ניקוד העברית בת ימינו

ניקוד העברית בת ימינו הוא הניקוד המשמש בתמלילים של העברית בת ימינו. הוא מבוסס על הניקוד הטברני שבו מנוקד התנ"ך, אבל כלליו פשוטים ואחידים יותר.

הניקוד משמש בעברית בת ימינו לשתי מטרות עיקריות: הראשונה – לסייע למי שמתקשה בשפה העברית, כגון ילדים ועולים חדשים; והשנייה – כאשר לכותב המילה יש חשש שהקורא לא יֵדַע לקרוא נכון את המילה, בין אם משום שהמילה אינה מוכרת (כגון מילים זרות) ובין אם משום שללא ניקוד, המילה נכתבת באופן זהה למילה אחרת (הומוגרפיה). במקרה זה הניקוד יהיה לעיתים קרובות חלקי. בהתאם לכך הניקוד נפוץ בספרי ילדים, בעיתונים שמיועדים לעולים חדשים, וכן בספרי שירה, שבהם הטקסט יכול להיות רב־משמעי.

תולדות הניקוד

ערך מורחב – ניקוד

הניקוד העברי הומצא בראשית ימי הביניים. בראשיתו הוא נועד לקבע את ההגייה המסורתית של התנ"ך, פן תאבד. עם הזמן עבר לשמש גם בטקסטים אחרים: ספרות חז"ל, תרגומי התנ"ך לארמית, ופיוטים. בעבר התקיימו ארבע שיטות ניקוד שונות: טברנית, בבלית, ארצישראלית, וארצישראלית-טברנית. מערכת סימני ניקוד נוספת שימשה את השומרונים בכתבי יד של התורה. שיטת הניקוד הטברנית זכתה ליוקרה רבה בקרב קהילות ישראל, ועם הזמן דחקה כמעט לחלוטין את השיטות האחרות. עם תחיית הלשון העברית נמשך גם השימוש בסימני הניקוד הטברניים, אף על פי שנשמעו – ועדיין נשמעות – קריאות לפשט או להחליף את הניקוד.

הגיית העברית בימינו מבוססת על ההגייה הארצישראלית, בעוד שסימני הניקוד מתאימים להגייה הטברנית. התוצאה היא שהניקוד הוא במידה מסוימת מלאכותי: חלק מההגיים אינם משתקפים בסימני הניקוד, ומאידך חלק מסימני הניקוד אינם משתקפים בהגייה. באופן יחסי קל ללמוד את קריאת סימני הניקוד, אך הצבתם דורשת ידע נרחב, והיא נעשית בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע.

סימני הניקוד ואופן הגייתם

סימני התנועות

סימן הניקוד	שם הסימן	הגייה	דוגמה
	קמץ	בדרך כלל /a/, לפעמים /o/. ראו ערך קמץ	זָנָב, תָּכְנִית (נהגה כמו תּוֹכְנִית)
	חטף קמץ	/o/	צָהֳרַיִם (נהגה כמו "צוֹהוֹרַיִם")
	פתח (על הפתח באותיות הח"ע סופיות ראו ערך פתח גנוב)	/a/	קַל
	חטף פתח		חֲלוֹם
	סגול	/e/	מֶלֶךְ
	חטף סגול		נֶאֱמָן
	צירי		לֵב
	שווא	/e/ או העדר תנועה. ראו ערך שווא	יִכְתְּבוּ
	חיריק	/i/	שִׁיר
	קובוץ (קיבוץ)	/u/	דֻּבִּים (בכתיב חסר ניקוד – דובים)
	חולם חסר	/o/	חֹלִי (בכתיב חסר ניקוד – חולי)

סימנים הבאים באֵם־הקריאה ו"ו

סימן הניקוד	שם הסימן	הגייה	דוגמה
	שורוק	/u/	סוּס
	חולם מלא	/o/	נוֹף

סימן הדגש

סימן הניקוד	שם הסימן	שימוש
	דגש	סימן הדגש משמש בעברית בת ימינו להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות בכ״פ: כאשר יש באותיות אלו דגש, הן נהגות [b k p]. כאשר אין בהן דגש הן נהגות [v x f]. דגש זה מכונה בדקדוק המסורתי "דגש קל". בעבר שימש הדגש הקל גם להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות גד״ת. בימינו נהגות אותיות אלו בצורה סותמת בלבד, גם כשאין בהן דגש. כמו כן, בעבר שימש הדגש לסמן הכפלה של העיצור (אז הוא מכונה "דגש חזק"); כך למשל גַמּד נהגה במ"ם כפולה [gammad]. כיום אין לדגש החזק משמעות בהגייה, אך כאשר הוא בא מסיבות דקדוקיות באותיות בכ״פ, הן נהגות כאילו יש בהן דגש קל, למשל במילה מְסַבֵּךְ.

