עאידה תומא סלימאן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נריה לוי (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 10: שורה 10:
|התחלת כהונה=31 במרץ 2015
|התחלת כהונה=31 במרץ 2015
|סיום כהונה= מכהנת
|סיום כהונה= מכהנת
|כנסות=[[הכנסת העשרים|20]]–[[הכנסת ה-22|22]]
|כנסות=[[הכנסת העשרים|20]]–[[הכנסת ה-23|23]]
}}
}}
| תפקיד11 = {{תפקיד מנהיג
| תפקיד11 = {{תפקיד מנהיג

גרסה מ־21:32, 16 במרץ 2020

עאידה תומא סלימאן
עאידה תומא סלימאן בנצרת, 2015
עאידה תומא סלימאן בנצרת, 2015
לידה 16 ביולי 1964 (בת 59)
נצרת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה
חברת הכנסת
31 במרץ 2015 – מכהנת
(9 שנים)
כנסות 2023
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עאידה תומא סלימאןערבית: عايدة توما سليمان; נולדה ב-16 ביולי 1964) היא פוליטיקאית ערבית-ישראלית המכהנת כחברת הכנסת מטעם מפלגת חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת. בעבר כיהנה כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, והיא פעילה פמיניסטית ואשת ציבור במגזר הערבי. עורכת ראשית של היומון הערבי "אל-איתיחאד"[1].

ביוגרפיה

נולדה בנצרת למשפחה נוצרית-ערבית, כבת שישית מבין שבע בנות לסאמי תומא, פועל בניין, ולאלכסנדרה לבית עאזר, עקרת בית. את לימודיה התיכוניים השלימה בבית הספר התיכון סנט ג'וזף שבעיר הולדתה, שם החלה בפעילות פוליטית במסגרת חד"ש.

בריאיון למגזין את מ-2017, ציינה תומא סלימאן ”חיינו בדוחק. כשהייתי בכיתה ד' אבא שלי נפל מפיגום בקומה שלישית. שלוש שנים לא הייתה לנו הכנסה, עד שהביטוח הלאומי החליט שזו הייתה תאונת עבודה. עד אז אמא שלי עבדה בתפירה, ואנחנו היינו עובדות איתה אחרי בית ספר. אני עדיין מתקנת לבנות שלי בגדים”

בתקופת לימודיה האקדמאיים כיהנה כחברת ועד הסטודנטים הערבים ומזכירת התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל.

ב-1991 הצטרפה לוועד המרכזי של חד"ש, והייתה אחראית על מחלקת קשרי החוץ של המפלגה. כמו כן הייתה פעילה בתנד"י.

ב-1992 ייסדה תומא-סלימאן עם קבוצת נשים את העמותה הפמיניסטית "נשים נגד אלימות", הנאבקת באלימות נגד נשים, וכיהנה כמנכ"לית של העמותה בין 1994- 2015. במקביל לכך המשיכה להיות פעילת חד"ש, ובאותה השנה הוצבה לראשונה במקום ה-47 הסמלי ברשימתה לבחירות לכנסת השלוש עשרה. לאחר מכן הוצבה במקום ה-36 ברשימתה לבחירות לכנסת הארבעה עשר ובמקום ה-28 בבחירות לכנסת החמש עשרה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום החמישי ברשימת חד"ש, אך המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והיא נותרה מחוץ לכנסת. בבחירות שלאחר מכן, ניסתה להתמודד על המקום השני ברשימה מול חבר הכנסת המכהן חנא סוויד והפסידה, ובעקבות כך הוצבה במקום ה-98 הסמלי. בין השנים 2011 ל-2014 שימשה כעורכת הראשית של אל-איתיחאד, יומון המפלגה בשפה הערבית.

בבחירות לכנסת ה-20 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ונכנסה לכנסת. לאחר הבחירות לכנסת ה-21 נבחרה שוב לכנסת, הפעם ברשימת חד"ש-תע"ל. בבחירות לכנסת ה- 22 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ונכנסה שוב לכנסת. בבחירות לכנסת ה-23 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ושוב נכנסה לכנסת.

חיים אישיים

ב-1987 נישאה לג'רייס סלימאן, הנדסאי עצמאי, ועברה להתגורר עמו בעכו. לזוג נולדו שתי בנות. ג'רייס סלימאן נפטר בשנת 2011 ממחלת הסרטן.

הישגים

תומא-סלימאן היא האישה הראשונה המכהנת בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל[2]. ממיסדות נציבות הנשים הבינלאומית לשלום צודק ישראל-פלסטין; חברת הנהלה בעמותת סיכוי. הייתה ממנסחי מסמך "החזון העתידי" של הערבים-הפלסטינים בישראל, והיא חברה בוועד הבינלאומי של הפורום החברתי הים תיכוני.

מאז 2007, תומא סלימאן היא חברת הלשכה המדינית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית כמו כן היא מכהנת מאז 2009 כחברת מזכירות במועצת השלום העולמית.

תומא סלימאן היא מהפעילות הפמיניסטיות הבולטות בחברה הפלסטינית והישראלית, בשנת 2007 הייתה מועמדת בקבוצה של נשים לקבלת לפרס נובל לשלום.

תרומה לחברה

תומא-סלימאן הצליחה לקדם חקיקה של שלושה חוקים עוד בטרם נבחרה לכנסת: חוק בנושא בתי-דין לענייני משפחה, חוק להעלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18 וחוק המעודד ייצוג נשים במועצות המקומיות ובעיריות.

היא ממובילות המאבק נגד אלימות כלפי נשים בחברה הערבית, נגד תופעת רצח הנשים ולמען הגדלת הקשב המשטרתי לנושא.

תומא סלימאן יסדה את המקלטים הראשונים בישראל לנשים ערביות מוכות ולנערות ערביות במצוקה. כמו כן יסדה מרכז סיוע לנפגעות אלימות פיזית ומינית, הובילה את המאבק לתעסוקת נשים ערביות ולייצוגן בגופים ציבוריים, הכשירה והדריכה נשים בעולם הערבי להקמת מקלטים לנשים מוכות.

במהלך הקריירה שלה עסקה במספר רב של תפקידים בולטים ופעלה נמרצות למען ציבור הנשים, הן דרך ארגונים בינלאומיים והן דרך פעילות יזומה שהיא התוותה למען הנשים בישראל, ובמיוחד הנשים המוחלשות, כמו כן בין השנים 19921996 איישה תפקיד של סגנית מזכ"ל בארגון הנשים של המזרח התיכון.

מחקרים בולטים

  • Touma –Suliman and Espanioli " Political Participation ,public Life, and International Representation " NGO Report on Status of Palestinian Women Citizens of Israel, 1997.
  • Aida Touma, Palestinian Women In Israel, Humanist ,summer 2002, UK.
  • Aida Touma-Suliman, "Culture, National Minority and the State: Honour Crimes, Paradigms and Violence against Women". Edited by Lyn Welchman and Sara Hossain. Zed Books, 2006.
  • Touma – Suliman, Palestinian Women in the Israeli Space, Where Planning Meets Gender : Planning policy from a Gender Perspective, October 2006. ( Hebrew)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים