קומראן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Morenogold (שיחה | תרומות)
מ קידוד קישורים
שורה 9: שורה 9:
'''קוּמְרָאן''' (ב[[ערבית]]: '''خربة قمران'''; [[תעתיק]]: '''חִ'רְבַּת קוּמְרָאן''') הוא אתר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] השוכן במישור הצפון-מערבי של [[ים המלח]], סמוך לשפך [[נחל קומראן]]. המקום התפרסם במיוחד בשל [[מגילות ים המלח]] שנמצאו במקום.
'''קוּמְרָאן''' (ב[[ערבית]]: '''خربة قمران'''; [[תעתיק]]: '''חִ'רְבַּת קוּמְרָאן''') הוא אתר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] השוכן במישור הצפון-מערבי של [[ים המלח]], סמוך לשפך [[נחל קומראן]]. המקום התפרסם במיוחד בשל [[מגילות ים המלח]] שנמצאו במקום.


[[מערה|מערות]] קומראן התגלו בשנת [[1946]] על ידי נער [[בדואים|בדואי]] שיצא לחפש [[עז הבית|עז]] תועה, וגילה מערה ובה [[כד]]י [[חרס]] שבתוכם מוסתרים [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]]. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה [[חפירה ארכאולוגית]] באתר [[ממצא ארכאולוגי|וממצאיה]] שרידי [[יישוב]] שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני ה[[ספירת הנוצרים|ספירה]].
[[מערה|מערות]] קומראן התגלו בשנת [[1946]] על ידי נער [[בדואים|בדואי]] שיצא לחפש [[עז הבית|עז]] תועה, וגילה מערה ובה [[כד]]י [[חרס]] שבתוכם מוסתרים [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]]. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה [[חפירה ארכאולוגית]] באתר [[ממצא ארכאולוגי|וממצאיה]] שרידי [[יישוב]] שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני ה[[ספירת הנוצרים|ספירה]].


לדעת מרבית ה[[חוקר]]ים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של [[כת]] [[יהדות|יהודית]], [[כת מדבר יהודה]]. ישנה סברה מקובלת שזו כת ה[[איסיים]] הנזכרת פעמים רבות בכתבי [[יוסף בן מתתיהו]], [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] ו[[פליניוס הזקן]], ולכן גם נקראת לעיתים '''"כת קומראן"'''. מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כ[[בית מגורים|ביתה]] של [[משפחה]] [[האימפריה הרומית|רומאית]] [[עושר|עשירה]] או אף [[מבצר]] ל[[חייל]]י ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כ[[מצודה|מצודת]] דרכים [[חשמונאים|חשמונאית]] ובהמשך כבית [[אחוזה]] [[הורדוס|הרודייני]].
לדעת מרבית ה[[חוקר]]ים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של [[כת]] [[יהדות|יהודית]], [[כת מדבר יהודה]]. ישנה סברה מקובלת שזו כת ה[[איסיים]] הנזכרת פעמים רבות בכתבי [[יוסף בן מתתיהו]], [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] ו[[פליניוס הזקן]], ולכן גם נקראת לעיתים '''"כת קומראן"'''. מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כ[[בית מגורים|ביתה]] של [[משפחה]] [[האימפריה הרומית|רומאית]] [[עושר|עשירה]] או אף [[מבצר]] ל[[חייל]]י ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כ[[מצודה|מצודת]] דרכים [[חשמונאים|חשמונאית]] ובהמשך כבית [[אחוזה]] [[הורדוס|הרודייני]].
שורה 15: שורה 15:
==השרידים הארכאולוגיים==
==השרידים הארכאולוגיים==
{{הפניה לערך מורחב|מגילות ים המלח}}
{{הפניה לערך מורחב|מגילות ים המלח}}
מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום ב[[תקופת בית שני]].
מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום ב[[תקופת בית שני]].
החפירות נערכו בשנים [[1952]]–[[1956]] בהנהלתו של האב ה[[דומיניקנים|דומיניקני]] [[רולאן דה-וו]] ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את ה[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדה]] שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-[[נזיר (יהדות)|נזירי]]: חבורת [[גבר]]ים{{הערה|1=ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר [[מגן ברושי]] סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים ({{קתדרה|מגן ברושי|קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי|100.6|100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165}}), ראו גם את [http://www.jstor.org/stable/4193160 מאמרו של Joseph Z. Zias].}} שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם ב[[אוהל]]ים וב[[סוכה|סוכות]]. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות [[אקלים צחיח|האקלים הצחיח]] ב[[בקעת ים המלח]] ושימשו לפעילויות ה[[קהילה|קהילתיות]] של העדה - ל[[תפילה]], ללימוד, לסעודות משותפות ול[[עבודה (כלכלה)|מלאכה]]. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה ב[[ארמית]] המיוחס למלך ה[[בבל]]י [[נבונאיד]].{{הערה|'''עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה''', עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106}}
החפירות נערכו בשנים [[1952]]–[[1956]] בהנהלתו של האב ה[[דומיניקנים|דומיניקני]] [[רולאן דה-וו]] ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את ה[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדה]] שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-[[נזיר (יהדות)|נזירי]]: חבורת [[גבר]]ים{{הערה|1=ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר [[מגן ברושי]] סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים ({{קתדרה|מגן ברושי|קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי|100.6|100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165}}), ראו גם את [http://www.jstor.org/stable/4193160 מאמרו של Joseph Z. Zias].}} שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם ב[[אוהל]]ים וב[[סוכה|סוכות]]. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות [[אקלים צחיח|האקלים הצחיח]] ב[[בקעת ים המלח]] ושימשו לפעילויות ה[[קהילה|קהילתיות]] של העדה - ל[[תפילה]], ללימוד, לסעודות משותפות ול[[עבודה (כלכלה)|מלאכה]]. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה ב[[ארמית]] המיוחס למלך ה[[בבל]]י [[נבונאיד]].{{הערה|'''עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה''', עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106}}


