אמיר בר-שלום – הבדלי גרסאות

אמיר בר-שלום
	בר שלום ב-2016
לידה	17 ביוני 1966 (בן 57)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מעסיק	רשות השידור, תאגיד השידור הישראלי

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:30, 2 בינואר 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות תקשורת
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אמיר בר-שלום (נולד ב-17 ביוני 1966) הוא עיתונאי, כתב ופרשן ישראלי. בעבר שימש ככתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי "כאן" וגם ככתב לענייני צבא וביטחון של הערוץ הראשון.

ביוגרפיה

בר-שלום נולד בשם אמיר פרידמן. בנעוריו למד בתיכון רנה קסין שבירושלים.

עם גיוסו לצה"ל, שובץ בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1988 השתלם בקורס מפקדי פלוגות^[1] ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגבעתי ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון^[2]. במילואים שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שבפיקוד מרכז, והשתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן^[2]. אחרי שרותו הצבאי, התגייס לשב"כ, עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד לתואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה של ארצות הברית, באוניברסיטה העברית בירושלים^[3].

את דרכו כעיתונאי החל בר-שלום במחלקת הספורט של הערוץ הראשון ואף סיקר את אולימפיאדת סידני. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך לכתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, בערוץ^[1]. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "מבט".

עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, מונה בר-שלום לתפקיד הכתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי^[4]. מאוקטובר עד דצמבר 2017 הגיש את התוכנית שבע אקטואלי בערוץ כאן 11.

החל מ-5 בינואר 2018 ועד פברואר 2019, הגיש את מהדורת חדשות השבוע בימי שישי בערוץ כאן 11.

בחודש מרץ 2019 התפטר מתאגיד השידור^[5].

משפחתו

בר-שלום נשוי ואב לשתיים. הם מתגוררים בכפר האורנים. בת הדודה של אביו היא סוכנת המוסד יהודית נסיהו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיר בר-שלום בוויקישיתוף

יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
אסף כרמל, אמיר בר-שלום וירון דקל מועמדים להגשת "מבט", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
ניר ליברך, ‏"אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר ‏מאקו‏, 20 בינואר 2009
ערן סויסה, זמן פציעות: ראיון עם אמיר בר שלום, באתר nrg‏, 10 באפריל 2011
עוזי בנזימן, אין מה לדווח, באתר העין השביעית, 21 בינואר 2015

הערות שוליים

^ ¹ ² יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
^ ¹ ² ניר ליברך, ‏"אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר ‏מאקו‏, 20 בינואר 2009
^ שי פוגלמן, ינאי יחיאל, אמיר בר-שלום, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018
^ אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017
^ ענת ביין-לובוביץ', ‏האם מנכ"ל תאגיד השידור מתערב בניהול חטיבת החדשות באופן שאסור עפ"י החוק?, באתר גלובס, 6 במרץ 2019

[יעקב-1] ¹ ² יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002

[עוצר-2] ¹ ² ניר ליברך, ‏"אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר ‏מאקו‏, 20 בינואר 2009

[3] שי פוגלמן, ינאי יחיאל, אמיר בר-שלום, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018

[4] אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017

[5] ענת ביין-לובוביץ', ‏האם מנכ"ל תאגיד השידור מתערב בניהול חטיבת החדשות באופן שאסור עפ"י החוק?, באתר גלובס, 6 במרץ 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 בר-שלום נולד בשם '''אמיר פרידמן'''. בנעוריו למד ב[[תיכון רנה קסין]] שב[[ירושלים]].
-עם [[גיוס לצה"ל|גיוסו לצה"ל]], שובץ ב[[חטיבת גבעתי]]. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כ[[לוחם]], את [[קורס מ"כים חי"ר]] ו[[קורס קציני חי"ר]]. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כ[[מפקד מחלקה]]. בשנת [[1988]] השתלם ב[[קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים|קורס מפקדי פלוגות]]{{הערה|שם=יעקב|{{ynet|יעקב בר-און|מלחמה ובר שלום|2277833|27 בנובמבר 2002}}}} ובהמשך שימש כ[[מפקד פלוגה]] בגבעתי ולקח חלק ב[[הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)|לחימה בדרום לבנון]]{{הערה|{{mako|ניר ליברך|"אני עוצר את השידור. יורים עליי"|3ace5202db3fe11006|men-magazine/machismo|20 בינואר 2009}}}}. ב[[מילואים]] שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שב[[פיקוד המרכז|פיקוד מרכז]], ו[[שחרור מצה"ל|השתחרר מצה"ל]] בדרגת [[רב-סרן]]{{הערה|{{mako|ניר ליברך|"אני עוצר את השידור. יורים עליי"|3ace5202db3fe11006|men-magazine/machismo|20 בינואר 2009}}}}. אחרי שרותו הצבאי, התגייס ל[[שב"כ]], עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד ל[[תואר ראשון]] ב[[מדעי המדינה]] וב[[היסטוריה]] של [[ארצות הברית]], ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]{{הערה|{{הארץ|שי פוגלמן, ינאי יחיאל|אמיר בר-שלום|1.5804469|18 בפברואר 2018}}}}.
+עם [[גיוס לצה"ל|גיוסו לצה"ל]], שובץ ב[[חטיבת גבעתי]]. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כ[[לוחם]], את [[קורס מ"כים חי"ר]] ו[[קורס קציני חי"ר]]. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כ[[מפקד מחלקה]]. בשנת [[1988]] השתלם ב[[קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים|קורס מפקדי פלוגות]]{{הערה|שם=יעקב|{{ynet|יעקב בר-און|מלחמה ובר שלום|2277833|27 בנובמבר 2002}}}} ובהמשך שימש כ[[מפקד פלוגה]] בגבעתי ולקח חלק ב[[הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)|לחימה בדרום לבנון]]{{הערה|שם=עוצר|{{mako|ניר ליברך|"אני עוצר את השידור. יורים עליי"|3ace5202db3fe11006|men-magazine/machismo|20 בינואר 2009}}}}. ב[[מילואים]] שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שב[[פיקוד המרכז|פיקוד מרכז]], ו[[שחרור מצה"ל|השתחרר מצה"ל]] בדרגת [[רב-סרן]]{{הערה|שם=עוצר}}. אחרי שרותו הצבאי, התגייס ל[[שב"כ]], עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד ל[[תואר ראשון]] ב[[מדעי המדינה]] וב[[היסטוריה]] של [[ארצות הברית]], ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]{{הערה|{{הארץ|שי פוגלמן, ינאי יחיאל|אמיר בר-שלום|1.5804469|18 בפברואר 2018}}}}.
 את דרכו כ[[עיתונאי]] החל בר-שלום במחלקת ה[[ספורט]] של [[הערוץ הראשון]] ואף סיקר את [[אולימפיאדת סידני]]. בשנת [[2000]], בעקבות [[האינתיפאדה השנייה]] הפך ל[[כתב (מקצוע)|כתב]] ו[[פרשן (עיתונות)|פרשן]] לענייני [[צבא]] ו[[ביטחון לאומי|ביטחון]], בערוץ{{הערה|שם=יעקב}}. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "[[מבט]]".