שירת הלויים

שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.

השירה הייתה נעשית בפה, בליווי שלושה כלי שיר, נבל כינור וצלצל. מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בפיהם בליווי חלילים.

לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר נתקן לו אשר היה שייך במקצת לאותן הדברים שנבראו באותו היום בששת ימי בראשית. וכן בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום תפילת שחרית את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - שיר של יום, זכר לשירת הלויים.

מקור המצווה

בתלמוד נחלקו האמוראים מהו המקור למצוות שירת הלויים. לדעת הרמב"ם ההלכה היא כדעתו של רב יהודה אמר שמואל שאמר:”מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר "בשם ה' אלהיו", איזהו שירות שבשם הוי אומר: זה שירה”.

הממונה על השירה

ערך מורחב – הוגרס בן לוי

המשנה במסכת שקלים מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש והוגרס בן לוי נכלל ברשימה בתפקיד האחראי על שירת הלויים:

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה ממונה על הקנין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל; הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.

— משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'

להוגרס בן לוי הייתה טכניקה מיוחדת של הכנסת האגודל לפיו להוציא קולות מיוחדים מגרונו ומסופר עליו: ”כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם” (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח, עמוד ב').

המשנה במסכת יומא מזכירה אותו לגנאי מאחר שלא הסכים ללמד את הטכניקה של שירתו לאחרים ונזכר לגנאי בעבור זה: ”ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב” (משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י"א).

שירה על היין

שירת הלויים שנאמרה על הקרבנות, נאמרה רק בשעת ניסוך היין של קרבן תמיד של שחר ושל קרבן תמיד של בין הערבים ושל קרבן מוסף, וכך אמרו בתלמוד: ” אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין” (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד א').

כלי השיר

פסל הכינור בעיר סידני שבקנדה

בחמישה כלים היו משתמשים כדי ללוות את השירה בבית המקדש.

ביום רגיל היו שנים עשר לויים לכל הפחות, שהיו מנגנים בכינור נבל וצלצל, מלבד שנים עשר לוים אחרים ששוררו בפה:

כינור - לכל הפחות תשעה כינורות, אך ניתן להוסיף ללא שיעור.

נבל - אין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין יותר משישה.

צלצל - יחידי, בן ארזא היה זה שניגן בו., מאחר שקולו גדול אין להוסיף יותר.

מלבד השירה הרגילה, היו שנים עשר ימים שבהם היו הלווים אומרים את הלל בבית המקדש, ובאותן ימים היו מנגנים בחליל:

חליל (אבוב) - אין פוחתין משני חלילין ולא יותר משנים עשר. חליל יחידי היה מסיים את השירה.

חצוצרה - היו משמשים את הכהנים לתקיעה.

עבודות הטעונות שירה

מלבד השירה על הקרבנות, היו הלויים משוררים במקרים נוספים:

• בזמן הקרבת קרבן פסח - היו הלויים שרים את ההלל. ואף שאין אומרים שירה אלא על היין, כתבו בראשונים שדווקא בהקרבת קרבן נאמר דין זה.
• בזמן הבאת ביכורים - היו הלויים שרים את מזמור ל' בתהילים: "מזמור שיר חנוכת הבית".

מקום אמירת השירה

שירת הלויים הייתה נעשית על גבי דוכן שנקרא 'דוכן הלוויים' אשר היה בנוי משלוש מדרגות עליהם עמדו הלויים בעת ששרו השיר של אותו היום.

הדוכן היה ממוקם בין עזרת ישראל (העזרה) לעזרת הכוהנים, אך לא מופיע במפורש במקורות האם היה לכיוון מערב - למזבח ולהיכל, או למזרח - לכיוון העם.

מספר הלויים ששרו

לא היה מספר קבוע ללויים שהיו צריכים לשיר, אם זאת נאמר במשנה נאמר שלעולם אין לפחות מ12 לויים, אך למעלה מזה לא נאמרה כל הגבלה במשנה.

זהות השיר ששוררו הלויים

לכל יום מימות השבוע היה מזמור אחר. רשימת המזמורים לימי השבוע כפי שמופיע במשנה (מסכת תמיד ז, ד):

השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש:
ביום הראשון היו אומרין ”לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ” (תהילים, כ"ד)
בשני היו אומרין ”גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד” (תהילים, מ"ח)
בשלישי היו אומרין ”אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל” (תהילים, פ"ב)
ברביעי היו אומרין ”אֵל נְקָמוֹת ה'” (תהילים, צ"ד)
בחמישי היו אומרין ”הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ” (תהילים, פ"א)
בשישי היו אומרין ”ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ” (תהילים, צ"ג)
בשבת היו אומרין ”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת” (תהילים, צ"ב), מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

בחגים וזמנים מיוחדים (ראש השנה יום כיפור, פסח שבועות סוכות וראשי חדשים, ועוד) היו שרים שיר מיוחד שהיה מתאים לאותו מועד.

שיר של יום

ערך מורחב – שיר של יום

כזכר לאותו שיר שהיה מושר על הקרבנות, נוהגים לומר כל יום בסיום תפילת שחרית (אשר נתקנה כנגד קורבן תמיד של שחר) את אותו שיר שהיו הלויים משוררים בבית המקדש.

קלקול בשיר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לשכות כלי השיר

ערך מורחב – לשכת כלי השיר

לצורך אחסון כלי השיר, היו בבית המקדש שתי לשכות שהכניסה אליהן הייתה מעזרת נשים ונקראו 'לשכות כלי שיר'. לשכות אלו שימשו כמחסן כלי הנגינה של הלויים. הלשכות עצמן לא היו בעזרת נשים אלא במחילה מתחת לרצפת עזרת ישראל, אך הפתחים שבהם נכנסו ללשכות אלו היו בעזרת נשים, משני צדי המדרגות העולות לשער ניקנור. מידותיהם של הלשכות אינן ידועות.

ראו גם

• לוי
• שמירת המקדש