בין היתר נמצאו גם [[בית קברות]] המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 [[קבר]]ים, מספר רב, יחסית לאתרים אחרים, [[מקוה|מקוואות]] [[מים]], אולמות שונים וחדר ששימש כ[[סקריפטוריום]].
בין היתר נמצאו גם [[בית קברות]] המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 [[קבר]]ים, מספר רב, יחסית לאתרים אחרים, [[מקוה|מקוואות]] [[מים]], אולמות שונים וחדר ששימש כ[[סקריפטוריום]].


ה[[ארכאולוג]] [[חנן אשל]] ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום [[גן לאומי]] מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי [[תיירות|תיירים]] בכל שנה.
ה[[ארכאולוג]] [[חנן אשל]] ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום [[גן לאומי]] מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי [[תיירות|תיירים]] בכל שנה.


באתר נמצאו 561 [[שקל#בימי קדם|שקל]]י כסף וכן כלים רבים המעידים על עושרם של בני המקום.
באתר נמצאו 561 [[שקל#בימי קדם|שקל]]י כסף וכן כלים רבים המעידים על עושרם של בני המקום.
שורה 29: שורה 29:
על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על [[חוק]]י [[טומאה וטהרה]]. הם עסקו ב[[חקלאות]] רק למחייתם וחיו ב[[צניעות]] רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.
על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על [[חוק]]י [[טומאה וטהרה]]. הם עסקו ב[[חקלאות]] רק למחייתם וחיו ב[[צניעות]] רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.


על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' [[רחל אליאור]] מהאוניברסיטה העברית, בספרה '''זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה''', (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 2009) המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב ב'''סרך היחד''' ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בפולחן המקדש כמתואר בחתימת '''מגילת תהילים''' שנמצאה בקומראן וככתוב במפורש ב"[[מגילת מקצת מעשי התורה |איגרת מקצת מעשי התורה]]" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.
על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' [[רחל אליאור]] מהאוניברסיטה העברית, בספרה '''זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה''', (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 2009) המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב ב'''סרך היחד''' ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בפולחן המקדש כמתואר בחתימת '''מגילת תהילים''' שנמצאה בקומראן וככתוב במפורש ב"[[מגילת מקצת מעשי התורה |איגרת מקצת מעשי התורה]]" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.


מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כ[[ספרייה|ספריות]]-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן [[המרד הגדול]]. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, וה[[תאולוגיה]] ה[[משיח]]ית והסגפנית שפותחה על ידם.
מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כ[[ספרייה|ספריות]]-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן [[המרד הגדול]]. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, וה[[תאולוגיה]] ה[[משיח]]ית והסגפנית שפותחה על ידם.
כיום מוצגות חלק מהמגילות ב[[היכל הספר]] שב[[מוזיאון ישראל]] ב[[ירושלים]].
כיום מוצגות חלק מהמגילות ב[[היכל הספר]] שב[[מוזיאון ישראל]] ב[[ירושלים]].


