לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "שיכון וייסנהוף"

הרחבה לפי ויקידויטש
(הרחבה לפי ויקידויטש)
'''שיכון וייסנהוף''' (ב[[גרמנית]]: Weißenhofsiedlung) הוא [[שיכון]] לעובדים שנבנה ב[[שטוטגארט]] ב-[[1927]]. שיכון זה נועד להציג לראווה את הסגנון שמאוחר יותר נקרא [[הסגנון הבינלאומי]] ב[[אדריכלות]].
 
השיכון נבנה לרגל תערוכת הסתדרות העובדים הגרמנית (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים ושלוש יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני [[לודוויג מיס ואן-דר-רוהה]], והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. [[לה קורבוזייה]] קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר.
 
עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, [[חלון|חלונות]] סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב בבנייה טרומית, מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו [[לבן|לבנים]] (הבניין של [[ברונו טאוט]], שהיה הקטן ביותר, נצבע [[אדום]]).
על פי התכנון נועדו השיכון להיבנות בשיתוף עם הדיירים, בשיטת בנייה מתועשת, והוא פורסם כאבטיפוס של מעונות עובדים בעתיד. בפועל עוצב ואובזר כל בית בנפרד בתקציב גבוה, הרחק מהישג ידו של הפועל הממוצע. התערוכה נפתחה לקהל ב-1927, באיחור של שנה, ומשכה קהל רב.
 
בזמן השלטון ה[[נאצים|נאצי]] כונה השיכון בזלזול "כפר ערבי" ונקנה על ידי הממשלה במטרה להרוס אותו; תוכנית זו לא יצאה לפועל בשל פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], אך השיכון הוא עדיין רכושה של ממשלת גרמניה. בעת המלחמה היתה בשטח השיכון עמדת [[נ"מ]], ולפיכך היווה השיכון מטרה להפצצות בעלות הברית וחלקים ממנו נהרסו. אחרי המלחמה נהרסו חלק מהבניינים הניזוקים ואחרים שונו לבלי הכר, בין השאר באמצעות גגות רעפים הזרים לסגנון המקורי.
כיום נותרו 11 מהבניינים המקוריים על עומדם.
 
כיום נותרו 11 מהבניינים המקוריים על עומדם. בשנת [[2002]] עבר בניין דופלקס שבנו לה קורבוזייה ו[[פייר ז'נרה]] לבעלות העירייה, ששיקמה אותו ופתחה בו את מוזיאון וייסנהוף.
18,810

עריכות