רוברט סולו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:פרופילי מדענים בקישורים חיצוניים (תג)
מ הסרת תבנית:ביו-נובל בערכים עם פרופילי מדענים. ראו שיחת תבנית:פרופילי מדענים (תג)
שורה 25: שורה 25:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ביו-נובל}}
* [http://nobelprize.org/economics/laureates/1987/solow-autobio.html אוטוביוגרפיה] באתר פרס נובל {{אנגלית}}
* [http://nobelprize.org/economics/laureates/1987/solow-autobio.html אוטוביוגרפיה] באתר פרס נובל {{אנגלית}}
* [http://cepa.newschool.edu/het/profiles/solow.htm רוברט סולו] באתר ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית {{אנגלית}}
* [http://cepa.newschool.edu/het/profiles/solow.htm רוברט סולו] באתר ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית {{אנגלית}}

גרסה מ־16:52, 17 בספטמבר 2019

רוברט סולו
Robert Merton Solow
לידה 23 באוגוסט 1924
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 2023 (בגיל 99)
לקסינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מקרו-כלכלה, כלכלה, צמיחה כלכלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט וסילי לאונטיף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Francis M. Bator, Hanaa Abdel-Aziz Kheir-El-Dine, Sanjit Bose, Anthony John Blackburn, Harry Grubert, Harvey Earl Lapan, Steven Douglas Beggs, Jonathan Rhys Kesselman, Rafael Lusky, Fred David Arditti, Vincent Deacon Taylor, Marian Krzyzaniak, Louis Lefeber, Michael Hans Spiro, Simone Clemhout, Leon Louis Wegge, Edward D. Kalachek, William Nichols Talmers, Alexander Cukierman, Philip Anthony Musgrove, Stacey Marie Tevlin, Martina Copelman, Daniel Martin Gorodetsky Raff, Beth Anne Wilson, Sanghoon Ahn, Kobsak Pootrakool, Takahiro Miyao, Fredrick Hendrick Huizinga, Judy Ann Wachtenheim, Turgay Osman Özkan, Samuel L. Myers, Margaret Claire Agnew, Lynn Elaine Browne, Marc Joshua Lonoff, Nathan Blair Forrester, Maha Saleh Ibrahim, Barbara Dianne Pauls, Charlie Bean, איתן ששינסקי, ג'ורג' אקרלוף, Arjun Kumar Sengupta, ג'וזף שטיגליץ, Robert Hall, Robert J. Gordon, ויליאם נורדהאוס, Martin Weitzman, Michael D. Intriligator, George Perry, Ronald W. Jones, Alain Enthoven, פיטר דיאמונד, Herbert Mohring, Harvey M. Wagner, Ronald Findlay, Peter Berck, Avinash Dixit, Alan Blinder, Mario Baldassarri, הלברט וייט, Glenn Loury, Robert D. Cairns, Malcolm Galatin, Arnold Kling, Ray Fair, Arthur Robson, Meir Kohn, Robert Pindyck, Vittorio Corbo, Steven Shavell, Jeremy Siegel, John G. Riley, Katsuhito Iwai, Koen Vermeylen עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רוברט סולו מקבל את המדליה הלאומית למדעים מנשיא ארצות הברית, ביל קלינטון (1999)

רוברט מרטון סולו (Robert Merton Solow; נולד ב-23 באוגוסט 1924) הוא מקרו-כלכלן אמריקאי יהודי הידוע בעיקר בזכות חקר הצמיחה הכלכלית, זוכה פרס נובל לכלכלה ב-1987.

קורות חייו

רוברט סולו נולד בברוקלין, ניו יורק. ב-1940 החל את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בגיל 16 לאחר שזכה במלגה. הוא למד סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכלכלה במשך שנתיים אך משמלאו לו שמונה עשרה שנים, החליט להתגייס לצבא. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה וסולו הוצב בצפון אפריקה ולאחר מכן באיטליה ושוחרר באוגוסט 1945.

לאחר שחזר לארצות הברית נישא ושב להרווארד, הפעם כדי להתמקד בכלכלה. מורו היה וסילי לאונטיף, בעצמו זוכה פרס נובל בכלכלה. ב-1951 השלים את עבודת הדוקטורט שלו ובמקביל לכהונה קצרה כמרצה באוניברסיטת קולומביה, הצטרף לסגל המחלקה המפורסמת לכלכלה של MIT - מוסד אשר היה ביתו מאז עד פרישתו ב-1995 וכפרופסור אמריטוס מאז.

ב-1987 זכה בפרס נובל לכלכלה על "תרומתו לתאוריה של צמיחה כלכלית".

תרומתו לכלכלה

בשנות החמישים והשישים פיתח סולו מודל של צמיחה כלכלית, שמקובל לראותו כמודל הנאו קלאסי של הצמיחה. העבודה התאורטית מציגה פונקציית ייצור הקושרת בין תשומות - הון ועבודה - לתוצר לאומי גולמי ולאופן שבו הוא משתנה, או צומח לאורך הזמן.

סולו לא הסתפק בתאורייה ואמד בשנות השישים את פונקציית הייצור בארצות הברית. בין התוצאות החשובות של עבודתו הייתה ההכרה כי את חלק הארי של הצמיחה בפועל אין לייחס לעלייה בכמות ההון במשק או לשיעור הגידול של האוכלוסייה, אלא לשיפורים טכנולוגיים המאפשרים לעובד נתון לייצר יותר באמצעות כמות הון נתונה. לפני פרסום מאמריו של סולו בנושא, מקובל היה להתייחס רק לגידול בהון ועבודה כגורמים לצמיחה. סולו הראה שהגורם השלישי, הנקרא מאז "השארית של סולו" הוא העיקרי. את השארית הסביר על ידי שינויים טכנולוגיים אקסוגניים.

תוצאה חשובה אחרת היא הנייטרליות לאורך זמן של אותם שיפורים טכנולוגיים: סולו הראה שטכנולוגיה אינה משנה את היחס לפיו מתחלק התוצר בין העובדים לבעלי ההון.

ביחד עם עמיתו ל-MIT פול סמואלסון, תרם סולו נדבכים נוספים לתאוריה הכלכלית הרווחת של העידן, המודל הנאו-קלאסי. בין השאר תרם לפיתוח התאורייה של עקומת פיליפס ושילובה בתמונה הנאו-קלאסית הכוללת.

תרומה חשובה נוספת של סולו למקרו-כלכלה ולפונקציית הייצור היא הוספת משאבים טבעיים כגורם ייצור, בנוסף על הון, עבודה וטכנולוגיה.

פרט לעבודתו המדעית, התנסה גם בכלכלה מעשית כשהיה חבר במועצה המייעצת לנשיא קנדי בין 1961 ל-1963.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט סולו בוויקישיתוף