טריסטן ואיזולדה (אופרה)

טריסטאן ואיזולדהה, ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס, (1916)

טריסטן ואיזולדה (בגרמנית: Tristan und Isolde) היא אופרה בשלוש מערכות מאת ריכרד וגנר אשר כתב גם את הליברית. עלילת האופרה מבוססת בעיקר על סיפור האגדה הרומנטית מן המאה ה-12 "טריסטן" מאת גוטפריד פון שטרסבורג, שהיה מגדולי המשוררים הגרמניים בימי הביניים. העבודה על היצירה נמשכה בין השנים 1857-1859 והיא הוצגה לראשונה ב-10 ביוני 1865 במינכן בניצוחו של הנס פון בילוב.

ביצירתו את האופרה, הושפע וגנר במיוחד מספרו של הפילוסוף ארתור שופנהואר "העולם כרצון וכדימוי" (Die Welt als Wille und Vorstellung), אך גם מהרומן שניהל עם המשוררת מתילדה ווסנדונק (Mathilde Wesendonck)

האופרה טריסטן ואיזולדה נחשבת כאחד משיאי יצירתו האופראית של וגנר, בעיקר בשל השימוש הנרחב שעשה ברעיונות מוזיקליים חדשניים של כרומטיות, עמימות טונאלית, והשעייה הרמונית. משכך, היא השפיעה באופן משמעותי גם על יצירותיהם של מלחינים רבים במוזיקה הקלאסית המערבית ושימשה השראה רבה בעבודותיהם של גוסטב מאהלר ריכרד שטראוס ועוד. אחרים לעומת זאת, איפיינו את יצירתם כעומדת בניגוד לזו של וגנר ובהם קלוד דביסי, מוריס רוול ואיגור סטרווינסקי. טריסטן ואיזולדה מסמלת את הנסיגה מהלחנה בסגנון ההרמוני והטונלי המקובל, וככזו שהניחה את היסודות למוזיקה הקלאסית של המאה ה-20.

היסטוריה

בשנת 1849 נאלץ וגנר לעזוב את משרתו כמנצח האופרה של דרזדן בשל צו מעצר שהוצא נגדו בגין תמיכתו בהתקוממות שנערכה בעיר כנגד ממלכת סקסוניה. הוא עזב את אשתו וברח לציריך שם פגש בשנת 1852 את סוחר המשי אוטו ווסנדונק שהפך במהרה לתומך ומממן שלו למשך מספר שנים. בתקופה זו הושפע וגנר מאד מתנועת הרומנטיזם הגרמני ומשירת ימי הביניים הגרמאנית שחוותה אז "גילוי מחדש". וגנר העיד על עצמו כי בהשפעת הרומנטיזם וכתבי שופנהאואר ביקש ליצור חוויה בעלת ביטוי אקסטטי של רגשות.

בשנת 1854 השלים את טיוטת הליברית של טריסטן ואיזולדה על פי כתביו של פון שטרסבורג אך רק באוגוסט 1857 החל בבניית היצירה האופראית. לצורך כך עבר להתגורר בבית כפרי באחוזתו של ווסנדונק ובמקביל ניהל רומן עם אשתו ושילב באופן בלתי מקובל אצלו, שניים משיריה ביצירתו. ביולי 1858 נאלץ וגנר להעתיק שוב את מגוריו לוונציה לאחר שהרומן הסודי שניהל התגלה והמשיך שם בכתיבת האופרה. במרץ 1959 נאלץ וגנר, שעדיין נחשב כמבוקש נמלט, להעתיק שוב את מגוריו והפעם ללוצרן שם השלים באוגוסט 1859 את כתיבת היצירה.

לאחר השלמתה הציע וגנר להציג את עבודתו למספר בתי אופרה אך זו התגלתה כקשה מאד לביצוע, ולא הצליחה להגיע לידי מימוש על ידם גם לאחר מספר רב של ניסיונות הפקה. לאחר שבאופרה של וינה נעשו למעלה מ-70 חזרות בין השנים 1862-1864 טריסטן ואיזולדה טרם הוצגה. הצגת הבכורה נערכה לבסוף רק ביוני 1865 בתיאטרון הלאומי במינכן לאחר שוגנר הפך לחביבו של לודוויג השני, מלך בוואריה שהשקיע משאבים כספיים רבים בהפקת האופרה. בחודש יולי 1865 לאחר ארבע הופעות בלבד, נפטר הזמר שגילם את טריסטן, עובדה שעוררה שמועות כי מותו קשור במאמץ שנדרש ממנו לצורך התפקיד. בעקבות מותו, נקלעה גם אשתו שגילמה את איזולדה למשבר נפשי וחדלה מלהופיע עוד.

