חרדים לאומיים

חרדים־לאומיים (בראשי תיבות חרד"לים) כפי שהם מכונים בעיקר בידי אחרים, או תורניים לאומיים, הם קבוצה בציבור הדתי לאומי בישראל אשר הגדרתה סובייקטיבית וישנם ויכוחים על שמה ועל גבולותיה. הקבוצה בעלת מאפיינים שמרניים יותר והקפדה הלכתית הקרובה יותר לציבור החרדי ביחס לשאר הקבוצות בציבור הדתי לאומי. מרבית אנשי הקבוצה מזהים עצמם כציונים נלהבים וחשים כלפי סוגיית ארץ ישראל השלמה מחויבות דתית, בניגוד לציבור החרדי, ואינם רואים את עצמם כחלק מהציבור החרדי.

היווצרות המושג

המונח "חרדים לאומיים", ובראשי תיבות "חרד"לים", נטבע על ידי מתנגדיה של מגמה זאת בתוך תנועת הנוער בני עקיבא בשלהי שנות ה-80, ככינוי גנאי למה שתפסו כהתחרדות. שם הגנאי אומץ במהרה על ידי חלקים בציונות הדתית בשנות ה-90, ואחוז מסוים מהנשאלים על הגדרתם העצמית בסקרים. רבים מבין מי שנהוג לכנות בשם זה דוחים אותו ומעדיפים לכנות את עצמם הציבור התורני ("תורניים") או הציבור האמוני ("אמוניים").

מאפיינים מרכזיים

גבולותיו של הזרם החרדי־לאומי אינם חדים וברורים. חלק ממאפייני הקבוצה דומים לאלה של ה"דתיים־לאומיים", אולם מאפיינים אחרים דומים יותר לאלה של הציבור החרדי. דבר זה בא לידי ביטוי בהדגשת חשיבות לימוד תורה אינטנסיבי לאורך שנים, לעיתים על חשבון לימודי חול.

מאפיין נוסף של הציבור החרדי־לאומי הוא הקפדה על הלכות הצניעות יותר מהמקובל בשאר הציבור הדתי-לאומי. הדבר מתבטא בין היתר בהפרדה בין בנים לבנות בחינוך ובתנועות נוער מגיל בית הספר היסודי, ולעיתים בקיום אירועים נפרדים.

הלבוש של הגברים החרדים־לאומיים דומה במידה רבה ללבוש המקובל בזרם המרכזי בציונות־הדתית ולא לזה החרדי.

ככלל, הציבור החרדי־לאומי מאופיין בהקפדה הלכתית, ביחס לציבור הדתי-לאומי הליברלי יותר.

פוליטיקה

מבחינה פוליטית החרדים־לאומיים דוגלים ברעיון ארץ ישראל השלמה ומתנגדים לוויתור על שלטון יהודי בשטחי ארץ ישראל, ובפרט ביהודה ושומרון וברמת הגולן. רובם הגדול רואים את הציונות והקמת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו". לאור משנתם של הרב אברהם יצחק קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק הם מחזיקים בתפיסת עולם גאולית. קיבוץ גלויות, הקמת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים נתפסים על ידם, כביטויים של התגשמות תהליך הגאולה היהודי, שבהמשכו יגיע המשיח וייבנה בית המקדש.

סיעה המזוהה עם החרד"לים היא מפלגת האיחוד הלאומי (חלק מאיחוד מפלגות הימין) בשנת 2019 הוקמה גם מפלגת נעם.

ישיבת הר המור שנחשבת לספינת הדגל של ישיבות הקו.

ישיבת מרכז הרב

פלגים בתוך הזרם החרדי־לאומי

הרב צבי טאו נחשב לאחד מהרבנים המרכזיים והמשפיעים ביותר בציבור החרדי־לאומי.

הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל ומי שהנהיג במשך דור את הציונות הדתית

בשנות ה-90 המאוחרות נתפלגה קבוצה של רמי"ם בראשות הרב צבי טאו מישיבת "מרכז הרב" בראשות הרב אברהם שפירא, והקימה ישיבה חדשה בשם "הר המור". הפילוג השפיע על הציבור הציוני-דתי.

זרם מרכז הרב

עם ישיבת מרכז הרב מזוהות בין היתר ישיבת ברכת יוסף באלון מורה, בית אל, ישיבת ניר קריית ארבע, ישיבת הר ברכה, ישיבת נתיבות ישראל בבת ים, ישיבת קדומים, ישיבת הגולן, ישיבת ירושלים לצעירים, ישיבת בני צבי, מוסדות נעם-צביה ועוד. אנשי הזרם רואים בהקמת מדינת ישראל 'אתחלתא דגאולה', תוך שימת דגש מרכזי על מצוות יישוב ארץ ישראל אך ביקורתיים יותר כלפי המדינה ומוסדותיה מאשר ישיבות הקו.

