כריסטוף גראופנר – הבדלי גרסאות
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
{{מיון רגיל:גראופנר, כריסטוף}} |
{{מיון רגיל:גראופנר, כריסטוף}} |
||
| ⚫ | |||
[[קטגוריה:מלחינים גרמנים]] |
[[קטגוריה:מלחינים גרמנים]] |
||
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]] |
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]] |
||
| שורה 57: | שורה 56: | ||
[[קטגוריה:מוזיקאים עיוורים]] |
[[קטגוריה:מוזיקאים עיוורים]] |
||
[[קטגוריה:דרמשטאדט: אישים]] |
[[קטגוריה:דרמשטאדט: אישים]] |
||
| ⚫ | |||
[[קטגוריה:נפטרים ב-1760]] |
[[קטגוריה:נפטרים ב-1760]] |
||
גרסה מ־00:14, 23 בפברואר 2020
| לידה |
13 בינואר 1683 קירכברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1760 (בגיל 77) דרמשטאדט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| מקום לימודים |
בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
צ'מבלו, עוגב |
| חתימה |
 |
  | |
כריסטוף גראופנר (בגרמנית: Christoph Graupner; 13 בינואר 1683, קירכברג - 10 במרץ 1760, דרמשטאדט) היה צ'מבליסט ומלחין גרמני מתקופת הבארוק המאוחר.
ביוגרפיה
גראופנר נולד בהארטמנסדורף סמוך לקירכברג בסקסוניה. את ראשית השכלתו המוזיקלית קיבל מדודו, נגן עוגב בשם ניקולאוס קויסטר. גראופנר למד באוניברסיטה של לייפציג, שם למד משפטים (כמו רבים ממלחיני התקופה), ואז השלים את לימודי המוזיקה אצל יוהאן קונאו, מנצח המקהלה של כנסיית תומאס הקדוש.
בשנת 1705 עזב גראופנר את לייפציג והתמנה לנגן הצ'מבלו באופרה של המבורג תחת שרביטו של ריינהרדט קייזר, יחד עם הנדל שהועסק שם ככנר. נוסף לנגינה בצ'מבלו, חיבר גראופנר שלוש אופרות בהמבורג יחד עם קייזר, מלחין אופרות פופולרי בגרמניה.
בשנת 1709 קיבל גראופנר בחצר הסה-דרמשטדט ובשנת 1711 היה למנצח תזמורת החצר (Hofkapellmeister). גראופנר עשה את שאר הקריירה שלו בחצר הסה-דרמשטדט, שם היו חובותיו העיקריות לספק מוזיקה לתזמורת החצר. הוא כתב מוזיקה במשך קרוב ליובל שנים, משנת 1709 עד 1754, כאשר התעוור. הוא מת שש שנים אחר כך.
שלא מדעת מילא גראופנר תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה, המצב הפיננסי הרעוע בדרמשטדט בעשור השני של המאה ה-18 הביא לצמצום הכרחי בחיי המוזיקה. בית האופרה נסגר ומשכורותיהם של רבים ממוזיקאי החצר היו בפיגור (כולל זו של גראופנר). אחרי ניסיונות רבים להביא לתשלום משכורתו, ובהתחשב בכך, שהיו לו אשה וכמה ילדים לפרנס, הגיש גראופנר, בשנת 1722, בקשה לקבל את משרת מנצח המקהלה בלייפציג. טלמן היה המועמד הראשון לתפקיד, אבל הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג. מגניפיקט ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו ומדריכו, יוהאן קונאו, הקנה לו את המשרה, אך פטרונו, ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך לבאך לתפוס את משרת מנצח המקהלה בלייפציג.
אחרי שנודע לו כי באך הוא שנבחר ללייפציג, שלח גראופנר ב-4 במאי 1723 מכתב אדיב אל מועצת העיר להניח את דעתם, כי באך "הוא מוזיקאי חזק בה במידה בעוגב כשם שהוא בקיא ביצירות כנסייתיות ובקטעי מקהלה" וכאדם "יבצע ביושר וכיאות את התפקידים שיופקדו בידיו."[1]
יצירה והוצאות מודרניות
גראופנר היה יוצר שקדן ופורה. כ-2000 יצירות ששרדו רשומות בקטלוג שלו, בהן 113 סינפוניות, 85 אוברטורות _סוויטות), 44 קונצ'רטי, 8 אופרות, 1418 קנטטות דתיות ו-24 חילוניות, 66 סונאטות ו-40 פרטיטות לצ'מבלו.[2] כמעט כל כתבי היד של גראופנר מאוחסנים בספריית האוניברסיטה הטכנית בדרמשטדט, גרמניה.
צירופי כלים שכיחים בכתיבתו הקאמרית כמו אבוב ד'אמורה, חליל ד'אמורה וויולה ד'אמורה. יותר מחצי הסינפוניות שלו דורשות כלי נשיפה ממתכת וטימפני, מהן כ-25 כתובות ל3 עד 4 טימפני וסינפוניה אחת בסול מז'ור (GVY 596) חוברה ל-7 טימפני.
אלמוניות
אחרי מותו, נידון גראופנר לשיכחה ואלמוניות, מכמה סיבות. כתבי היד שלו היו במחלוקת משפטית ממושכת בין יורשיו לבין מושלי הסה-דרמשטדט. פסק הדין הסופי שנתן בית המשפט שלל את זכות הבעלות של עזבון גראופנר על כתבי היד המוזיקליים. היורשים לא השיגו היתר מכירה או הוצאה לאור של יצירותיו, ובכך נמנעה הפצתן. עם זאת, מן הצד החיובי, תפיסת עזבונו המוזיקלי של גראופנר בידי הנסיך מהסה-דרמשטדט הבטיחה את המשך קיומו "in toto" - בשלמותו. להבדיל מהמקרה עם יצירותיו של באך. עוד גורם שתרם לאלמוניותו של גראופנר לאחר מותו היה, שלגראופנר, בניגוד לבאך, היו מעט מאוד תלמידים, פרט ליוהאן פרידריך פאש, להמשיך את מורשתו המוזיקלית.
כפי שסיכם המבקר דויד ורניה, גראופנר הוא "אחד מאותם קורבנות, שהגורל והנסיבות עשו עמם עוול - בן זמנם של באך, הנדל וטלמן שנשאר במידה רבה - ושלא בצדק - זנוח ונשכח."[3]
האזנה ליצירותיו
קישורים חיצוניים
- The Christoph Graupner Society Homepage
- Extensive online bibliography for research on Christoph Graupner
- Christoph Graupner: The Life and Work of Christoph Graupner on GoldbergWeb, the early-music portal
- ULB Library Graupner's music manuscripts and archives in Darmstadt, Germany
- Kim Patrick Clow's webpage dedicated to promoting Graupner's work.
הערות שוליים
- ^ Christoph Wolff, Johann Sebastian Bach: The Learned Musician, W.W. Norton & Company, New York & London, 2000, p. 224.
- ^ Prima la musica! began publishing a series of modern scores for some of Graupner's, ouvertures,sinfonias, and annual cantata cycles of cantatas in 2007.
- ^ David Vernier, Review of L'Ensemble des Idées heureuses, Geneviève Soly: Christoph Graupner, Analekta 2-3162, Classics Today