הבדלים בין גרסאות בדף "זיגמונד פרויד"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 951 בתים ,  לפני 5 חודשים
←‏היחס ליהדות ולציונות: עריכה, עדכון, הוספת מקור
מ (←‏עיסוקו במדע: קישורים פנימיים)
(←‏היחס ליהדות ולציונות: עריכה, עדכון, הוספת מקור)
אף שפרויד סבר כי ה[[דת]] היא סוג של [[נוירוזה]] (ואולי הטובה שבנוירוזות), הוא מעולם לא ניסה להסתיר את [[יהדות]]ו, ובהזדמנויות רבות אף התגאה בה{{הערה|פרויד כתב בשנת 1913 ל[[סבינה שפילריין]]: "יהודים אנחנו וכאלה נישאר. האחרים רק ינצלו אותנו ולעולם לא יבינו או יכבדו אותנו". ב[[אוטוביוגרפיה]] שלו כתב: "הורי היו יהודים. גם אני נשארתי יהודי".}}. את התכתבויותיו הפרטיות תיבל בטבעיות במילים השאובות משפת ה[[יידיש]]{{הערה|לדוגמה: "לא מכבר מצאתי לי כאן רופא שיניים הונגרי קטן (...) לאחר שנים ארוכות שבהן נתתי לגויים יסודיים וכבדי-יד לטפל בי אני שמח לתלות תקוות בשכל (Sechel) היהודי" - {{הארץ|ערן רולניק|אז מה יהודי בפסיכואנליזה|1.1096376|03.04.2006}}}}. עם זאת חשש שמא, בשל יהדותו ויהדות תלמידיו, תוגדר הפסיכואנליזה כ"מדע יהודי" ותדחה בשל כך בחוגי האקדמיה, מה שאכן התרחש תחת השלטון ה[[נאצי]]. יתרה מזאת, הוא עצמו העלה את החשש שמא האנטיפתיה כנגד הפסיכואנליזה מקורה בכך שראשון נציגיה הוא יהודי{{הערה|(המאמר "ההתנגדויות לפסיכואנליזה").}}. יש הסבורים שפרויד קירב מאוד את תלמידו [[קרל יונג]], שהיה שווייצרי-אתני ו[[נצרות|נוצרי]]{{הערה|כפי שעולה ממכתבו של פרויד לתלמידו [[אברהם קארל]].}}, כדי שהפסיכואנליזה תהיה מקובלת יותר על האקדמיה האירופית.
 
יחסו של פרויד ל[[ציונות]] היה מורכב. אף שהואהוא ראה בציונים, לפחות בהתחלה, משוגעים בעלי רעיון משיחי. במכתב ששלח בשנת 1930 לראש סניף [[קרן היסוד]] בוינה, ביטה פרויד הסתייגות חריפה מן הציונות מטעמים שונים ובן היתר בגלל יחסה לתושבים הערביים בארץ ישראל: "הפנאטיות של אנשינו, שאין לה כל יסוד, אחראית במידה מסוימת לחוסר האמון שהתעורר בקרב הערבים. אין בליבי כל אהדה לדבקות השגויה שהופכת חתיכת קיר הרודיאני לשריד קדושים לאומי, ועל ידי כך פוגעת ברגשותיהם של ילידי המקום"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/freud_on_zionism/|כותרת=המכתב ש"אסור להראותו לזרים": מה באמת חשב פרויד על הציונות?|אתר=הספרנים|תאריך=2019-09-23|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-11-07}}</ref>. יחד עם זאת, הוא נתן ביטוי לסולידריות שלו עם יהודי [[ארץ ישראל]], בהיותו חבר הדירקטוריון הראשון של [[האוניברסיטה העברית]] ובכך שוויתר על תמלוגים לאחד מספריו שתורגם לעברית. במכתב לעמיתתו היהודיה [[סבינה שפילריין]] בשנת [[1913]], אם לשתי בנות שנכנסה להריון, כתב כי "הוא רוצה לחשוב שהוולד יהיה ילד ויתפתח כציוני וחסון". לאחר שנולדה לה בת, כתב לה: "טוב הדבר שהתינוק זה 'היא'. כעת אפשר להרהר בינתיים שוב בדבר זיגפריד בלונדיני".
 
בספרו האחרון, "[[משה האיש ואמונת הייחוד]]" (''Der Mann Moses und die monotheistische Religion'';{{כ}} 1939), טען פרויד שהיהדות מסייעת לשחרר את האנושות מכבלי העולם האמפירי ופותחת אפשרויות חדשות למחשבה ולפעולה. הוא טען כי מקור היהדות הוא ברגשות אשם ובניסיון לכפר על רצח אב קדמון, הוא משה.
משתמש אלמוני

תפריט ניווט