כריסטוף גראופנר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 51: שורה 51:


{{מיון רגיל:גראופנר, כריסטוף}}
{{מיון רגיל:גראופנר, כריסטוף}}
[[קטגוריה:ילידי 1683]]
[[קטגוריה:מלחינים גרמנים]]
[[קטגוריה:מלחינים גרמנים]]
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]]
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]]
שורה 57: שורה 56:
[[קטגוריה:מוזיקאים עיוורים]]
[[קטגוריה:מוזיקאים עיוורים]]
[[קטגוריה:דרמשטאדט: אישים]]
[[קטגוריה:דרמשטאדט: אישים]]
[[קטגוריה:ילידי 1683]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1760]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1760]]

גרסה מ־00:14, 23 בפברואר 2020

כריסטוף גראופנר
Christoph Graupner
לידה 13 בינואר 1683
קירכברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 1760 (בגיל 77)
דרמשטאדט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'מבלו, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קנטטה של כריסטוף גראופנר ליום הולדתו של ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, דצמבר 1726.

כריסטוף גראופנרגרמנית: Christoph Graupner; ‏13 בינואר 1683, קירכברג - 10 במרץ 1760, דרמשטאדט) היה צ'מבליסט ומלחין גרמני מתקופת הבארוק המאוחר.

ביוגרפיה

גראופנר נולד בהארטמנסדורף סמוך לקירכברג בסקסוניה. את ראשית השכלתו המוזיקלית קיבל מדודו, נגן עוגב בשם ניקולאוס קויסטר. גראופנר למד באוניברסיטה של לייפציג, שם למד משפטים (כמו רבים ממלחיני התקופה), ואז השלים את לימודי המוזיקה אצל יוהאן קונאו, מנצח המקהלה של כנסיית תומאס הקדוש.

בשנת 1705 עזב גראופנר את לייפציג והתמנה לנגן הצ'מבלו באופרה של המבורג תחת שרביטו של ריינהרדט קייזר, יחד עם הנדל שהועסק שם ככנר. נוסף לנגינה בצ'מבלו, חיבר גראופנר שלוש אופרות בהמבורג יחד עם קייזר, מלחין אופרות פופולרי בגרמניה.

בשנת 1709 קיבל גראופנר בחצר הסה-דרמשטדט ובשנת 1711 היה למנצח תזמורת החצר (Hofkapellmeister). גראופנר עשה את שאר הקריירה שלו בחצר הסה-דרמשטדט, שם היו חובותיו העיקריות לספק מוזיקה לתזמורת החצר. הוא כתב מוזיקה במשך קרוב ליובל שנים, משנת 1709 עד 1754, כאשר התעוור. הוא מת שש שנים אחר כך.

שלא מדעת מילא גראופנר תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה, המצב הפיננסי הרעוע בדרמשטדט בעשור השני של המאה ה-18 הביא לצמצום הכרחי בחיי המוזיקה. בית האופרה נסגר ומשכורותיהם של רבים ממוזיקאי החצר היו בפיגור (כולל זו של גראופנר). אחרי ניסיונות רבים להביא לתשלום משכורתו, ובהתחשב בכך, שהיו לו אשה וכמה ילדים לפרנס, הגיש גראופנר, בשנת 1722, בקשה לקבל את משרת מנצח המקהלה בלייפציג. טלמן היה המועמד הראשון לתפקיד, אבל הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג. מגניפיקט ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו ומדריכו, יוהאן קונאו, הקנה לו את המשרה, אך פטרונו, ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך לבאך לתפוס את משרת מנצח המקהלה בלייפציג.

אחרי שנודע לו כי באך הוא שנבחר ללייפציג, שלח גראופנר ב-4 במאי 1723 מכתב אדיב אל מועצת העיר להניח את דעתם, כי באך "הוא מוזיקאי חזק בה במידה בעוגב כשם שהוא בקיא ביצירות כנסייתיות ובקטעי מקהלה" וכאדם "יבצע ביושר וכיאות את התפקידים שיופקדו בידיו."[1]

יצירה והוצאות מודרניות

גראופנר היה יוצר שקדן ופורה. כ-2000 יצירות ששרדו רשומות בקטלוג שלו, בהן 113 סינפוניות, 85 אוברטורות _סוויטות), 44 קונצ'רטי, 8 אופרות, 1418 קנטטות דתיות ו-24 חילוניות, 66 סונאטות ו-40 פרטיטות לצ'מבלו.[2] כמעט כל כתבי היד של גראופנר מאוחסנים בספריית האוניברסיטה הטכנית בדרמשטדט, גרמניה.

צירופי כלים שכיחים בכתיבתו הקאמרית כמו אבוב ד'אמורה, חליל ד'אמורה וויולה ד'אמורה. יותר מחצי הסינפוניות שלו דורשות כלי נשיפה ממתכת וטימפני, מהן כ-25 כתובות ל3 עד 4 טימפני וסינפוניה אחת בסול מז'ור (GVY 596) חוברה ל-7 טימפני.

אלמוניות

אחרי מותו, נידון גראופנר לשיכחה ואלמוניות, מכמה סיבות. כתבי היד שלו היו במחלוקת משפטית ממושכת בין יורשיו לבין מושלי הסה-דרמשטדט. פסק הדין הסופי שנתן בית המשפט שלל את זכות הבעלות של עזבון גראופנר על כתבי היד המוזיקליים. היורשים לא השיגו היתר מכירה או הוצאה לאור של יצירותיו, ובכך נמנעה הפצתן. עם זאת, מן הצד החיובי, תפיסת עזבונו המוזיקלי של גראופנר בידי הנסיך מהסה-דרמשטדט הבטיחה את המשך קיומו "in toto" - בשלמותו. להבדיל מהמקרה עם יצירותיו של באך. עוד גורם שתרם לאלמוניותו של גראופנר לאחר מותו היה, שלגראופנר, בניגוד לבאך, היו מעט מאוד תלמידים, פרט ליוהאן פרידריך פאש, להמשיך את מורשתו המוזיקלית.

כפי שסיכם המבקר דויד ורניה, גראופנר הוא "אחד מאותם קורבנות, שהגורל והנסיבות עשו עמם עוול - בן זמנם של באך, הנדל וטלמן שנשאר במידה רבה - ושלא בצדק - זנוח ונשכח."[3]

פטרונו של כריסטוף גראופנר, ארנסט לודוויג פון הסן-דרמשטדט.

האזנה ליצירותיו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטוף גראופנר בוויקישיתוף

תבנית:פרופילי מוזיקאים

הערות שוליים

  1. ^ Christoph Wolff, Johann Sebastian Bach: The Learned Musician, W.W. Norton & Company, New York & London, 2000, p. 224.
  2. ^ Prima la musica! began publishing a series of modern scores for some of Graupner's, ouvertures,sinfonias, and annual cantata cycles of cantatas in 2007.
  3. ^ David Vernier, Review of L'Ensemble des Idées heureuses, Geneviève Soly: Christoph Graupner, Analekta 2-3162, Classics Today