חרס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=חומר קרמי|אחר=עיר בספרד|ראו=חרס דה לה פרונטרה}}
{{פירוש נוסף|אחר=עיר בספרד|ראו=חרס דה לה פרונטרה}}
[[קובץ:KinjoPot1656.jpg|200px|שמאל|כלי חרס יפני|ממוזער]]
[[קובץ:KinjoPot1656.jpg|200px|שמאל|כלי חרס יפני|ממוזער]]
'''חרס''' הוא [[חומר קרמי]] ([[סיליקט]]) שלאחר שיובש לחלוטין נצרף ב[[כבשן]] להקשייתו. תהליך זה משמש לייצור כלים וחפצי אמנות.
'''חרס''' הוא [[חומר קרמי]] ([[סיליקט]]) שלאחר שיובש לחלוטין נצרף ב[[כבשן]] להקשייתו. תהליך זה משמש לייצור כלים וחפצי אמנות.
שורה 30: שורה 30:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Pottery|ויקימילון=חרס}}{{כ}}
{{מיזמים|ויקימילון=חרס}}
* {{הידען|מגזין מכון ויצמן|בסין יוצרו כלי חרס כבר לפני 18,000 שנה|first-chinese-china-0501101|5 בינואר 2010}}
* {{הידען|מגזין מכון ויצמן|בסין יוצרו כלי חרס כבר לפני 18,000 שנה|first-chinese-china-0501101|5 בינואר 2010}}



גרסה מ־17:44, 11 בנובמבר 2019

כלי חרס יפני

חרס הוא חומר קרמי (סיליקט) שלאחר שיובש לחלוטין נצרף בכבשן להקשייתו. תהליך זה משמש לייצור כלים וחפצי אמנות.

המילה חרס היא מילה עתיקה, היא מופיעה במקרא (בכתיב חרשׂ) וכן במשנה ובתלמוד, בעברית מודרנית היא משמשת לצידה של המילה קרמיקה. כלי החרס עשויים מחומר (טעות לשונית נפוצה: חימר).

היסטוריה של השימוש בחרס

יסוד של כבשן לכלי חרס, חורבת עוצה משכבה 9. שנים 310–330 לספירה
שבר כלי חרס מעוטר במנורה ובלולב משיחין שבגליל התחתון - נודעה בתלמוד בתעשיית הקדרות שבה.

חפצי אמנות העשויים חרס יוצרו כבר בתרבויות התקופה הפלאוליתית העליונה של אירופה, לפני כ-30,000 שנים, כמו הצלמיות באתר דולני וייסטוניצה. כלי החרס הקדומים בעולם יוצרו על ידי ציידים-לקטים נוודים בסין לפני כ-20,000 שנים ושימשו כנראה לבישול. כ-6000 שנה לאחר מכן יש כלי חרס גם בתרבות הג'ומון של יפן[1]. בפרהיסטוריה של המזרח הקדום כלי חרס מופיעים אצל הכפרים החקלאיים של התקופה הנאוליתית, לפני כ-8000 שנה, ומסמנים את המעבר מהנאולית הקדם-קרמי לנאולית הקרמי. בארץ ישראל, הופעת תעשייה של כלי החרס בהיקף נרחב אירעה בתרבות הירמוכית של התקופה הנאוליתית הקרמית. הכלים האופייניים לאותה תקופה מעוטרים במגוון עיטורים מוטבעים וצבועים. כאלף שנה מאוחר יותר, במהלך התקופה הכלקוליתית, החל השימוש באבניים.

עם היותם של כלי החרס זולים לייצור, שהרי חומר הגלם ניתן היה להשגה בקלות, והעובדה שכלי חרס שנשבר אינו ניתן להתכה מחדש, אתרים ארכאולוגיים מניבים שפע רב של חרסים המשמשים את הארכאולוגים בטיפולוגיה על פי סגנונם המשתנה של הכלים.

חרסים שימשו כמצע כתיבה, ועליהם נכתב בכתב היתדות וסוגי כתב דומים.

סוגי חרס

סוגי חומר שונים משמשים לייצור חרס, ולפי סוג החומר וטמפרטורת השריפה מתקבלים סוגי חרס שונים.

חומר חרסיתי הנשרף בטמפרטורה של 800-1250 מעלות צלזיוס ונשאר נקבובי מעט, קרוי בפשטות "חרס", זהו הסוג הנפוץ ביותר.

חומר לבן עדין הנשרף בטמפרטורות גבוהות יותר ועובר תהליך של כמעט-התכה נקרא בעברית חרסינה ובלועזית פורצלן. כאשר הדופן דקה, הוא שקוף למחצה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Wu, X., Zhang, C., Goldberg, P., Cohen, D., Pan, Y., Arpin, T., & Bar-Yosef, O. (2012). Early pottery at 20,000 years ago in Xianrendong Cave, China. Science, 336(6089), 1696-1700.
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.