טייס]] מגלגל את המטוס כך שהכנף הימנית מופנית מטה והכנף השמאלית מופנית מעלה. כתוצאה מכך קטן העילוי והמטוס שואף לצלול, כך שצריך לשמור על האף מאוזן על ידי הגה הגובה. בנוסף, עילוי הכנף מנוצל להפניית המטוס והעלייה [[זווית התקפה|בזווית ההתקפה]] של הכנף יוצרת גרר נוסף. ככל שהפנייה חדה יותר, כך נוצר יותר גרר.
 
==השפעת עומס הכנף על יכולת התמרון==
מטוסים בעלי עומס כנף נמוך מתאפיינים לרוב ביכולת ביצוע פנייה ממושכת גבוהה מפני שהם יכולים לייצר יותר עילוי עבור כמות נתונה של דחף המנוע. מאידך, כנף גדולה בעומס נמוך תיטה להיות בעלת [[מסה]] ו[[כוח התמד]] גדולים יותר ותיצור יותר [[גרר (כוח)|גרר מושרה]]. יכולת הפנייה של מטוס בטרם כוח הגרר יגרום לאיבוד גדול של מהירות נקראת "יכולת ביצוע פנייה מיידית": היכולת שלו לשנות כיוון במהירות. מטוסים בעלי כנף קטנה בעומס כנף גבוה מתאפיינים ביכולת ביצוע פנייה מיידית טובה, אבל פנייה ממושכת גרועה : המטוס מגיב במהירות להוראות הטייס, אבל יכולתו להמשיך לפנות לאורך זמן מוגבלת. דוגמה קלאסית לכך היא המטוס [[F-104]] "סטארפייטר", שהייתה לו כנף קטנה מאוד. מהקצה השני של ה[[ספקטרום]] ניצב המטוס הענק קונוויר [[B-36]]. כנפיו הגדולות הובילו לעומס כנף קטן, והיו טענות שנויות במחלוקת שהדבר הפך את ה[[מפציץ]] לזריז יותר לעומת ה Fה־F-104 בגובה רב. מטוסים בהם הכנף מתמזגת באופן הדרגתי לגוף המטוס מתאפיינים בדרך כלל בעומס כנף נמוך יחסית; בדגם כזה (כמו מטוס הה־[[F-16]] או ה[[מיג-29|מיג־29]]), צורת גוף המטוס מייצרת בעצמה מעט עילוי אווירודינמי, מה שמשפר את עומס הכנף ובו זמנית מאפשר לשמור על ביצועים גבוהים.
 
כנף גדולה יותר מייצרת יותר גרר מאשר כנף קטנה. כנף גדולה נוטה לרוב להיות גם עבה יותר, מה שמגביר עוד יותר את כוח הגרר. כוח הגרר הזה מקטין את [[תאוצה|תאוצת]] המטוס, במיוחד [[מהירות על קולית|במהירויות על־קוליות]]. כנף קטנה ודקה יותר (באותם סוגי מטוסים) מייצרת פחות גרר, ולכן היא מתאימה יותר לטיסה במהירות גבוהה (אך במחיר של מהירויות המראה גבוהות יותר והורדת ביצועי הפנייה).