ישיבות הקו

ערך מורחב – ישיבות הקו

.ישיבות גבוהות והסדר: ישיבת הר המור בירושלים בנשיאות הרב צבי ישראל טאו ובראשות הרב מרדכי שטרנברג והרב עמיאל שטרנברג, ישיבת מדברה כעדן שבמצפה רמון בראשות הרב צבי קוסטינר, ישיבת שבי חברון שבחברון בראשות הרב חננאל אתרוג, הישיבה הגבוהה והישיבה לבוגרי צבא בעלי, ישיבת עטרת ירושלים שברובע המוסלמי בראשות הרב שלמה אבינר, ישיבת לנתיבות ישראל שבירושלים בראשות הרב ישעיהו דורון, ישיבת איילת השחר שבאילת בראשות הרב יוסף רודריגז, ישיבת מעלה אליהו שבתל אביב בראשות הרב חיים גנץ, ישיבת עטרת נחמיה שבתל אביב בראשות הרב מיכה הלוי, ישיבת גבעת אולגה בראשות הרב אפרים ג'יאמי, ישיבת נצר מטעי שבאריאל, הישיבה הגבוהה ביפו, ישיבת בני רחל סמוך לקבר רחל, ישיבת ממדבר מתנה שבמושב נווה בראשות הרב מרדכי הס, ישיבת חן במדבר בערד, ישיבת אורות אשקלון, ישיבת נתיבות דרור בתלם, הישיבה הגבוהה בבני נצרים וישיבת נתיבות נריה בשומריה בראשות הרב בועז איזק.

ישיבות קטנות לאומיות: ישיבת מעלה חבר לצעירים, ישיבת שלום בניך בירושלים (ששכנה במשך שנים ליד ישיבת הר המור) ,ישיבת אורחות מרדכי בכוכב השחר וישיבה קטנה טל ישראל בקריית יובל בירושלים. גם ישיבה תיכונית נווה, ישיבה לצעירים שומריה, ישיבה תורנית לאומית דגל ירושלים וישיבת שבי חברון לצעירים מזוהות עם "הקו".

מכינות קדם צבאיות: מכינת בני דוד בעלי, מכינת יתיר, מכינת עצם בנווה, מכינת קשת יהודה במושב קשת, מכינה תורנית ישיבתית נטע שורק באפרת, מכינת מעוז שבלוד, המכינה בראש פינה, מכינת עטרת ירושלים, מכינת אבנר בעכו והמכינה הישיבתית בברוכין. אנשים אלו בעצם הקימו את המכינות הקדם צבאיות.

כלל המוסדות הנזכרים מונים כמה אלפי תלמידים וכן אלפי בוגרים ובוגרות.

אנשי הזרם מתנגדים לעירוב מגמות חול בתוך לימודי הקודש הישיבתיים ועל כן מתנגדים לפתיחת מכוני הוראה בישיבות. הם מחזיקים בעמדה "ממלכתית" (במלעיל), שלפיה עקב הקדושה שישנה במדינת ישראל כ"יסוד כיסא ה' בעולם" (כלשון הראי"ה קוק), יש להיזהר שלא לפגוע בה ובריבונותה.

פלגים נוספים

חלק ניכר מהמוסדות השייכים לזרם החרדי לאומי אינם מזוהים באופן מובהק עם פלג זה או אחר, וכן קיימות קבוצות חרדיות לאומיות בתוך רבים מהמוסדות הדתיים לאומיים, כמו למשל בישיבת הכותל ובישיבת כרם ביבנה.

פלגים נוספים, קטנים יותר, עומדים על קו התפר בין הציונות הדתית ובין הציבור החרדי. פלגים אלו התגבשו סביב ישיבות תורת החיים, עוד יוסף חי; וכן בקהילות של חוזרים בתשובה ונוער הגבעות. הם מאופיינים ביחס מסויג לגיוס לצבא ובהתנגדות רבה יותר למוסדות המדינה. כמו חלק מהציבור החרדי (כגון קהילת אדרת אליהו אצל הליטאים ובחסידות ערלוי), הם מחזיקים בעמדה ימנית מבחינה פוליטית.

