קשירה רפואית – הבדלי גרסאות
ידידינו, הצגת כל מקרה אשר לדעתו של פסיכיאטר XYZ מצריך קשירה רפואית היא הפרשנות; היעדר הפרשנות זה לכתוב שהשיטה משמשת להרגעת מטופלים בהתקף פסיכוטי שיכול לגרום נזק ממשי לאחר ו\או לעצמם. |
מ ←אופן הטיפול: תראה בהמשך הערך, מצויין שהיו משתמשים בשיטה להרגיע מטופלים, אם תמשיך, אאלץ לבקש את חסימתך תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:PinelRestaint.jpg|ממוזער|דוגמה לקשירה רפואית]] |
[[קובץ:PinelRestaint.jpg|ממוזער|דוגמה לקשירה רפואית]] |
||
'''קשירה רפואית''' שיטה טיפולית [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרית]] |
'''קשירה רפואית''' שיטה טיפולית [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרית]] להשלטת משמעת ולהרגעת מטופלים המסוכנים לעצמם או לאחרים המוכרת ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בתי חולים פסיכיאטריים]] עוד מ[[ימי הביניים]]. |
||
== אופן הטיפול == |
== אופן הטיפול == |
גרסה מ־15:38, 24 בינואר 2020
קשירה רפואית שיטה טיפולית פסיכיאטרית להשלטת משמעת ולהרגעת מטופלים המסוכנים לעצמם או לאחרים המוכרת בבתי חולים פסיכיאטריים עוד מימי הביניים.
אופן הטיפול
חדר הקשירה הוא בדרך כלל חדר מבודד, ומלבד החפצים הנדרשים לקשירה עצמה הוא ריק. במהלך הקשירה נקשרים שניים או יותר מגפיו של החוסה אל מיטה מיוחדת. במהלך הקשירה תנועתו של הנקשר מאד מוגבלת והוא איננו כמעט יכול לזוז במהלך כל הקשירה.
בישראל
בעבר נעשה שימוש בקשירה כאמצעי שכנוע, ענישה והרתעה, וכתגובה לאלימות מילולית כלפי הצוות הרפואי. בסוף העשור השני של המאה ה-21, עקב לחץ ציבורי[דרוש מקור], פרסם משרד הבריאות הנחיות ולפיהן אין להשתמש בקשירה אלא כדי למנוע סכנה למטופל או לסובבים, וגם במקרים אלו יש להעדיף את שיטת הבידוד.
על פי הנחיות משרד הבריאות אין לקשור חולה מעל לארבע שעות, ואם יש צורך בקשירה ארוכה יותר, דבר הקורה לעיתים, חייבת להיות בדיקה מחודשת בתום כל 4 שעות של מצבו הפיזי והנפשי של הנקשר. החוק הקיים כיום מאפשר גם קשירות לפרקי זמן ממושכים אף מעל 24 שעות (דבר הכרוך באישור מנהל בית החולים).
האדם הרשאי להורות על קשירה הוא פסיכיאטר או רופא אחר. גם אחות יכולה להורות על פעולה זו - במקרה ששני אלו לא נמצאים והצורך בקשירה הוא דחוף, אך למשך עד 30 דקות ולאחר מכן הדבר טעון באישור רופא.
עוד על פי הנחיות משרד הבריאות, נאסר כי קשירה תעשה עקב הסיבות הבאות: כאמצעי ענישה, כאמצעי חינוכי, כאמצעי לעיצוב ההתנהגות, כאמצעי הרתעה באלימות מילולית, כאמצעי לטפל באי שקט שאינו מסכן את המטופל או את סביבתו, בסירוב למלא הוראות, בסירוב ללקיחת טיפול תרופתי, באי הסכמה לאשפוז, במחסור בכוח אדם במשמרת, וכאמצעי שליטה ליצירת משמעת בקרב המטופלים.
על פי ההנחיות, בכל מצב בו ניתן הדבר, יש להעדיף בידוד.
שימושים אחרים
בנוסף לשימוש בקשירה בפסיכיאטריה, נעשה שימוש ברפואה בקשירת מטופלים גם במקרים נוספים, למשל קשירת חולה קשיש שעלול ליפול מהמיטה, חולה שסובל מפגיעת ראש ועלול להסיר מעצמו ציוד רפואי או בזמן ניתוח או טיפול הדורש חוסר תזוזה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דו"ח עמותת בזכות בנושא הקשירה, בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
- סרגי וישניבצקי ואחרים, בידוד בחדר רגיעה או קשירה למיטה, 12 בדצמבר 2010, the medical
- פסח ליכטנברג, להוציא את הלוקים בנפשם מהמחלקה הסגורה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2013
- דליה וירצברג-רופא, מתמודדי הנפש בישראל מפחדים למות קשורים למיטה, באתר הארץ, 22 ביוני 2015
- עידו אפרתי, אחד מכל ארבעה מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים נקשר למיטתו, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
- תמר דרסלר, שוברים קשירה, באתר ynet, 27 במאי 2016
- עידו אפרתי, משרד הבריאות מתכנן להפסיק קשירת מטופלים, באתר הארץ, 2 ביוני 2016
- רן רזניק, הצעת חוק נגד קשירת פגועי נפש בבתי חולים, ישראל היום, 1 ביולי 2018
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.