לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "כריסטוף גראופנר"

קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
מ (הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-18 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון))
(קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה)
בשנת 1709 קיבל גראופנר בחצר הסה-דרמשטדט ובשנת [[1711]] היה למנצח תזמורת החצר (Hofkapellmeister). גראופנר עשה את שאר הקריירה שלו בחצר הסה-דרמשטדט, שם היו חובותיו העיקריות לספק מוזיקה לתזמורת החצר. הוא כתב מוזיקה במשך קרוב ליובל שנים, משנת [[1709]] עד [[1754]], כאשר התעוור. הוא מת שש שנים אחר כך.
 
שלא מדעת מילא גראופנר תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה, המצב הפיננסי הרעוע בדרמשטדט בעשור השני של [[המאה ה-18]] הביא לצמצום הכרחי בחיי המוזיקה. [[בית אופרה|בית האופרה]] נסגר ומשכורותיהם של רבים מ[[מוזיקאי]] החצר היו בפיגור (כולל זו של גראופנר). אחרי ניסיונות רבים להביא לתשלום משכורתו, ובהתחשב בכך, שהיו לו אשה וכמה ילדים לפרנס, הגיש גראופנר, בשנת [[1722]], בקשה לקבל את משרת מנצח המקהלה בלייפציג. [[גיאורגגאורג פיליפ טלמן|טלמן]] היה המועמד הראשון לתפקיד, אבל הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג. [[מגניפיקט]] ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו ומדריכו, [[יוהאן קונאו]], הקנה לו את המשרה, אך פטרונו, ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך לבאך לתפוס את משרת מנצח המקהלה בלייפציג.
 
אחרי שנודע לו כי באך הוא שנבחר ללייפציג, שלח גראופנר ב-[[4 במאי]] [[1723]] מכתב אדיב אל מועצת העיר להניח את דעתם, כי באך "הנו מוזיקאי חזק בה במידה בעוגב כשם שהוא בקיא ביצירות כנסייתיות ובקטעי מקהלה" וכאדם "יבצע ביושר וכיאות את התפקידים שיופקדו בידיו."{{הערה|1=Christoph Wolff, ''Johann Sebastian Bach: The Learned Musician'', W.W. Norton & Company, New York & London, 2000, p. 224.}}
אחרי מותו, נידון גראופנר לשיכחה ואלמוניות, מכמה סיבות. כתבי היד שלו היו במחלוקת משפטית ממושכת בין יורשיו לבין מושלי הסה-דרמשטדט. פסק הדין הסופי שנתן בית המשפט שלל את זכות הבעלות של עזבון גראופנר על כתבי היד המוזיקליים. היורשים לא השיגו היתר מכירה או הוצאה לאור של יצירותיו, ובכך נמנעה הפצתן. עם זאת, מן הצד החיובי, תפיסת עזבונו המוזיקלי של גראופנר בידי הנסיך מהסה-דרמשטדט הבטיחה את המשך קיומו "in toto" - בשלמותו. להבדיל מהמקרה עם יצירותיו של [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]]. עוד גורם שתרם לאלמוניותו של גראופנר לאחר מותו היה, שלגראופנר, בניגוד לבאך, היו מעט מאוד תלמידים, פרט ל[[יוהאן פרידריך פאש]], להמשיך את מורשתו המוזיקלית.
 
כפי שסיכם המבקר דויד ורניה, גראופנר הוא "אחד מאותם קורבנות, שהגורל והנסיבות עשו עמם עוול - בן זמנם של באך, [[גיאורגגאורג פרידריך הנדל|הנדל]] ו[[גיאורגגאורג פיליפ טלמן|טלמן]] שנשאר במידה רבה - ושלא בצדק - זנוח ונשכח."{{הערה|1=David Vernier, [http://www.classicstoday.com/review.asp?ReviewNum=6220 Review of L'Ensemble des Idées heureuses, Geneviève Soly: Christoph Graupner, Analekta 2-3162], ''Classics Today''}}
 
[[קובץ:Landgraf Ernst Ludwig von Hessen-Darmstadt.jpg|ממוזער|250px|שמאל|פטרונו של כריסטוף גראופנר, ארנסט לודוויג פון הסן-דרמשטדט.]]