פרה אדומה

פרה אדומה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק י"ט
משנה	סדר טהרות, מסכת פרה
ברייתא	תוספתא, מסכת פרה
משנה תורה	ספר טהרה, הלכות פרה אדומה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קי"ג, עשה ק"ח ספר החינוך, מצווה שצ"ז, מצווה שצ"ט

בהלכה היהודית, פרה אדומה היא פרה שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים בה לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת, לאחר תהליך המתואר במקרא, בתחילת פרשת חוקת, הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מים, והזאה על ידי איש טהור ממי הנידה על הטמא שנהפך בסיום התהליך לטהור . וגם כאשר שגומרים לעשות את התהליך של הפרה אדומה אז האדם נהיה טמא והוא צריך לטבול את בשרו במים ובערב הוא חוזר להיות טהור.

תהליך הביצוע

אדם נטמא בטומאת מת על ידי נגיעה בו, או שהות בבית שנמצא בו מת. אסור לו לאכול תרומה או קודש, וכן אסור לו להיכנס לעזרה בבית המקדש. על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי הנאמר בפסוק: ”וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק ב'); ”הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"א).

על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:

• עליה להיות אדומה (בגוון חום אדמדם); די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) הסמוכות זו לזו כדי לפסול אותה.
• לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים (שערות בגב הבהמה, הנכפפות לאחר שעלה עליה עול), ולא רק עול אלא
• לא עשו בה כל עבודה שהיא לצורך האדם אף אם רק נשען עליה.
• אין בה מום הפוסל בקרבנות, וכן אין בה אחד מהפסולים האחרים הנוהגים בבהמות קדשים.
• עליה להיות לפחות בת שנתיים.

הדמיית מראה פתח המקדש (על פי המידות המצוינות במשנה) מהר הזיתים

לאחר בחירת הפרה, לוקחים אותה אל הר הזיתים, למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ובנוי בצורה מיוחדת, כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו. כהן טהור שלובש בגדי כהונה ושהופרש מביתו שבעה ימים קודם לכן, שוחט את הפרה, לוקח מדמה בתוך כף ידו ומזה (מתיז) ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש, כאשר כל הזאה באה עם טבילה נוספת בתוך כף ידו.

אפר הפרה האדומה

לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ ארז, אזוב ותולעת שני כאשר תולעת השני כרוכה על הארז והאזוב. לאחר שהאש נכבית, כותשים את כל מה שנשאר מהשריפה ולא הפך לאפר כגון עצמות, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן בחיל והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.

לצורך הטהרה, נוטלים מן האפר, מפזרים אפילו קמצוץ ממנו על מים ששאבו ממי מעיין, טובלים בתוכם אזוב, ומזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי מימי טהרתו, וכך הוא נטהר ”וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ט).

מי המעיין

בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים ממעיין השילוח כפי שמתאר זאת הרמב"ם בחיבורו המשנה תורה:

"וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות. והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".

— ספר טהרה - הלכות פרה אדומה, פרק ב', הלכה ט'-י'.

מקום שריפת הפרה

בעת החדשה יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים. איתור המקום מבוסס על ההנחות הבאות:

• בעת שריפת הפרה היה צריך לראות את פתח בית המקדש. בהנחה כי אבן השתיה שאנו מזהים היום היא אבן השתייה המקורית, הרי הגובה שלה מעל פני הים הוא 743.7 מטר. נוסיף את גובה מזבח העולה העשוי להסתיר את הפתח, ואז נגיע לנקודת גובה מקבילה בהר הזיתים, אשר ממנה ניתן לראות את פתח בית המקדש.
• שריפת הפרה הייתה צריכה להתבצע על משטח סלעי, אשר תחתיו יהיה חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל טומאה מהקרקע.

לאור זאת הועלתה ההשערה כי המקום המתאים הוא במשטח הסלעי הרחב בכניסה לכנסיית דומינוס פלוויט. בדיקות שנעשו במקום העלו כי מתחת למשטח הסלעי יש חלל ריק לא קטן. כך שהמקום עומד בקריטריון השני.

סברה אחרת אומרת כי המקום נמצא בחלקת קבורה המכונה "חלקת החלאבים" בה נקברו בני היישוב הישן בסוף המאה ה-19.