סימן המפיק

סימן הניקוד	שם הסימן	שימוש
	מפיק	סימן המפיק זהה גרפית לסימן הדגש. קיים רק באות ה' בסוף מילה. הוא מציין שיש להגות את האות ה' כעיצור [h] ולא כאם קריאה לתנועות /a e o/. השימושים העיקריים במפיק הם בסופית שייכות בנקבה, כאשר היא מוטעמת (שולחנהּ), ובשורשי ג"ן כת"ם (ג-ב-הּ, נ-ג-הּ, כ-מ-הּ, ת-מ-הּ, מ-ה-מ-הּ).

הנקודה המבחינה באות שי"ן

סימן הניקוד	שם הסימן	שימוש
	נקודה דיאקריטית	כאשר הנקודה בצד ימין, האות ש' נהגית כצרוף sh באנגלית (/ʃ/), לדוגמה: שֵׁם
		כאשר הנקודה בצד שמאל, האות ש' נהגית כאות ס' (/s/), לדוגמה: עֶשֶׂר

סימנים נדירים

סימן הניקוד	שם הסימן	שימוש
	רפה	סימן הרפה משמש לציין שהאות אינה דגושה. בראשית ימיה של העברית החדשה שימש הסימן לציון העדר דגש קל במלים זרות (כגון כֿימיה), אך עם הזמן כמעט נעלם מהשימוש. בכתיב התקני של יידיש לפי ייווא נעשה שימוש סדיר בסימן הרפה באותיות בֿ פֿ שצלילן /v f/.
	מתג	לסימן היו מספר שימושים שונים במסגרת טעמי המקרא. בעברית חדשה הוא משמש לציון ההברה המוטעמת בספרים אחדים (בהם מילון אבן שושן).
	חטף־חיריק	סימן נדיר המופיע בכתר ארם צובא: מלכים א יז יא. "לקחי־נא" תהלים יד א : "השחיתו", "התעיבו" תהלים נג ב: "השחיתו", "והתעיבו"

יסודות בכללי הניקוד

חוק ניקוד ההברות

במקור שיקף כל אחד מסימני הניקוד הגייה שונה. ממציאי הניקוד לא ניקדו את התנ"ך על פי כללים, אלא על פי הדרך בה הגו את המילים: כאשר שמעו בהגייתם את תנועת הקמץ, כתבו קמץ, כאשר שמעו את תנועת הפתח, כתבו פתח, וכן הלאה. לכן כל ניסיון לצקת את הניקוד לכללים אחידים ומדויקים נדון מראש לכישלון. עם זאת, הגיית העברית בפי ממציאי הניקוד הייתה בעלת מערכת סדירה ברובה. על סמך הכרת המערכת הזו ניתן בחלק מהמקרים לשחזר כיצד היו ממציאי הניקוד מנקדים מילה מסוימת. כלל הניקוד הבסיסי, המכונה "חוק ניקוד ההברות", מושתת על סדירות זו.

"חוק ניקוד ההברות" מתבסס על חלוקה של סימני הניקוד ל"תנועות גדולות" ול"תנועות קטנות" (חלוקה זו היא תאורטית בלבד, ואין לה אחיזה בהגייה של ממציאי סימני הניקוד). זוהי החלוקה:

מחלקה	"תנועה גדולה"	"תנועה קטנה"
a	קמץ	פתח
e	צירי	סגול
i	חיריק מלא	חיריק חסר
o	חולם	קמץ קטן
u	שורוק	קובוץ

לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת; האם היא פתוחה או סגורה. וזהו חוק ניקוד ההברות, על חריגיו העיקריים:

