לדלג לתוכן

פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
(ויקינתונים)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
}}
 
'''פרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר''' (ב[[אנגלית]]: '''Academy Award for Best Documentary Short Subject''') הוא אחד מ[[פרס אוסקר|פרסי האוסקר]] המוענקים מידי שנה ב[[ארצות הברית]] על ידי [[האקדמיה האמריקאית לקולנוע]]. פרס אוסקר ל[[סרט תיעודי|סרט התיעודי]] הקצר הטוב ביותר מוענק לסרט הדוקומנטרי הקצר שמבחר השופטים קבע כי הוא הטוב מבין כל המועמדים. הפרס ניתן לבמאי הסרט, וכיום המחזיקה בפרס זה מתוקף [[טקס פרסי אוסקר ה-92|טקס פרסי האוסקר 2020]] היא קרול דיזינגר. הענקת הפרס יוסדה בשנת [[1941]] כחלק מקבוצת הפרסים המקוריים בטקס.
 
== זוכים לפי שנים ==
|-
|2017
|"[[הקסדות הלבנות (סרט)|הקסדות הלבנות]]"
|"[[ההגנה האזרחית הסורית|The White Helmets]]"
|אורלנדו פון איינסידל
|"watani: my homeland"
 
* "[[פורשות כנפיים]]" - סרט תיעודי קצר המתאר את מצבן הגרוע של נשים ב[[הודו]], אשר חוות [[וסת]] חודשית אך בחברה ההודית המסורתית הדבר מתקבל בהשפלה ולכן הן לא מסוגלות לקנות פדים מתאימים ונאלצות להשתמש בחפצים שונים על מנת לעצור את הדימום, שמכניס את בריאותן על בסיס חודשי: עלים, ממחטות משומשות, מפיות, דפים עפר וכל היוצא באלה. כדי לעזור לכל אותן נשים שאינן יכולות לקבל מענה בסיסי לצרכיהן החליט [[:en:Arunachalam_Muruganantham|ארונצ'לם מורוגנאנטהם]], מהנדס ויזם, ליצור מכונה שתייצר פדים מחומרים זולים ובכך ייתאפשר לאותן נשים לקנות את הפדים הנחוצים. הסרט עוקב אחר הפרוייקט שלו לקידום הנשים תוך העסקתם במפעלו ונסיונותיו להוריד את הטאבו סביב נושא הווסת בחברה ההודית.
* "[[Theהקסדות Whiteהלבנות Helmets(סרט)|הקסדות הלבנות]]" - הסרט הזוכה של שנת [[2017]], שעוקב אחר שלושה מתנדבי ארגון ההגנה האזרחית הסורית, "[[ההגנה האזרחית הסורית|הקסדות הלבנות]]", שמנסים לעזור לאזרחים סורים שנקלעו ל[[מלחמת האזרחים בסוריה]] בערים עקובות מדם שבהן התושבים הותקפו שוב ושוב בידי המשטר הסורי ו[[המדינה האסלאמית]]. המתנדבים נכנסים לעיר בזמן הקרבות כדי לחלץ ולהציל את התושבים מגורל מר. במקביל, מצידו השני של המתרס, העלילה עוקבת גם אחרי שלושה חיילים סורים שמבצעים פעולות צבאיות בסוריה, ומראה את החלקים האנושיים שבצד של השלטון הסורי של [[בשאר אל-אסד]].
* "[[הכינור של ג'ו]]" - סרט שהיה מועמד לפרס בשנת 2017 ומתאר את ג'ו פיינגולד, [[ניצולי השואה|ניצול שואה]] בן 91, המתקשה לנגן ולכן מחליט לתרום את ה[[כינור]] שליווה אותו כמעט כל חייו. הכינור מגיע לידיה של בריאנה בת ה-12, שחשה צורך לפגוש את האיש ששינה את חייה בעקבות מסירת הכינור. המוזיקה מחברת מיד בין השניים שהגיעו לכאורה מעולמות רחוקים: הוא, ניצול שואה שגדל בבית מוזיקלי שבו שמעו מוסיקה קלאסית ומודרנית, והיא, בתם של [[הגירה|מהגרים]] שגדלה בבית חד הורי ב[[הברונקס|ברונקס]] שבניו יורק. "המוזיקה היא גם החיבור החזק ביותר של שניהם לחיים", נכתב בתקציר הסרט.