לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הסגר (מלחמה)"

אין שינוי בגודל ,  לפני שנה
מ
שהנעיו->שהניעו - תיקון תקלדה בקליק
מ (ההסיבות->הסיבות - תיקון תקלדה בקליק)
מ (שהנעיו->שהניעו - תיקון תקלדה בקליק)
חסימת נתיבי הים לישראל מדרום קלה בהרבה. התעבורה הימית עוברת דרך שני [[מצר ים|מצרי ים]], שקל לחסום אותם: [[באב אל מנדב]], שחסימתו מונעת כניסה מן [[האוקיינוס ההודי]] ל[[ים סוף]], ו[[מצרי טיראן]], שחסימתם מונעת כניסה מ[[ים סוף]] ל[[מפרץ אילת]]. מעבר ליתרון ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] שיש למדינות העוינות את ישראל בנתיבי ים אלה, קיים גם יתרון [[גאופוליטיקה|גאופוליטי]]: חופי ים סוף נשלטים בידי מדינות עוינות לישראל, והמרחק בין נמל [[אילת]] למצרי [[באב אל מנדב]] הוא כ-2000 ק"מ, מרחק משמעותי המכביד על ניסיונות לפריצת הסגר.
 
ואכן, [[מצרים]] ניצלה את היתרונות הטופוגרפיים והגאופוליטיים, והטילה הסגר ימי על ישראל כמה פעמים: לפני [[מבצע קדש]], ב-[[1956]], הציבה מצרים תותחי חוף בראס נצרני, דבר שהיה אחד מהגורמים המרכזיים שהנעיושהניעו את ישראל לצאת למבצע. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מ[[נשיא ארצות הברית]] דאז, [[דווייט אייזנהאואר]], ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה הישראלי]] [[דוד בן-גוריון]], ב-[[20 בפברואר]] [[1957]].
 
הסגר ימי שני הוטל על ידי מצרים ב-[[23 במאי]] [[1967]]. גם הפעם נחסמו מצרי טיראן, פעולה שבה ראתה ישראל [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). גם הפעם הייתה החסימה אחד מהגורמים העיקריים לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]].