פרת – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 26119132 של Zoren999 (שיחה) הכותרת הקודמת עדיפה
Zoren999 (שיחה | תרומות)
שורה 80: שורה 80:
ב[[מקרא]] מכונה הפרת "הנהר הגדול", והוא בין הנהרות הראשיים שנזכרים בתנ"ך. הוא מצוין כגבול הצפוני של "[[הארץ המובטחת]]" בכתובים רבים, כגון: בהבטחת [[אלוהים|האל]] ל[[אברהם]] ({{תנ"ך|בראשית|טו|יח|קצר=כן}}) ובנאום [[משה]] ({{תנ"ך|דברים|א|ז|קצר=כן}}). לפי דעות מסוימות, הפרת גם מהווה את הגבול המזרחי של הארץ המובטחת (למשל ספרו של הרב [[ישראל אריאל]], "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה").
ב[[מקרא]] מכונה הפרת "הנהר הגדול", והוא בין הנהרות הראשיים שנזכרים בתנ"ך. הוא מצוין כגבול הצפוני של "[[הארץ המובטחת]]" בכתובים רבים, כגון: בהבטחת [[אלוהים|האל]] ל[[אברהם]] ({{תנ"ך|בראשית|טו|יח|קצר=כן}}) ובנאום [[משה]] ({{תנ"ך|דברים|א|ז|קצר=כן}}). לפי דעות מסוימות, הפרת גם מהווה את הגבול המזרחי של הארץ המובטחת (למשל ספרו של הרב [[ישראל אריאל]], "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה").
הפרת גם מוזכר ב[[תנ"ך]] כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מ[[גן עדן]] ({{תנ"ך|בראשית|ב|קצר=כן}}).
הפרת גם מוזכר ב[[תנ"ך]] כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מ[[גן עדן]] ({{תנ"ך|בראשית|ב|קצר=כן}}).

כינויו של המקום שבין שני הנהרות הפרת והחידקל הוא [[ארם נהריים]] במערב [[מסופוטמיה]] .


הנביא [[ירמיהו]] עשה שני מעשים סמליים הקשורים לפרת:
הנביא [[ירמיהו]] עשה שני מעשים סמליים הקשורים לפרת:

גרסה מ־18:39, 20 באוגוסט 2019


שגיאות פרמטריות בתבנית:נהר

פרמטרים [ שטח, גובה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נהר פרת
Fırat
נהר פרת בעיראק
נהר פרת בעיראק
מידע כללי
אורך 2,800 ק"מ
ספיקה ממוצעת 818 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 673,000 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא מזרח טורקיה
יובלים חבור, Karasu, נהר מוראט, Göksu Creek, Sajur River, בליח, בפסקה זו 14 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך שט אל ערב
מדינות באגן הניקוז טורקיהטורקיה טורקיה
כוויתכווית כווית
סוריהסוריה סוריה
עיראקעיראק עיראק
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
250p
אגן הניקוז של נהר פרת ונהר חידקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נהר פְּרָת הוא נהר העובר בטורקיה, סוריה ועיראק. הפרת נחשב לגבולה הדרום-מערבי של מסופוטמיה.

אורכו של נהר פרת הוא כ-2,800 ק"מ, והוא אחד מן הנהרות הארוכים באסיה. שטח אגנו משתרע על 444,000 קמ"ר.[1]

מקורותיו של הנהר הם בהרי אררט ומצפון-מערב לארזורום שברמת ארמניה. ליד מוסיב מתפצל הפרת לזרוע הינדיה הראשית ולזרוע חילה הקטנה יותר, המתאחדות בהמשך ליד סמוה. ליד קורנה שבעיראק מתאחד הפרת עם החידקל והנהר המאוחד, שט אל ערב, נשפך למפרץ הפרסי.נהר פרת ארוך מהחידקל, ובניגוד לחידקל כל מימיו באים מההרים שבצפון ובאלף הקילומטרים האחרונים שלו שהם עיקר מהלכו, לא זורמים לתוכו יובלים אחרים. לכן זרימתו בחלקו הדרומי שקטה וכמות מימיו פוחתת בהדרגה (עיין ספרי דברים ז ובראשית רבה טז, ג).

הפרת היווה את הגבול המזרחי של פחוות עבר הנהר בשליש השני של האלף ה-1 לפנה"ס. לנהר הפרת יש שתי זרועות עיקריות, שהמזרחית בהן מוצאה בהרי ארמניה.

שמותיו בשפות שונות

שפה שם
שומרית בֻרַנֻנַ
אכדית פֻרַתֻּ
ערבית אל-פֻרָת
סורית פֶרָת
ארמנית יֶפּרַת
עברית פְּרָת
טורקית פִרַת
כורדית פִרַת
חתית פֻרַנַה
חורית פֻרַנְתִּי

הבבלים והאשורים קראו לו פֻרַתֻּ (רחב מאוד), והפרסים – אופרתו; יתכן כי ממנו יצרו היונים את השם: Euphrates, שנתקבל גם ברומית ובשפות אירופה החדשות. בערבית נשמר השם פרת בצורה: אל פורת.[1]

סלע המחלוקת כיום סביב מימי נהר הפרת

מימי הפרת מנוצלים על ידי שלוש המדינות שבהן הוא עובר. עם זאת, טורקיה הקימה סכרים גדולים בחלקו האמצעי ושליטה זו מקנה לה עוצמה פוליטית אדירה כנגד סוריה ועיראק. בעבר, הייתה טורקיה מאיימת בהטיית חלק גדול יותר של המים לתחומה, על חשבון שכנותיה.

