העשרה סביבתית

דוב מלאי מנסה להוציא מזון שהוכנס על ידי צוות גן החיות לכלי דמוי חבית מחוררת, אליה יכול הדוב לתחוב את ידיו. לעיתים המזון המחולק לחיות מוכנס לכלים מעין אלו ולא מוגש בצורה ישירה כדי להעשיר את סביבתו של בעל החיים ולגרום לו להפעיל את כישוריו כדי להשיג את מזונו - בדומה למתרחש בטבע

פיל אסייתי משחק עם כדור גדול ממדים בגן חיות בדנבר. בטבע, משתמשים הפילים בחדק בין השאר כדי לעקור עצים ולתלוש עלים מענפים גבוהים, ומתקן זה מאפשר לפיל להשתמש בחדק בצורה דומה

העשרה סביבתית (או העשרה התנהגותית) היא שם כללי לפעולות הנעשות במטרה להעשיר, לשפר ולגוון את שגרת יומו של בעל חיים החי בשבייה, לנצל עד-תום את שטח הכלוב בו הוא מוחזק, לתת ביטוי להתנהגויות וליכולות ספציפיות שמפגין המין בטבע ולהגדיל את סך אפשרויות הפעילות שלו. מטרתן של פעולות ההעשרה לשפר את איכות החיים של בעלי החיים המוחזקים בשבייה: הן מדרבנות את בעלי החיים לבצע פעילות גופנית המבוצעת בטבע, מציבות בפניהם אתגרים המאלצים אותם להפעיל את האינטליגנציה שלהם, מגבירות את המגוון והטווח של ההתנהגויות הנורמליות האופייניות למין ומפחיתות את הטווח של ההתנהגויות הלא-נורמליות שנובעות מהשבי.

הצורך בהעשרה סביבתית נובע מכך שחייהם של בעלי החיים בשבייה פשוטים וקלים הרבה יותר מחייהם בבר: בטבע בעלי החיים נתקלים ללא הרף בפרטים שונים ובסביבות חדשות המאתגרות אותם ובמזון שיש צורך להפעיל מחשבה כד להגיע אליו או לצוד אותו, והם מצויים בסביבה מגוונת המאפשרת להם להפגין שלל התנהגויות ופעולות. בשבייה, לעומת זאת, רוב הצרכים מסופקים ללא כל מאמץ על ידי האדם, וכתוצאה מכך בעלי חיים רבים שלא תסופק להם העשרה סביבתית יחושו שעמום, יחלו וילקו בהתנהגות דיכאונית. ההעשרה הסביבתית מתאימה לבעלי חיים המוחזקים בצורות שונות של שבייה, דוגמת גני חיות ופינות-חי, מקלטים לחיות פגועות, משק החי, מכוני מחקר ואף חיות מחמד המוחזקות בבתים.

ההעשרה הסביבתית מועילה לכל בעל חיים. מטבע הדברים, אצל מינים שונים ההעשרה הסביבתית לובשת צורות שונות, לפי מידת האינטליגנציה של המין, יכולותיו הגופניות והמנטליות ואופי ההתנהגות הטבעית שלו. ככל שהמין אינטליגנטי יותר, כך על צורות ההעשרה להיות מתוחכמות ומורכבות יותר, כדי לענות על צרכיו המנטליים והפיזיים של המין. כך, לדוגמה, אצל לטאות יכולה ההעשרה הסביבתית להתבטא בהכנסה לכלוב של עלים המדמים את סביבת המחיה הטבעית של הלטאה וענפים עליהם יכולה הלטאה לטפס, ואצל אוגרים ועכברים במתקן "גלגלת" בו הם יכולים לרוץ ולבצע פעילות גופנית, שאיננה מתאפשרת תמיד בשטח הכלוב הקטן. אצל בעלי חיים גדולים ומפותחים יותר, דוגמת שימפנזות, מתבטאת ההעשרה במתקנים גדולים עליהם יכולים השימפנזות לטפס, בדימוי סביבתן הטבעית ובמאכלים חדשים המוגשים לשימפנזות בצורות שונות הדורשות מהן להפעיל את האינטליגנציה כדי להגיע לאוכל.

באופן כללי, ההעשרה הסביבתית מתבטאת בדרך כלל במתקנים, סולמות או חבלים שעליהם יכולים בעלי החיים לטפס, באביזרים חדשים (טבעיים ומלאכותיים) המוכנסים לכלובים, בריחות שמרוססים על נקודות מסוימות בכלוב בעל החיים ומניעות אותו לביצוע התנהגויות טבעיות, בסידור מחדש של סביבת המחיה של בעל החיים, במאכלים חדשים, ובצורות הכנה חדשות למזון המקובל (דוגמת הקפאה). בנושא זה יש חשיבות לדמיון של המטפלים ולמידת התקשורת בין החיות ובין המטפלים. כך למשל, בגני חיות שונים נוהגים להכניס מזון לתוך גזע עץ או להקפיא אותו בגוש קרח שעל בעלי החיים להפעיל אינטליגנציה כדי להגיע אליו, ולהביא צעצועים או חפצים אחרים שיכולים לסקרן את בעלי החיים ולגרות אותם.

ההעשרה יכולה לבוא גם בצורת מפגש עם בעלי חיים אחרים מאותו מין ואף עם בעלי חיים ממינים שונים, איתם מצוי המין בקשר בסביבתו הטבעית. בגן החיות של דנבר, לדוגמה, נבנתה תצוגה גדולה של טורפים אפריקנים, המאפשרת למינים שונים שחיים בטבע בסמיכות זה לזה לנוע בין הכלובים השונים. ההעשרה הסביבתית איננה קשורה אך ורק לחוויות חיוביות, שכן באופן טבעי מפגינים בעלי החיים בבר גם רתיעה מטורפים ופחד ממינים ומאובייקטים היכולים להסב להם נזק. כך, לדוגמה, העשרה סביבתית יכולה לבוא בתור ריח של טורף המצוי בסביבתו הטבעית של בעל החיים או נחש-גומי המוכנס לפתע לשטח המחיה של החיה.

קישורים חיצוניים

• שני דורון, העשרה סביבתית על קצה המזלג (חלק 1, חלק 2), כתב העת "חיות וחברה" גיליון 29