חינוך

רוב החרדים הלאומיים שולחים את בניהם לישיבות תיכוניות תורניות, אולם מעטים שולחים לישיבות קטנות לאומיות שתוכנית הלימודים שלהן אינה כוללת בדרך כלל תעודת בגרות מלאה. החל מגיל צעיר מוקדשות רוב שעות הלימוד ללימודי קודש. במקרים רבים שעות הלימודים ארוכות יותר והחופשות מותאמות ללוח הזמנים הישיבתי ולא לזה של משרד החינוך, בדומה לישיבות התיכוניות ולמערכת החינוך החרדית. דוגמה למוסדות אלו הם תלמודי התורה וביניהם "תלמוד תורה מורשה".

מוסדות חינוך המזוהים עם התורניים הם רבים, המפורסמים שבהם הם רשת בתי הספר הישיבות והאולפנות מרחביה (נועם וצביה), וכן מוסדות "דרכי נועם".

חינוך תיכוני

כיום קיימים בציבור ה"חרדי־לאומי" שני סוגים עיקריים של מוסדות תיכוניים. "ישיבה תיכונית־תורנית" ו"ישיבה קטנה לאומית".

בישיבות התיכוניות-תורניות חומר הלימודים הוא במתכונת בה לימודי קודש תופסים את מרבית יום הלימודים אך אחרי הצהריים לומדים לימודי חול על מנת לקבל תעודת בגרות בדומה לישיבות תיכוניות רגילות, אלא שהדגש בהן רב יותר על לימודי קודש, הקפדה הלכתית והתאמה להשקפת העולם של ה"חרדים-לאומיים". בין הישיבות התיכוניות התורניות הידועות ניתן למנות את "ישיבת ירושלים לצעירים" (ישל"צ), ישיבת מצפה יריחו וישיבת בני צבי.

הישיבות הקטנות-לאומיות קמו בסוף שנות ה-90 וכיום פועלות כשבע מהן. בישיבות מסוג זה אין כלל לימודי חול בדומה לישיבות הקטנות החרדיות. בחלקן ניתן להשלים בשנה הרביעית לימודי חול אחרי הצהריים כדי לקבל תעודת בגרות מינימלית. הוותיקה שבהן, "מעלה חבר", הוקמה בשנת תש"ן על ידי הרב משה בלייכר.

תנועות נוער

במשך שנים רבות הייתה תנועת נוער בני עקיבא התנועה הדומיננטית בקרב בני נוער דתיים לאומיים. הפעילות בה הייתה משותפת לבנים ולבנות. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החלה להגיע דרישה מצד חלק מההורים והחניכים, רבים מהם מסניפים שמעבר לקו הירוק, להפריד בין בנים לבנות במסגרת פעילות התנועה. "מרכז בני עקיבא" לא הסכים בתחילה להיענות לדרישות, למעט בסניפים בודדים (המפורסם שבהם הוא סניף הרובע היהודי בירושלים). בעקבות כך, הוקמה ה-1980 תנועת אריאל בה הסניפים נפרדים לחלוטין. במקביל, החלה נדידה מסוימת של חרדים־לאומיים לעבר תנועת עזרא - שהשתייכה בעבר לפועלי אגודת ישראל, אך מזוהה כיום עם ערכי הזרם הדתי לאומי. בתנועה זו הפעילות היא נפרדת אבל המבנה משותף. מאוחר יותר הופרדו סניפים נוספים של בני עקיבא, אף שסוגיה זו נותרה במחלוקת בתוך התנועה גם כיום.

ראו גם

• ממלכתיות (ציונות דתית)
• גישות למדינת ישראל

לקריאה נוספת

• פרופסור ישעיהו ליבמן, E. Sprinzak and L. Diamond (eds), Israeli Democracy Under Stress, (Boulder:Lynne Rienner, 1993) pp. 273-292

קישורים חיצוניים

• תבנית:בשבע
• קובי נחשוני, מתקפה חרד"לית: "צומחת אצלנו תנועה רפורמית", באתר ynet, 5 ביולי 2009
• תבנית:בשבע
• רחל המאירי, מחקר: החרד"לים מתחזקים, באתר דתילי, 19 במאי 2011
• נדב שנרב, דילמת החרד"ל :רב ערכיות מול חרדיות משודרגת, באתר שורש
• אורי אורבך, בין תורניים לחרד"לים, באתר האינטרנט של אורבך
• אנשיל פפר, בין תורה לדרך ארץ: כיצד צמחה הקהילה החרדית-לאומית ולאן מועדות פניה, ירושלים: מחקרי פלורסהיימר, 2007
• אור יזרעאלי, מתי ואיך צמח המושג חרד"לים?, סרוגים, 5 בפברואר 2020