לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "סרווש"

נוספו 14 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
 
=== הקהילה היהודית ===
מנהיגי הקהילה היו ראש הקהילה (החל את תפקידו בשנת 1860), ושני סגניו. באספה הכללית ישב ראש מנהל האדמיניסטרציה של המועצה המקומית. סידור זה היה בתוקף עד 1867. בשנה זו נחקק בהונגריה חוק "האמנציפציה", הקובע, כי יהודי הונגריה שווים בזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות לשאר אזרחי הארץ.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:0}} אז בוטלה הקהילה. במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה הקודמת, החלו לחלחל להונגריה עקרונות הנאציזם. ב-1938, ראש ממשלת הונגריה, מיקלוש הורטי, הכריז כי בהונגריה קיימת בעיה יהודית וממשלתו תפתור את הבעיה היהודית. הואיל וכך, ובמטרה לפתור את הבעיה, הוא הגיש לפרלמנט הצעת חוק - "החוק היהודי הראשון" והוסיף לזה גם את "חוק היהודים השני", שהיה דומה לחוקי נירנברג. עם החלת ״החוק היהודי הראשון״ החלו הגזירות נגד היהודים, כמו למשל, שלילת הרישיונות להפעלת בתי מרזח שבבעלותם. אולם, פרנסתם של המוזגים בעיירה לא נפגעה, הואיל ו-8ושמונה שמהםמהם היו גם בעלי מכולת. המוזג התשיעי, הקים מפעל לייצור סבון והעסיק נערות יהודיות מהקהילה, שהתקשו למצוא עבודה. לאחר זמן קצר, נפגעו גם מכולות היהודים. נאסר על היהודים למכור סוגי סחורה מסוימים. הואיל וכך, נאלצו הלקוחות לקנות את הסחורה החסרה במכולות שבעליהן היו תושבים גויים.
 
בשנת 1938, ניתנה הוראה במסגרת ״החוק היהודי הראשון״, אשר כללה איסור על שחיטת כשרה של בהמות.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:0}} מטרת החוק הייתה למעשה, "למנוע צער בעלי חיים".
ב-1942 נחקק חוק, שהגביל את חירויותיהם האזרחיות והאפשרויות שלהם בתחומי הכלכלה.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1|{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%206864.pdf|הכותב=|כותרת=״היהודים בהונגריה״|אתר=מרכז המידע אודות השואה, יד ושם|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=13 אוגוסט 2019}}}} חוק זה גרם להכבדה על המצב הכלכלי המעורער של הקהילה היהודית.
 
באותה שנה- שנת 1942, נדרשוגורשו יהודי הונגריה וכל התושבים האחרים, שלא הצליחו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית. בין המגורשים, היו שתי משפחות מסרוואש. המגורשים הוסעו לאזור קאמיניץ פודוסלק (כיום בשטח אוקראינה), שם שהו חודשים אחדים ולבסוף נרצחו.
 
היהודים שלא גורשו המשיכו לנסות לחיות כרגיל. רוב היהודים אמנם לא נפגעו כל כך מהגזירות, אך הן גרמו להם להתלכד והנוער היהודי התארגן בחוג דתי. בפעולות התנועה, למד הנוער היהודי על התרבות והמורשת היהודית, שירים עבריים שתורגמו להונגרית ושירים ביידיש.
 