היסטוריה של הפרה האדומה והמדרשים

הפרה האדומה הראשונה, שנשרפה בימי משה רבנו, נשרפה על ידי אלעזר בן אהרן הכהן, שהיה אז סגן הכהן הגדול; אולם כל הפרות האדומות האחרות, שנשרפו לאחר מכן - היו כשרות גם בכהן הדיוט; ויש הסוברים שהפרות האדומות האחרות צריכות להישרף דווקא על ידי כהן גדול. למרות כוחה של הפרה האדומה לטהר את הטמאים, העוסקים בשריפתה - נטמאים טומאה קלה (של יום אחד). האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן ניתן לערב כמות קטנה של אפר במיכל גדול של מי מעיין, ודי בטיפה אחת שנוגעת באדם או בכלי כדי לטהר מן הטומאה.

לפי הרמב"ם היו בעבר תשע פרות אדומות "ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו, עד שחרב הבית בשנייה - ראשונה עשה משה רבנו, ושנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית; והעשירית עושה המלך המשיח, מהרה ייגלה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות טהרה, פרק פרה אדומ"ה, הלכות ג'–ד').

במשנה במשנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה' נאמר: "הראשונה עשה משה והשנייה עשה עזרא, וחמש מעזרא ואילך; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתיים שתיים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת."

ציור עשיית הפרה האדומה בימי משה על ידי אלעזר בן אהרן

• פרה ראשונה - משה רבנו
• פרה שנייה - עזרא הסופר
• פרה שלישית - שמעון הצדיק
• פרה רביעית - שמעון הצדיק
• פרה חמישית - יוחנן כהן גדול
• פרה שישית - יוחנן כהן גדול
• פרה שביעית - אליהועיני בן הקוף
• פרה שמינית - חנמאל המצרי
• פרה תשיעית - ישמעאל בן פיאבי
• פרה עשירית - יעשה בעתיד מלך המשיח

מצווה זו מפיעה בספר במדבר פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". חז"ל מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). במדרש מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה". גם על שלמה המלך נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.

דמא בן נתינה

ערך מורחב – דמא בן נתינה

בספרות חז"ל מופיע סיפור, על גוי שהתייחד בכיבוד אב, וסירב להפריע את מנוחת אביו, כדי למכור לחכמי ישראל אבן שהייתה דרושה לחושן (אחד מבגדי הכהונה בבית המקדש), ובכך הפסיד את העסקה, וכעבור תקופה זכה שתיוולד בעדרו, פרה אדומה שנמכרה בעבור הון רב, לאותם החכמים.

לאחר חורבן בית המקדש

הרא"ש בפסקיו מוכיח שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה.
בקהילת ביתא ישראל המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר. מנהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952.

בשנת 1930 שמואל דוד לוין פרסם ספר בה נדון נושא של אפשרות מעשית של פרה אדומה בימינו.

בשנים האחרונות ישנן קבוצות יהודיות ששואפות למצוא פרה אדומה (ביניהן מכון המקדש), אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. בשנת 2000 לערך נולדה פרה אדומה ברפת בכפר הנוער הדתי, אך בהמשך צמחו בה כמה שערות שחורות, והיא נפסלה. בשנת 2014, נמצאה פרה אדומה בארצות הברית. בנוסף, בעוד מספר מקומות בעולם מצויים עדרים גדולים של פרות אדומות. האפשרות לשרוף כיום את הפרה האדומה תלויה במספר שאלות הלכתיות, והיא שנויה במחלוקת.

מכון המקדש, ניסה לגדל באמצעות ברירה מלאכותית את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 פרות אנגוס אדומות שייבא לשם כך מנברסקה לעמק הירדן בסיועו של מטיף נוצרי ממיסיסיפי

לקריאה נוספת

• הלכות פרה אדומה, במשנה תורה לרמב"ם
• ישראל הס, אמונות, "תחיית ישראל", ירושלים.
• עזריה אריאל, צבע הפרה האדומה, ביטאון מעלין בקודש, לג.
• עזריה אריאל, הנחיות לגידול פרה אדומה, תחומין לו.

קישורים חיצוניים

• אייל בן-אליהו, ‏כבש פרה אדומה, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 186-183
• נדב שרגאי, מאבנט ועד מכנסיים - הכל בגדי שש, באתר הארץ, 8 ביולי 2008
• ארנון סגל, ‏אחרי יותר מ-1,500 שנות היעדרות: אפר הפרה האדומה ישוב למחוזות המציאות?, בעיתון מקור ראשון, 25 ביוני 2018
• איתמר גור, ‏הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי, בעיתון מקור ראשון, 21 באוקטובר 2018
• בן-יצחק, אלישי, "סודה הגדול של מצוות פרה אדומה", הדף השבועי, אוניברסיטת בר-אילן גיליון מס' 1177 (תשע"ו)
• מיקום שרפת הפרה בהר הזיתים

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.