השפעה מוזיקלית

האופרה טריסטן ואיזולדה נחשבת לאבן דרך בהתפתחות המוזיקה הקלאסית המערבית וזאת בשל השימוש החדשני שעשה וגנר במגוון רחב ויחודי של צבעוניות, הרמוניה ופוליפוניה. האקורד הראשון ביצירה המכונה "אקורד טריסטן" מסמל באופן ברור את המעבר מהרמוניה טונאלית מסורתית לאקורד דיסוננטי. האופרה ידועה בשל המגוון הרחב והבלתי מקובל עד לאותו הזמן של פרקטיקה הרמונית כמו למשל השימוש התכוף בשני אקורדים רצופים של טריטון, וכן השימוש בהשעייה הרמונית לצורך יצירת מתח הנובע מחשיפת המאזין לסדרה בלתי נגמרת של קדנצות. בעוד שהשימוש בכלים הרמוניים אלה החל כבר אצל מלחינים בתקופת הרנסאנס, הרי שוגנר היה מבין הראשונים לשלב אותם לכל אורך היצירה.

הטונאליות והצבעוניות המוזיקלית של וגנר השפיעו כאמור על התפתחות המוזיקה המערבית ובין היתר על המוזיקה בסרטי הקולנוע. כך למשל בסרטו של אלפרד היצקוק ורטיגו מורגשת השפעה רבה של קינת המוות המפורסמת מתוך האופרה (Liebestod)

עלילה

מערכה ראשונה

איזולדה שאמורה להנשא למארקה מלך קורנוול והמשרתת שלה, מועברות בספינתו של האביר טריסטן לחצרו של המלך. היא חשה נלעגת ומתפללת לטביעתה של הספינה בים. זעמה מופנה בעיקר כלפי טריסטן, האביר הממונה על הובלתה ליעד והיא דורשת לשוחח עימו. טריסטן מסרב, ומזכיר לה כי הרג את ארוסה. איזולדה מספרת למשרתת כי ריפאה והצילה ממוות אדם זר שהרג את ארוסה, ולאחר מכן התברר לה כי מדובר בטריסטן. היא ניסתה להרוג אותו בחרבו אך הוא הביט לתוך עיניה והיא לא מצאה בליבה את הכוחות לכך. טריסטן הורשה לעזוב עם הבטחה שלא יחזור יותר. למרות זאת בגד בהבטחתו וחזר בשליחותו של דודו, המלך, על מנת לקחת את איזולדה לחתונה. איזולדה מכינה שיקוי ודורשת מטריסטן לשתות עמה במטרה לכפר על בגידתו. השיקוי שאמור לגרום למות שניהם, מתגלה כשיקוי אהבה שנרקח על ידי המשרתת.

מערכה שנייה

המלך מארקה יוצא למסע ציד לילי. איזולדה נשארת בטירה, מכבה לפיד בוער כסימן לטריסטן שיצטרף אליה. המשרתת מזהירה אותה כי אחד מאבירי המלך, מלוט חברו של טריסטן, חושד בקשר שבינה לבין טריסטן אך היא מתעלמת. זוג הנאהבים, טריסטן ואיזולדה נפגשים בחשאי ומצהירים על אהבתם. טריסטן מצר על אור היום שלא מאפשר להם לממש את אהבתם באופן גלוי, וטוען כי רק בלילה הארוך של המוות יוכלו להתאחד לנצח. זוג הנאהבים אינו שועה לאזהרותיה של המשרתת כי אור היום עולה. באור, מתגלה זוג הנאהבים החבוק לעיני המלך. הבגידה המשולשת מתגלה: טריסטן בוגד במלך, האביר מלוט בוגד בחברו טריסטן, ואיזולדה בוגדת בחובתה. טריסטן ומלוט נלחמים וטריסטן מניח ליריבו לפצוע אותו קשה.

מערכה שלישית

טריסטן הגוסס מועבר לטירתו בבריטני. רועה משמיע תרועת אבל וידידו של טריסטן אומר כי רק איזולדה יכולה לרפאו. הרועה מבטיח כי ישמיע תרועת שמחה עם הגיעה של ספינה. טריסטן מתעורר ומקונן על גורלו להיות שוב באור. ידידו מספר לו כי איזולדה בדרכה אליו. הוא שוקע בתרדמת כאשר ספינתה של איזולדה מגיעה. תרועת השמחה של הרועה נשמעת, טריסטן מתעורר, ובהתרגשותו הוא קורע את התחבושות מעל פצעיו. איזולדה מגיעה לפגוש את אהוב ליבה. טריסטן נופח את נשמתו כאשר שמה של אהובתו על שפתיו. איזולדה מתמוטטת לצידו של טריסטן כאשר ספינה נוספת מגיעה וממנה יורדים המלך, האביר מלוט והמשרתת. ידידו של טריסטן סבור כי הם הגיעו במטרה להרוג את טריסטן, מסתער על האביר מלוט. המלך מנסה להפריד ביניהם אך השניים הורגים זה את זה. המלך מבכה את מותו של טריסטן ומספר כי המשרתת גילתה לו את מעשה שיקוי האהבה, והגעתו היא במטרה לאפשר את האיחוד בין השניים. איזולדה מתעוררת מעלפונה, מספרת כי חזתה את חזרתו של טריסטן מהמתים, ומתה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טריסטן ואיזולדה בוויקישיתוף