ג'ון פורד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
שורה 47: שורה 47:


{{מיון רגיל:פורד, ג'ון}}
{{מיון רגיל:פורד, ג'ון}}
[[קטגוריה:ילידי 1894]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1894]]

[[קטגוריה:במאי ראינוע]]
[[קטגוריה:במאי ראינוע]]
[[קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים]]
[[קטגוריה:במאי קולנוע אמריקאים]]

גרסה מ־18:21, 16 ביולי 2019

תבנית:במאי

"נקודת ג'ון פורד" באריזונה, ארצות הברית

ג'ון פורדאנגלית: John Ford;‏ 1 בפברואר 1894 - 31 באוגוסט 1973) היה במאי קולנוע אמריקני, הנחשב לאחד מגדולי במאי הקולנוע בכל הזמנים וליחיד שזכה ארבע פעמים בפרס האוסקר על בימוי. מבין הבמאים שהושפעו מסרטיו נמנים: אקירה קורוסאווה, מרטין סקורסזה, סטיבן ספילברג, סם פקינפה, סרג'ו לאונה וז'אן לוק גודאר.

ביוגרפיה

הוא נולד בקייפ אליזבת שבמדינת מיין בשם ג'ון מרטין פיני (Feeney), כילדם העשירי (מתוך 11 ילדים) של זוג מהגרים מאירלנד. רבים מסרטיו של פורד מתייחסים באופן ישיר או סמוי למוצאו האירי (כמו "המלשין" ו"מה יפית עמק נוי", עליהם זכה באוסקר).

לתעשיית הקולנוע נכנס כשחקן בשנת 1914, בעקבות אחיו המבוגר, פרנסיס, שהיה לבמאי ושחקן. בשלוש השנים הבאות כיכב ב-19 סרטים אילמים, בהם גם עם אחיו המבוגר, פרנסיס, שאף ביים אותו. פורד סיגל לעצמו בתקופת היותו שחקן את השם 'ג'ק פורד' כשם הבמה שלו. סרטו המשמעותי ביותר כשחקן היה "לידתה של אומה" של הבמאי ד. וו. גריפית', אולם תפקידו שם היה מזערי וללא קרדיט.

ב-1917 החל בבימוי סרטים. הוא החל בבימוי סרטים קצרים, לרוב מערבונים, כשהוא עצמו מופיע בשלושה מתוכם. כבר באותה שנה החל לביים סרטים באורך של כ-50 דקות, כשהוא כותב את התסריט. בראשית שנות העשרים שימש פורד כנשיא איגוד במאי הקולנוע האמריקני.

מכאן החלה קריירה בת חמישה עשורים שבה ביים ג'ון פורד מעל ל-140 סרטי קולנוע קצרים וארוכים, כשחלקם הגדול היו מערבונים שהביאו לו את פרסומו הגדול. ג'ון ויין היה לשחקן שהופיע במספר הסרטים הגדול ביותר שבימויו של פורד. שיתוף פעולה מעין זה, שהתקיים במעל לעשרים סרטים ונמשך החל למעשה עוד ב-1930 בסרט "גברים ללא נשים", אולם ג'ון ויין הופיע בתפקיד ניצב נטול קרדיט. הם חזרו לשתף פעולה בשלהי שנות השלושים בסרט "מרכבת הדואר" (Stagecoach), מערבון שהיה לנקודת פריצה בקריירה הן של פורד והן של ויין. הסרט גרף 7 מועמדויות לפרס האוסקר כולל על הבימוי. בהמשך הם שיתפו פעולה, בין השאר, גם בסרטים "הקרבה ראוייה לשמה", "שלושת הסנדקים", טרילוגיית המערבונים: "מבצר האפצ'ים", "היא ענדה סרט צהוב" ו"ריו גרנד", "כנפי נשרים", "חיילים על סוסים" ושניים משלושת סרטיו הגדולים ביותר של פורד: "האדם השקט", זוכה פרס האוסקר על הבימוי, בו גילם ויין מתאגרף, לשם שינוי ו"המחפשים", הנחשב לאחד המערבונים הגדולים שנעשו אי פעם. במערבונים של פורד ניכרת אידאולוגיה נוצרית שמרנית שהעלתה על נס את דמות החלוץ, עובד האדמה, הישר והצנוע ואת מאבקו המיגע בשממה. כך עזר פורד לעצב את האתוס האמריקני על האדם הנלחם באיתני הטבע ובאינדיאנים ומביא את הקדמה ואת התרבות אל הספר הפראי (מיתוס השליחות בישימון).

בנוסף הרבה פורד לביים סרטי מלחמה, במיוחד לאור סיום מלחמת העולם השנייה, כשהבולטים שבהם היו "מסטר רוברטס" ו"הקרבה ראוייה לשמה", ששניהם עסקו במלחמת העולם השנייה שזה עתה הסתיימה לה. בנוסף, פורד ביים גם דרמות, החפות מכל אלימות כדוגמת "ענבי זעם", על פי הרומן הנודע של ג'ון סטיינבק שעסק במשפחת חקלאים בתקופת השפל הגדול שפקד את ארצות הברית בשלהי שנות העשרים, הדרמה "הוריקן" שעסקה בגזענות ו"מרי מלכת סקוטלנד", דרמה תקופתית על חייה של מרי מלכת הסקוטים, אותה גילמה קתרין הפבורן. ב-1953 ביים את הסרט מוגמבו עם קלארק גייבל, אווה גארדנר וגרייס קלי. ב-1955 החל לביים את הסרט מר רוברטס אך פרש והוחלף על ידי מרווין לרוי.

ב-1973 העניק לו הנשיא ריצ'רד ניקסון את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

פרס אוסקר

ג'ון פורד הוא היחיד שזכה בארבעה פרסי אוסקר לבמאי הטוב ביותר, על הסרטים: "המלשין" (1935), "ענבי הזעם" (1940), "מה יפית עמק נוי" (1942) ו"האדם השקט" (1952), כשלמעשה, אף אחד מארבעת הסרטים הללו אינו מערבון. שישה מסרטיו היו מועמדים לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ואחד מהם זכה ("מה יפית עמק נוי"). בנוסף זכה פורד בשני פרסי אוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, כששירת בצי האמריקני והפיק סרטים דוקומנטרים בעת מלחמת העולם השנייה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון פורד בוויקישיתוף

תבנית:פרופילי קולנוענים