חטיבה 399 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קו מפריד בטווח מספרים, השמטת פירוט יתר שמופיע בקרב סולטאן יעקוב והפניה אליו כערך מורחב
אין תקציר עריכה
שורה 11: שורה 11:


== היסטוריה ==
== היסטוריה ==
===הקמת החטיבה===
החטיבה הוקמה בשנת [[1978]] ב[[מחנה נעורה]], כחלק מחיזוק [[חיל השריון]], והיא הייתה חלק מ[[אוגדה 90]].

===מלחמת לבנון===
===מלחמת לבנון===


שורה 33: שורה 36:


===פירוק החטיבה===
===פירוק החטיבה===
בשנת [[2003]] שונה שם החטיבה, וניתן לה שמה של [[חטיבת הראל]] שפורקה באותה שנה.
בשנת [[1986]] שונה שמה לחטיבה 213, ובשנת [[2003]] שונה שם החטיבה, וניתן לה שמה של [[חטיבת הראל]] שפורקה באותה שנה.


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־19:45, 25 ביולי 2019


שגיאות פרמטריות בתבנית:יחידה צבאית

פרמטרים [ סוג היחידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חטיבה 399
תג היחידה של החטיבה
תג היחידה של החטיבה
תג היחידה של החטיבה
פרטים
כינוי הצבאים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך חיל השריון עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1978–2003 (כ־25 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
נתוני היחידה
ציוד עיקרי M48 פטון ("מגח")
פיקוד
יחידת אם עוצבת אתגר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חטיבה 399 (כונתה גם חטיבה 734, חטיבה 213) המכונה גם "עוצבת הצבאים", הייתה חטיבת שריון בצה"ל, שלחמה במלחמת לבנון תחת פיקוד אוגדה 90, והסתבכה בקרב סולטאן יעקוב.

היסטוריה

הקמת החטיבה

החטיבה הוקמה בשנת 1978 במחנה נעורה, כחלק מחיזוק חיל השריון, והיא הייתה חלק מאוגדה 90.

מלחמת לבנון

במלחמת לבנון לחמה החטיבה שצוידה בטנקי M48 פטון ("מגח"), וכללה 3 גדודים: 360 (בפיקודו של דורון שטרנגר), 362 (בפיקודו של עירא עפרון), ו-363 (בפיקודו של אייל שריג) בגזרה המזרחית בפיקודו של המח"ט מיקי שחר, במסגרת אוגדה 90 בפיקודו של גיורא לב.

ב-6 ביוני גויסה החטיבה למילואים, הצטיידה במחנה נעורה ועלתה לגבול הצפון, שם התמקמה במושב בית הלל והמתינה לפקודה להיכנס.

קרב סולטאן יעקוב

ערך מורחב – קרב סולטאן יעקוב

ב-10 ביוני בערב קיבלה החטיבה פקודה להיכנס ללבנון, לתפוס את משולש דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב (משולש טובלנו), ולהיות בכוננות לקראת תפיסת כביש ביירות דמשק. בחוד החטיבה הועמד גדוד 362. הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סורים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב המצאות חטיבה ישראלית שכנה.

בסביבות שעה 24:00, מפקד הגיס, אביגדור בן גל, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה 943 (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 ו-5 שיריונאים נהרגו. בעקבות הפגיעה, נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.

הכוח הישראלי נע מזרחית לציר העיקרי באזור הציר המוביל מזרחה אל מדוחה (ציר טונשקה במפת הקוד הצה"לית) דרומית מ"משולש טובלנו". לפתע נפתחה עליו אש נ"ט מבין הבתים שלאורך הכביש. נראה שהייתה זו יחידת נ"ט סורית מצוידת בטילי סאגר על גבי נגמ"שי BMP. נראה שבתחילה גם הסורים הופתעו מהימצאות הכוח הישראלי בתוך המתחם שלהם וייתכן כי אף סברו כי מדובר בטנקים סורים נסוגים. חלק גדול מהטילים הסוריים החטיאו שכן הטווח היה קרוב מדי.

מפקד הגדוד פקד על תנועה מהירה קדימה ליציאה מטווח האש, שכן לא ידע שהוא נמצא במתחם אויב גדול. אולם, פקודה זו החמירה את המצב וגרמה לבלבול וקושי בזיהוי מקורות הירי. ציר התנועה נחסם בטנקים שנפגעו וטנקים אחרים שניסו לעקוף איבדו קשר האחד עם השני. מפקדי פלוגות לא ידעו היכן נמצאים חייליהם. לאחר זמן מה התברר כי שתי פלוגות, יחד עם מפקד הגדוד וסגנו היו בכוח הישראלי שחילץ קדימה ופלוגה אחת שנותרה מדרום לצומת והייתה נתונה לאש משני אגפים. לאחר השעה 01:15 (ב-11 ביוני) נכשלו שני ניסיונות של הפלוגה האחורית ושל פלוגת הסמג"ד (פלוגה ו') לחלץ לאחור לאחר שנתקלו באש סורית. לאחר כישלון ניסיונות אלו פנה מפקד הגדוד אל מפקדת החטיבה וביקש סיוע בחילוץ כוחותיו. אולם, מפקד החטיבה חשש לשלוח כוחות נוספים למה שנראה לו כמלכודת סורית.

היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים. חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי. לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים טילי נ"ט, אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד 363 מהחטיבה שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור למפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו. בשעה 08:30 ניתן סיוע אווירי. במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגיס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים. בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, יום-טוב תמיר. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית לתפוס את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.

קצין המבצעים של הגדוד דיווח לאוגדה את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל וניסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל. בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שהארטילריה של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו, במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה. בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, אנשי הטנק של חזי שי שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים, (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, גופתו של זכריה באומל הושבה ב-2019, ולא נודע גורלו של צבי פלדמן), וכן מהטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ.

פירוק החטיבה

בשנת 1986 שונה שמה לחטיבה 213, ובשנת 2003 שונה שם החטיבה, וניתן לה שמה של חטיבת הראל שפורקה באותה שנה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים