לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הסכם סייקס–פיקו"

מ (קוי-קווי (דרך WP:JWB))
• מכתבו של מקמהון מ-24 באוקטובר 1915 לא היה מסמך בעל תוקף משפטי, אלא מסמך פוליטי לא מחייב. המכתב היה חלק מסדרת מכתבים שלא הגיעה לכלל סיכום. המכתב איננו חד-צדדי, כפי שהוצג – "ההבטחה החגיגית" לעצמאות ערבית הותנתה בהתקוממות ערבית כללית בכל רחבי [[הסהר הפורה]]. הבריטים ובעלות בריתם קיבלו על עצמם רק להכיר בעצמאות הערבים ולתמוך בה באזור שישחררו הערבים בעצמם. רק שבטי חיג'אז, ולאחר כיבוש עקבה גם שבטי הבדואים שממזרח ל[[נהר הירדן]], התקוממו נגד הטורקים. ערביי ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה לחמו במסגרת הכוחות העות'ומאניים נגד הבריטים, וגרמו להם לאלפי נפגעים (ולא ערקו ולא הצטרפו למרד כפי שהובטח על ידי אל-פארוקי שהציג עצמו כנציג אגודות הסתר הערביות). אם נותר חוב שלא נפרע, שחייב אחד הצדדים למשנהו, הרי זה חוב ערבי לבריטים ולא להפך. במכתב הבא של מקמהון מה-[[14 בדצמבר]] 1915, מופיעה התניה ברורה, שמילוי ההבטחה הבריטית תלוי במידת מילוי חלקם של הערבים במלחמה: "בהצלחת מאמציכם וביעילות צעדיכם, באלה יהיו תלויים, לכשיבוא הזמן לכך, תוקפו וקביעותו של ההסכם שלנו". כמו כן, בשני המכתבים נכתב במפורש שההבנה בין הבריטים לשריף חוסיין, מותנית גם בהסכמתן של בעלות הברית, ובעיקר צרפת: "מדובר באותם חלקים בארצות ההן, שבהן חופשית בריטניה הגדולה לפעול בלא להרע לענייניה של בעלת-בריתה, צרפת".{{הערה|ישעיהו פרידמן, '''מיתוס של כפל ההבטחות''', בריטניה, הערבים והציונות, 1920-1915, מכון בן-גוריון, 2004, עמודים 10-4}}
 
• סלע המחלוקת העיקרי בין [[ערביי ארץ ישראל]] לממשלת בריטניה נסב בעיקר סביב פירושו של המונח "[[וילאייט]]", ובעיקר "הוילאייט של דמשק" ובאנגלית: Disrict of Damascus. הערבים לא היו מודעים לכך והפקידים הבריטיים לא טרחו לבדוק בארכיונים ולגלות שבעת המשא ומתן בשנת 1915 הן עם אל-פארוקי והן עם השריף חוסיין, לא הועלתה דרישה לגבי פלשתינה ולבנון. סוריה ומסופוטמיה עניינו אותם, ולא ארץ –ישראל. ההשקפה שהציגו הערבים בשנות העשרים והשלושים הייתה, שהואיל וארץ-ישראל לא נזכרה במפורש בין הסייגים שציין מקמהון, אזי היא נכללה בשטח שבו הייתה בריטניה אמורה להכיר בעצמאות ערבית. ממשלת בריטניה, לעומת זאת, גרסה שהסתייגויותיו של מקמהון נגעו ל"אותם חלקים של סוריה המצויים ממערב למחוז דמשק", כאשר המונח "מחוז" שקול כנגד "וילאייט"; הואיל ווילאייט דמשק כלל בין השאר את ה[[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]] חורן ומען, לימים עבר הירדן, משתמע מכאן כי וילאייט ביירות והסנג'ק העצמאי ירושלים נכללו בסייגים, ולכן "כל פלשתינה, ממערב לנהר הירדן, נמצאה אפוא מחוץ להתחייבותו של מקמהון.{{הערה|ישעיהו פרידמן, מיתוס של כפל ההבטחות, בריטניה, הערבים והציונות, 1920-1915, מכון בן-גוריון, 2004, עמודים 10, 32-31}}
 
• במכתבו של מקמהון הובהר היטב כי בריטניה כבולה להתחייבויות כלפי בעלות בריתה, וכי בריטניה הכירה במעמדה של צרפת בסוריה. במכתב נאמר: " מדובר באותם חלקים בארצות ההן, שבהן חופשית בריטניה הגדולה לפעול בלא להרע לענייניה של בעלת-בריתה, צרפת". כמו כן נאמר במכתב: " חלקים של סוריה המשתרעים מערבית מן המחוזות של: דמשק, חומס, חמה וחלב – אין מקום לטענה על היותם ערבים טהורים. לכן יש להוציאם מגדר הגבולות הנתבעים בידיכם". הכוונה היא ללבנון שבה היו מיעוטים גדולים של דרוזים ונוצרים, וארץ-ישראל, שם התגוררו לפני המלחמה, לפי דיווחי ה[[קונסוליה|קונסוליות]] הבריטיות, כ-100,000 יהודים.{{הערה|ישעיהו פרידמן, מיתוס של כפל ההבטחות, בריטניה, הערבים והציונות, 1920-1915, מכון בן-גוריון, 2004, עמודים 10, 35-33}} כמו כן מצורפת מפת הוילאייטים והסנג'קים שרואים בה במפורש שמחוז דמשק, כולל את עבר הירדן ("עד [[ים המלח]]"), ואיננו כולל את מחוזות ביירות וירושלים.
משתמש אלמוני