=== השואה ===
ב-19 במרץ 1944, כבשו הגרמנים את הונגריה והחלו בביצוע "הפתרון הסופי". מספר יהודים, תושבי סרווש נעצרו בתחנת הרכבת והובלו למחנה מעצר. הם הוחזקו במעצר אדמיניסטרטיבי כחמישה שבועות וב–28 לאפריל הוסעו בטרנספורט "ההונגרי" הראשון לאושוויץ. ב-29 במרץ 1944, פורסמו ההוראות הממשלתיות הרשמיות הראשונות נגד היהודים, שבהן הוטל על היהודים לענוד את "הכוכב הצהוב" - מגן דוד עשוי אריג צהוב שקוטרו 10 ס"מ. העיתונות הארצית והעיתונות המקומית בסרווש, הופכההפכה לכלי שנאה והסתה נגד היהודים כמו למשל גינוי התושבים ממוצא הגזע הארי שהמשיכו לשמור על קשר עם התושבים היהודים. יתרה מכך, נאסרה כניסתם של יהודי סרווש למלון המקומי. הוראה נוספת שהוטלה על היהודים הייתה הגשת דוח על בתיהם וחנויותיהם, מאוחר יותר הוחמרה התקנה נצטוו לסגור את החנויות. ב-26 באפריל 1944 פורסמה הודעה מטעם הממשלה על העברת היהודים לגטו. כשבועיים לאחר מכן, ב-6 במאי 1944 התקיימה ישיבה בלשכה הממונה על מחוז בקש, והוחלט להקים גטו באחד המחוזות. סיום הישיבה היה בהחלטה, כי יש, לסיים לכלוא את היהודים ב-12 במאי 1944. ב-15 במאי 1944, הועברו יהודי סרווש לגטו. מספר היהודים שהועברו מסרווש היה כ–700 איש. הגטו הורכב משני בניינים ומספר בתים. הגטו היה צפוף מאוד והמשפחות התאגדו יחד. ברוב המשפחות היו חסרים האבות והבנים הבוגרים, הואיל והם גויסו ל"פלוגות העבודה". אחד מאנשי הקהילה, שלום כהן, הצליח להתקשר עם בעל אחוזה גוי והציע לו פועלים מהגטו. כך, יצאו לעבודה נשים ונערות, ומעט גברים מחוץ לחומות הגטו. הגטו בסרווש היה קיים כחודש, וב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו שבסרווש לבית החרושת לסוכר ב[[סולנוק]]. בסולנוק נהגו כלפי היהודים באכזריות רבה שגרמה לכך כי, רבים מהם החליטו לשים קץ לחייהם. כך למשל, בני זוג יהודי מסרווש, אשר השקו את בתם ברעל והתאבדו גם הם על ידי שתיית הרעל. אך הילדה הצליחה לשרוד ולחיות, אולם גורשה לאוסטריה עם סביה. בשלב זה, הגיעו התושבים היהודים למסקנה כי הם לא יישארו שם, אולם הם לא ידעו לאן יועברו בהמשך. מנהיגי הקהילות קיבלו הוראה להכין רשימות לטרנספורטים. ההוראות היו מבלבלות, אך באופן כללי, דובר על שתי רשימות: רשימה אחת הייתה מיועדת לאנשים בעלי מעמד בקהילה או בעלי עבר צבאי (גם משפחות המגויסים לפלוגות העבודה נכללו ברשימה זו). הרשימה השנייה, כללה את שאר תושבי הקהילה. המשלוחים אל הלא נודע, התחילו אחרי שבוע שבהם שהו היהודים בסולנוק, ביניהם היה גם חלק ניכר מיהודי סרווש. כ-2,630 נשים וילדים נדחסו לקרונות בקר תוך שהם נדחפים על ידי אנשי ה-SS. הרכבת יצאה בליל 25 ביוני 1944 ואחרי יום הגיעה למערב אוסטריה, שם היו מתקני עבודה לגויים. המתקנים הופעלו על ידי אוקראינים, שהתנהגו בגסות והתעללו ביהודים שהגיעו. משלוח נוסף של יהודים, הגיע לאחר מכן מגטו [[דברצן]].
נצטוו לסגור את החנויות. ב-26 באפריל 1944 פורסמה הודעה מטעם הממשלה על העברת היהודים לגטו. כשבועיים לאחר מכן, ב-6 במאי 1944 התקיימה ישיבה בלשכה הממונה על מחוז בקש, והוחלט להקים גטו באחד המחוזות. סיום הישיבה היה בהחלטה, כי יש, לסיים לכלוא את היהודים ב-12 במאי 1944. ב-15 במאי 1944, הועברו יהודי סרווש לגטו. מספר היהודים שהועברו מסרווש היה כ–700 איש. הגטו הורכב משני בניינים ומספר בתים. הגטו היה צפוף מאוד והמשפחות התאגדו יחד. ברוב המשפחות היו חסרים האבות והבנים הבוגרים, הואיל והם גויסו ל"פלוגות העבודה". אחד מאנשי הקהילה, שלום כהן, הצליח להתקשר עם בעל אחוזה גוי והציע לו פועלים מהגטו. כך, יצאו לעבודה נשים ונערות, ומעט גברים מחוץ לחומות הגטו. הגטו בסרווש היה קיים כחודש, וב-16 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו שבסרווש לבית החרושת לסוכר ב[[סולנוק]]. בסולנוק נהגו כלפי היהודים באכזריות רבה שגרמה לכך כי, רבים מהם החליטו לשים קץ לחייהם. כך למשל, בני זוג יהודי מסרווש, אשר השקו את בתם ברעל והתאבדו גם הם על ידי שתיית הרעל. אך הילדה הצליחה לשרוד ולחיות, אולם גורשה לאוסטריה עם סביה. בשלב זה, הגיעו התושבים היהודים למסקנה כי הם לא יישארו שם, אולם הם לא ידעו לאן יועברו בהמשך. מנהיגי הקהילות קיבלו הוראה להכין רשימות לטרנספורטים. ההוראות היו מבלבלות, אך באופן כללי, דובר על שתי רשימות: רשימה אחת הייתה מיועדת לאנשים בעלי מעמד בקהילה או בעלי עבר צבאי (גם משפחות המגויסים לפלוגות העבודה נכללו ברשימה זו). הרשימה השנייה, כללה את שאר תושבי הקהילה. המשלוחים אל הלא נודע, התחילו אחרי שבוע שבהם שהו היהודים בסולנוק, ביניהם היה גם חלק ניכר מיהודי סרווש. כ-2,630 נשים וילדים נדחסו לקרונות בקר תוך שהם נדחפים על ידי אנשי ה-SS. הרכבת יצאה בליל 25 ביוני 1944 ואחרי יום הגיעה למערב אוסטריה, שם היו מתקני עבודה לגויים. המתקנים הופעלו על ידי אוקראינים, שהתנהגו בגסות והתעללו ביהודים שהגיעו. משלוח נוסף של יהודים, הגיע לאחר מכן מגטו [[דברצן]].
 