	הברה פתוחה	הברה סגורה
הברה בלתי מוטעמת	תנוקד בתנועה גדולה חריגים עיקריים: לפני גרונית ללא תשלום דגש (התנַחם, מִחוץ), ה' של הפעיל בפעלי א' גרונית מגזרת ע״ו (הַעירותי)	תנוקד בתנועה קטנה חריגים לכלל זה מעטים, למשל בָּתִּים.
הברה מוטעמת	תנוקד בתנועה גדולה חריגים עיקריים: מבנים סגוליים (דֶּלֶת, כֹּבֶד), כינוי המושא של המדבר בעבר (ראַני)	תנוקד בתנועה גדולה הברה סגורה מוטעמת באה לרוב בסוף המילה והחריגים הבולטים הם: אֵלֶּה, אָנָּא, הֵמָּה, לָמָּה, שָׁמָּה. מנוקדים בתנועה קטנה: הכינויים החבורים "הכבדים" (־הֶם, ־כֶם), הברת a סגורה בפועל (שָׁבַרְתִּי), הברות שמקורן בגזרת הכפולים (חַג משורש חגג, לְבַד משורש בדד), שמות מרובעים כפולי הברה (תַּלְתַּל), הברת ay (לַיְלָה).

אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:

• כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת האם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר האם בסוף ההברה בא דגש חזק או שווא נח. קביעה זו לא ניתן לעשות על סמך הגיית העברית בת ימינו (שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים). כדי לנקד לפי הכללים צריך, אם כן, להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
• החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.

ניקוד הנטייה של שמות העצם והפעלים

ככלל, גם הנטייה של שמות העצם והפעלים כפופה לחוק ניקוד ההברות, אלא שחוק זה אינו יכול לצפות מראש את אופן הנטייה. כך, למשל, במספר מילים מופיע בנטייה דגש באות האחרונה של צורת היסוד, כגון חַרְצָן – חַרְצַנִּים. אין חוק אחיד שקובע האם דגש כזה יופיע ומי שרוצה לנקד מילה באופן תקני חייב ללמוד את רשימת המילים האלה בעל־פה.

הכללים המסדירים את הנטייה של שמות ופעלים בעברית בת ימינו הם הכללים שנדונו והתקבלו בדיוניה של האקדמיה ללשון העברית. כללים אלו סוכמו על ידי המזכירות המדעית של האקדמיה, ויצאו לאור כחוברת בשם "החלטות האקדמיה בדקדוק".

ניקוד מילים שאולות

בעברית בת ימינו נעשה שימוש תדיר לסימון הגייתן של מילים לועזיות. לשם כך קבעה האקדמיה ללשון כללים מיוחדים, שפורסמו בפרק 5 של "החלטות האקדמיה בדקדוק". גרסה מקוונת של הכללים נמצאת כאן.

בשנת 2007 אושרו באקדמיה כללים חדשים לתעתיק מילים לועזיות לעברית. החלטות אלו מתייחסות בעיקר לשמות מקומות ואישים. גרסה מקוונת של הכללים נמצאת בקישור .

הבדלים לעומת שיטת הניקוד הטברנית

ההבדלים העיקריים בין שיטת הניקוד בעברית בת ימינו לבין מולידתה, שיטת הניקוד הטברנית:

• בטברנית מילה המסתיימת בהברה פתוחה מרפה לעיתים אות בג"ד כפ"ת הפותחת את המילה שאחריה (בעיקר כאשר שתי המילים מחוברות בטעם מחבר או במקף ונקראות לפיכך כ"מילה אחת"). מנגד הברה פתוחה יכולה גם למכפל את האות הפותחת במילה שאחריה גם היא לא בג"ד כפ"ת.
• בטברנית הניקוד תלוי בהטעמת המשפט. כך למשל המילה מים, שניקודה באמצע משפט בפתח, בסוף משפט באה על פי רוב בקמץ ("צורת הפסק").
• ניקודה של ה' הידיעה, וניקודן של אותיות השימוש בכ"ל פחות סדיר מבעברית בת ימינו. כך למשל לא תמיד יופיע דגש אחרי ה' הידיעה, בעיקר באות עם שווא.

מחשבים וניקוד

מערכת ההפעלה Microsoft Windows מאפשרת לנקד טקסטים עבריים. במעבד התמלילים וורד אפשר אף לצבוע את הניקוד בצבע שונה מאשר האותיות.