שורה 51: שורה 51:
* {{רמב"י נושא|קומראן: כת מדבר יהודה||'''כת מדבר יהודה'''}}
* {{רמב"י נושא|קומראן: כת מדבר יהודה||'''כת מדבר יהודה'''}}
* [http://virtualqumran.huji.ac.il/ סיור וירטואלי] בחורבת קומראן באתר "מכון אוריון" לחקר מגילות ים המלח שעל ידי [[האוניברסיטה העברית]]
* [http://virtualqumran.huji.ac.il/ סיור וירטואלי] בחורבת קומראן באתר "מכון אוריון" לחקר מגילות ים המלח שעל ידי [[האוניברסיטה העברית]]
* [https://www.youtube.com/watch?v=fB4aluTZEuE&t=5m07s נחל וחורבת קומראן], מבט מן האוויר, מבית היוצר של אבי הרטמן באתר [http://www.mabat-al.com/2013/02/14/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%A8-%D7%A1%D7%90%D7%91%D7%90-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/#more-11828 מבט על]
* [https://www.youtube.com/watch?v=fB4aluTZEuE&t=5m07s נחל וחורבת קומראן], מבט מן האוויר, מבית היוצר של אבי הרטמן באתר [http://www.mabat-al.com/2013/02/14/הרודיון-הוריקניה-מר-סאבא-חלק-ב/#more-11828 מבט על]
* {{קתדרה|[[יזהר הירשפלד]], [[חנן אשל]] ו[[מגן ברושי]]|דיון: קומראן בתקופת בית שני – הערכה מחודשת של ממצאי החפירה|109.1(3)|109, ספטמבר 2003, עמ' 68-5}}
* {{קתדרה|[[יזהר הירשפלד]], [[חנן אשל]] ו[[מגן ברושי]]|דיון: קומראן בתקופת בית שני – הערכה מחודשת של ממצאי החפירה|109.1(3)|109, ספטמבר 2003, עמ' 68-5}}
* {{קתדרה|[[מגן ברושי]]|ההייתה בקומראן חווה חקלאית?|114.1|114, דצמבר 2004, עמ' 10-5}}
* {{קתדרה|[[מגן ברושי]]|ההייתה בקומראן חווה חקלאית?|114.1|114, דצמבר 2004, עמ' 10-5}}
שורה 60: שורה 60:
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{ים המלח}}
{{ים המלח}}
{{גנים לאומיים בישראל}}
{{גנים לאומיים בישראל}}
[[קטגוריה:בקעת ים המלח]]
[[קטגוריה:בקעת ים המלח]]
[[קטגוריה:ישראל: אתרי מורשת לאומית]]
[[קטגוריה:ישראל: אתרי מורשת לאומית]]

גרסה מ־13:03, 2 בספטמבר 2019

האתר הארכאולוגי (ירוק), אזור המערות ונחל קומראן
נחל קומראן ומערה מס' 4 מימין
קומראן
הצעת שחזור של האתר
מראה מזרחה מהאתר לעבר ים המלח והרי מואב
אמת המים ובור מים באתר

קוּמְרָאןערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

השרידים הארכאולוגיים

ערך מורחב – מגילות ים המלח

מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום בתקופת בית שני. החפירות נערכו בשנים 19521956 בהנהלתו של האב הדומיניקני רולאן דה-וו ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את העדה שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-נזירי: חבורת גברים[1] שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם באוהלים ובסוכות. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות האקלים הצחיח בבקעת ים המלח ושימשו לפעילויות הקהילתיות של העדה - לתפילה, ללימוד, לסעודות משותפות ולמלאכה. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה בארמית המיוחס למלך הבבלי נבונאיד.[2]

בין היתר נמצאו גם בית קברות המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 קברים, מספר רב, יחסית לאתרים אחרים, מקוואות מים, אולמות שונים וחדר ששימש כסקריפטוריום.

הארכאולוג חנן אשל ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום גן לאומי מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי תיירים בכל שנה.

באתר נמצאו 561 שקלי כסף וכן כלים רבים המעידים על עושרם של בני המקום.

יש המזהים את קומראן עם סככה המוזכרת במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה.

אנשי 'כת קומראן' או "בני צדק"

על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על חוקי טומאה וטהרה. הם עסקו בחקלאות רק למחייתם וחיו בצניעות רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.

על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית, בספרה זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 2009) המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב בסרך היחד ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בפולחן המקדש כמתואר בחתימת מגילת תהילים שנמצאה בקומראן וככתוב במפורש ב"איגרת מקצת מעשי התורה" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.

מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כספריות-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן המרד הגדול. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, והתאולוגיה המשיחית והסגפנית שפותחה על ידם. כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קומראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר מגן ברושי סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים (מגן ברושי, ‏קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165), ראו גם את מאמרו של Joseph Z. Zias.
  2. ^ עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106