מ[[מחנה שטרסהוף|מחנה שטרהוף]] נלקח חלק גדול מיהודי סרווש, כמו גם יהודים אחרים שהגיעו למחנה ממקומות נוספים, לעבודות כפייה. בחורף הוחזרו כל היהודים למחנה שטרהוף, ומשם נלקחו למחנה ההשמדה [[ברגן-בלזן|ברגן בלזן.]] מספר קבוצות נשארו במחנה העבודה עד הגעת הצבא האדום, ואז חזרו באופן עצמאי לסרווש. במקומות שמהם לא גורשו היהודים, עבדו מספר משפחות יהודיות מקהילת סרווש, אך יחידה נאצית גילתה אותם והחיילים הגרמנים טבחו בהם. נשאר רק ניצול אחד.
 
היהודים שהגיעו לברגן בלזן סבלו מרעב ורבים מהם מתו. בין המתים, היה גם רב הקהילה של סרווש. על אף הדיכוי לא פסקה הפעילות הרוחנית: התפילהבמנייןהתפילה במניין, עריכת טקס בר מצווה משותף לכל הבנים. בינתיים התקרבה החזית לאזור ברגן- בלזן והגרמנים החליטו לפנות את המחנה, לרכז את היהודים ולשלוח אותם למחנה השמדה. רכבת הפינוי הראשונה יצאה ב-7 באפריל 1945, אך נעצרה בשל הפצצות בעלות הברית, והשומרים הגרמנים ברחו. לאחר מכן, הגיעו האמריקאים והיהודים ברכבת שהיו על הרכבת הועברו למחנה החלמה ומשם בחודש אוגוסט שנת 1945, חזרו לסרווש. רכבת הפינוי השנייה, שהיה בה מספר רב מיהודי סרווש נפגעה אף היא מההפצצות בעלות הברית, אך הרכבת המשיכה למחנה טרזיינשטש, שם סבלו שלושה שבועות עד השחרור. רכבת נוספת עם יהודי סרווש נשלחה לאושוויץ ואיש מתושבי העיירה לא שרד במשלוחממשלוח זה. עד סוף חודש אוגוסט 1945, חזרו רוב היהודים שניצלו לסרווש. שם גילו כי קרוביהם לא שרדו. פליטים רבים מהם החליטו להגר לארץ ישראל, נפתחו באזור מספר מוקדים של [[בני עקיבא]], וכבר במחזור הראשון השתתפו ילדים מסרווש.
 
לאחר המלחמה, שופצו בתי היהודים וכן שופץ ונוקה בית הכנסת.
 
=== דמויות חשובות מהעיירה ===
*מראשית התיישבותם במקום, למדו ילדי היהודים ב"חדר". בשנת 1848 היה מלמד ששמו היה מוריץ שלזינגר, בן 29 שהגיע מעיירה אחרת ללמד ב״חדר״. הוא הגיע מהאזור המזרחי ביותר ולימד בנוסח אשכנזי של שושלת "[[החתם סופר]]". לפי הרשימה שהה 4 שנים בעיר.
משתמש אלמוני