במערכות הפעלה דמויות־UNIX שמשתמשות במערכת הגרפית X Window System, דוגמת לינוקס ו־FreeBSD ניתן להשתמש במספר פריסות מקשים עבריות, כאשר העיקריות הן עברית תקנית, הדומה לפריסה החלונות ופריסת LyX, שבה סימני הניקוד מוקלדים בדרך כלל על ידי לחיצה על Shift ועל האות הראשונה של שם סימן הניקוד: קמץ מוקלד על ידי ק+shift, צירי מוקלד על ידי צ+shift, וכו'. באופן דומה היא גם שיטת הניקוד בווינדוס 10: קמץ מוקלד על ידי ק+ctrl+alt (או ק+alt ימני), צירי מוקלד על ידי צ+ctrl+alt (או צ+alt ימני) וכו'.

משנת 2009 עובד מכון התקנים הישראלי על רוויזיה לת"י 1452, "מערך קלידים במקלדת עברית-לטינית למחשבים". מטרת רוויזיה זו היא להביא את תווי הניקוד למקשים שיהיו נוחים יותר לזכירה ולשימוש.

ישנן תוכנות לניקוד, שמנסות לנקד מילים באופן אוטומטי. בגלל המבנה המורכב של העברית, לא ניתן לנקד טקסט באופן מושלם ולנחש באופן אוטומטי את הניקוד הנכון של כל מילה. אחת מהתוכנות הידועות ביותר מהסוג הזה היא נקדן טקסט של מט"ח שאף זכתה בפרסים.

ראו גם

• כתיב חסר ניקוד
• כתיב עברי
• סימן דיאקריטי
• דקדוק עברי - מונחים
• כללי ניקוד בסיסיים, באתר ויקימילון

לקריאה נוספת

• ניסן נצר, הניקוד הלכה למעשה, ירושלים תשל"ו
• יהושע בלאו, דקדוק עברי שיטתי, ירושלים תשכ"ז
• החלטות האקדמיה בדקדוק, בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, מהדורה שנייה, 2006.
• שאול ברקלי, לוח השמות השלם, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשכ"ד
• שאול ברקלי, לוח הפעלים השלם, הוצאת ראובן מס, ירושלים תש"ם

קישורים חיצוניים

• חוק ניקוד ההברות
• כללי הניקוד העברי - על קצה המזלג, באתר זולו
• עיקרי תורת הניקוד, באתר האקדמיה ללשון העברית
• ניקודן של מילים לועזיות בלשוננו, באתר האקדמיה ללשון העברית
• ניקוד שמות מקומות, אישים, מוסדות וכו' השאולים מלועזית, אתר האקדמיה ללשון העברית
• ימימה עברון, פתאום הרגשנו שצריך מהפכה, אתר הארץ
• רשימת מאמרים על הניקוד העברי באתר רמב"י
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים ב"צ, הגמדים הקטנים של הניקוד, באתר הארץ
• ישי נוימן, לא על הקמץ לבדו: לפולמוס המתחדש בין מסורות טבריה וארץ ישראל, לשוננו לעם נז, ב, תשס"ח
• יוסף עופר, שמות סימני הניקוד, באתר האקדמיה ללשון, מרץ 2019

כלים לניקוד

תוכנות ניקוד אוטומטיות

• נִקֻּדַהּ - אתר חינמי לניקוד מילים אוטומטי המבוסס על מאגרי ספרים מנוקדים כגון התנ"ך, פרקי אבות ושירי משוררים
• נקדן - תוכנה לניקוד דרך האינטרנט או סרגל כלים לניקוד ידני בוורד, באתר "סנופי".
• נקדנית - סרגל כלים לניקוד אוטומטי וידני בוורד.
• נקדת - סרגל כלים לניקוד אוטומטי וידני, ופתיחת ר"ת בוורד.

פריסות מקשים וניקוד ידני

• טיוטה לתקן חדש של פריסת מקלדת עברית – פריסת מקלדת שאפשר להתקין בחלונות, לינוקס ומאק. הפריסה מבוססת על הפריסה הנפוצה בעברית ומוסיפה יכולת להקליד בקלות את המקף העברי ואת סימני הניקוד
• הנקדן של זולו - מאפשר ניקוד מילים ידני ללא שימוש בוורד ומכיל את כללי הניקוד, באתר "זולו"