אוטו דה פה – הבדלי גרסאות
יפתח עם חיוך (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ קפ תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
[[קובץ:Pedro_Berruguete_Saint_Dominic_Presiding_over_an_Auto-da-fe_1495.jpg|ממוזער|250px|שמאל|הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-[[1475]].]] |
[[קובץ:Pedro_Berruguete_Saint_Dominic_Presiding_over_an_Auto-da-fe_1495.jpg|ממוזער|250px|שמאל|הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-[[1475]].]] |
||
'''אוֹטוֹ דָה פֶה''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Auto da fé''', ב[[ספרדית]]: '''Auto de fe'''; מילולית: "מעשה האמונה") היה טקס הענשה פומבית של כופרים ומומרים שאורגן על ידי [[האינקוויזיציה הספרדית]], [[האינקוויזיציה הפורטוגזית]], האינקוויזיציה של מקסיקו, או [[האינקוויזיציה של גואה]], ובמסגרתו פורסם פסק הדין של האינקוויזיציה ובוצע גזר הדין. העונש החמור ביותר היה העלאה על |
'''אוֹטוֹ דָה פֶה''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Auto da fé''', ב[[ספרדית]]: '''Auto de fe'''; מילולית: "מעשה האמונה") היה טקס הענשה פומבית של כופרים ומומרים שאורגן על ידי [[האינקוויזיציה הספרדית]], [[האינקוויזיציה הפורטוגזית]], האינקוויזיציה של מקסיקו, או [[האינקוויזיציה של גואה]], ובמסגרתו פורסם פסק הדין של האינקוויזיציה ובוצע גזר הדין. העונש החמור ביותר היה [[העלאה על המוקד]], אך היו גם עונשים "קלים" יותר לאלה שהביעו חרטה, כגון [[תלייה]] או [[עריפת ראש]]. כיום השימוש במונח זה הורחב והוא מציין גם [[שריפת ספרים]] ו[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]]. |
||
טקס האוטו דה פה הראשון התקיים ב[[סביליה]] שבספרד בשנת 1481 והאחרון במקסיקו, בשנת 1850. |
טקס האוטו דה פה הראשון התקיים ב[[סביליה]] שבספרד בשנת 1481 והאחרון במקסיקו, בשנת 1850. |
||
הקרבנות היו לרוב יהודים מומרים שהואשמו בכך שהמשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות, אך גם מוסלמים מומרים, [[ |
הקרבנות היו לרוב [[משומד|יהודים מומרים]] שהואשמו בכך שהמשיכו לקיים בסתר את [[מצווה|מצוות]] היהדות, אך גם [[מוסלמים]] מומרים, [[קלוויניסט]]ים, [[לותרניזם|לותרנים]], אנשים שהואשמו ב[[כישוף]], [[ביגמיה|ביגמיסטים]], [[ניאוף|נואפים]] ו[[הומוסקסואל]]ים. |
||
במהלך החקירה הסודית הופעלו עינויים קשים שכתוצאה מהם מתו חלק מהנחקרים. |
במהלך החקירה הסודית הופעלו [[עינויים]] קשים שכתוצאה מהם מתו חלק מהנחקרים. |
||
טקס האוטו דה פה היה השלב האחרון בתהליך החקירה. הטקס יצא אל הפועל רק כאשר רשויות האינקוויזיציה סברו שיש די נאשמים באותה קהילה או באותה עיר, וההכנות לטקס נמשכו כחודש ימים. הוא התנהל |
טקס האוטו דה פה היה השלב האחרון בתהליך החקירה. הטקס יצא אל הפועל רק כאשר רשויות האינקוויזיציה סברו שיש די נאשמים באותה קהילה או באותה עיר, וההכנות לטקס נמשכו כחודש ימים. הוא התנהל ב[[כיכר]] המרכזית של העיר, ברוב פאר והדר וכלל [[מיסה]] קתולית, תפילה, תהלוכות שבהן השתתפו חברי הכנסייה והנאשמים והקראת פסקי הדין. גזר הדין בוצע על ידי הרשויות החילוניות כיוון שהכנסייה אינה רשאית לבצע גזרי דין מוות. הנאשמים הגיעו למקום יחפים, חצי עירומים ובידם נר דולק. כדי להעמיק את השפלתם הם הולבשו בכותנות צהובות המכונות "סמבניטו", ועליהן ציור המתאר את העונש שנגזר עליהם (שלא היה ידוע להם עד אותו רגע). |
||
המספר המדויק של אנשים שהועלו על המוקד על ידי האינקוויזיציות השונות אינו ידוע, אך משערים{{הבהרה|מי}} כי הגיע לעשרות אלפים. |
המספר המדויק של אנשים שהועלו על המוקד על ידי האינקוויזיציות השונות אינו ידוע, אך משערים{{הבהרה|מי}} כי הגיע לעשרות אלפים. |
||
גרסה מ־20:14, 5 בדצמבר 2019
אוֹטוֹ דָה פֶה (בפורטוגזית: Auto da fé, בספרדית: Auto de fe; מילולית: "מעשה האמונה") היה טקס הענשה פומבית של כופרים ומומרים שאורגן על ידי האינקוויזיציה הספרדית, האינקוויזיציה הפורטוגזית, האינקוויזיציה של מקסיקו, או האינקוויזיציה של גואה, ובמסגרתו פורסם פסק הדין של האינקוויזיציה ובוצע גזר הדין. העונש החמור ביותר היה העלאה על המוקד, אך היו גם עונשים "קלים" יותר לאלה שהביעו חרטה, כגון תלייה או עריפת ראש. כיום השימוש במונח זה הורחב והוא מציין גם שריפת ספרים וכתבי יד.
טקס האוטו דה פה הראשון התקיים בסביליה שבספרד בשנת 1481 והאחרון במקסיקו, בשנת 1850.
הקרבנות היו לרוב יהודים מומרים שהואשמו בכך שהמשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות, אך גם מוסלמים מומרים, קלוויניסטים, לותרנים, אנשים שהואשמו בכישוף, ביגמיסטים, נואפים והומוסקסואלים.
במהלך החקירה הסודית הופעלו עינויים קשים שכתוצאה מהם מתו חלק מהנחקרים.
טקס האוטו דה פה היה השלב האחרון בתהליך החקירה. הטקס יצא אל הפועל רק כאשר רשויות האינקוויזיציה סברו שיש די נאשמים באותה קהילה או באותה עיר, וההכנות לטקס נמשכו כחודש ימים. הוא התנהל בכיכר המרכזית של העיר, ברוב פאר והדר וכלל מיסה קתולית, תפילה, תהלוכות שבהן השתתפו חברי הכנסייה והנאשמים והקראת פסקי הדין. גזר הדין בוצע על ידי הרשויות החילוניות כיוון שהכנסייה אינה רשאית לבצע גזרי דין מוות. הנאשמים הגיעו למקום יחפים, חצי עירומים ובידם נר דולק. כדי להעמיק את השפלתם הם הולבשו בכותנות צהובות המכונות "סמבניטו", ועליהן ציור המתאר את העונש שנגזר עליהם (שלא היה ידוע להם עד אותו רגע).
המספר המדויק של אנשים שהועלו על המוקד על ידי האינקוויזיציות השונות אינו ידוע, אך משערים[דרושה הבהרה] כי הגיע לעשרות אלפים.