סחף וביצות

לפרת יש כמה יובלים עיקריים: הסג'ור, הבליח' והחבור.[2] בחלקו התחתון של הנהר, השיפוע על פני השטח קטן ביותר - בין השאר משום שבמשך הדורות נערמו שם כמויות גדולות של אדמת סחף. עובדה זאת יצרה נפתולים ואפיקים קטנים. לעיתים קרובות עולה נהר הפרת על גדותיו ומציף את הקרקע בשיטפונות אדירים. מרבצי הסחף גרמו להיווצרות של שטח ביצות נרחב, בעיקר בדרום עיראק. חוקרים מסוימים סוברים כי אף קודם לכן הייתה התיישבות סביב נהר זה, כמו תרבויות תל חלאף, עוביד, ארך ואור.

נהר הפרת בתרבויות קדומות

מימי הפרת מנוצלים להשקיה החל מימי קדם ועד ימינו אנו. סביב ובעקבות נהר זה קמו מן התרבויות הגדולות בעת העתיקה - תרבויות כמו אכד, אשור ובבל. תרבויות אלה נוצרו בשטח שהיום שוכנת עיראק ובעבר נקרא מסופוטמיה ("הארץ שבין שני הנהרות"), חציית הנהר נעשתה באמצעות דוֹברות, ובהן השתמשו גם חֵילות אדירים, כמו צבאו של סנחריב. הסוחר אלדד הדני בן המאה התשיעית מוסר אודות בני זבולון השוכנים בהרי פארן ומגיעים עד לנהר פרת, ובני שבט ראובן יושבים מאחורי הרים אלה, ולשלשת השבטים הללו "מקרא משנה תלמוד ואגדה" ומדברים בלשון הקודש ופרסית.

שמו הקדום של הנהר היה "מַלַה".[3]

פרת בתנ"ך

במקרא מכונה הפרת "הנהר הגדול", והוא בין הנהרות הראשיים שנזכרים בתנ"ך. הוא מצוין כגבול הצפוני של "הארץ המובטחת" בכתובים רבים, כגון: בהבטחת האל לאברהם (בראשית, ט"ו, י"ח) ובנאום משה (דברים, א', ז'). לפי דעות מסוימות, הפרת גם מהווה את הגבול המזרחי של הארץ המובטחת (למשל ספרו של הרב ישראל אריאל, "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה"). הפרת גם מוזכר בתנ"ך כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מגן עדן (בראשית, ב').

כינויו של המקום שבין שני הנהרות הפרת והחידקל הוא ארם נהריים במערב מסופוטמיה .

הנביא ירמיהו עשה שני מעשים סמליים הקשורים לפרת:

  • בפרק נ"א מצווה ירמיהו את שריה בן נריה בן מחסיה לקחת ספר נבואות חורבן על בבל ולקרוא את הספר באוזני אנשי בבל. לאחר מכן, עליו לקשור אל הספר אבן ולהשליכו אל תוך פרת, כדי לסמל את שקיעת בבל.
  • בפרק י"ג ירמיהו לוקח חגורת פשתן (הנקראת בתנ"ך "אזור פישתים") וטומן אותה ליד הפרת. הנזק שנגרם לחגורה מסמל את הנזק שייגרם לעם ישראל בגלל חטאיהם.

לפי זיהוי המחודש שנחל פארה שבבנימין הוא פרת המקראי, מניחים רבים מחוקרי המקרא שהפרת הנזכר בפרק י"ג בירמיהו איננו נהר הפרת, כי אם נחל פרת (ואדי קלט) שבהרי יהודה. אולם המפרשים בדורות הקודמים סברו שמדובר בנהר פרת. היה מי שהשתמש במעשה האזור כדי להוכיח שהנביאים לא עשו את המעשים המתוארים בתנ"ך בפועל, אלא רק במראה הנבואה, שכן לא סביר שהנביא ירמיהו ילך מענתות עד לפרת רק כדי לטמון אזור פישתים.

על פי האסכולה הדויטרונומיסטית השלטת ביהושוע כד: ב,ג,י"ד,ט"ו - "עֵבֶר הַנָּהָר" (הפרת) מהווה גבול החוצץ בין שתי תרבויות האמורות להיות שונות מבחינה מהותית.

פרת במשנה

נהר הפרת מוזכר במשנה לעניין זמן בקשת גשמים בברכת השנים בתפילת העמידה. לפי ההלכה, מתחילים לבקש גשמים רק 15 יום לאחר סיומו של חג הסוכות, בתאריך ז' בחשוון. סיבת עיכוב זה היא חישוב משך הזמן הדרוש לעולי הרגל שבאו מבבל, על מנת שיוכלו לחזור אל ביתם שמעבר לנהר פרת, קודם שיחלו לרדת גשמים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ארנון סופר, המאבק על המים במזרח התיכון, הוצאת עם עובד, 2006, עמ' 92
  2. ^ משה ויינפלד, בראשית עולם התנ"ך, דברי הימים, עמ' 187
  3. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, מוסד ביאליק, 2009, עמ' 2