לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)"

מ
הסרת קישורים עודפים
מ (←‏פתיח: זו הייתה המלחמה השמינית בהיסטוריה של מלחמות רוסיה-טורקיה.)
מ (הסרת קישורים עודפים)
ב-[[18 בדצמבר]] הכריזו שתי האימפריות רשמית על מצב מלחמה ביניהן. השגריר האנגלי ב[[קונסטנטינופול]] פעל רבות למניעת המלחמה אך ניסיונותיו כשלו.
==השלב הראשון של המלחמה==
בינואר [[1807]], בעקבות כישלון השגריר האנגלי במניעת המלחמה נכנס הצי האנגלי לאזור [[קונסטנטינופול]] וניצב בעמדת איום על העיר. בתאום עם [[צרפת]] החלו העות'מאנים ב[[משא ומתן]] עם הבריטים, אך במקביל החלו בביצור ה[[דרדנלים]] במטרה לחסום את נתיב השיט של הצי הבריטי. מפקד הצי הבריטי הבין את המצב ובתחילת פברואר [[1807]] עזב את האזור. העות'מאנים הכריזו מלחמה גם על [[אנגליה]].
 
ההכנות העות'מאניות למלחמה היו איטיות, אך הרוסים לא יכלו לנצל זאת, עקב מתיחות עם [[צרפת]]. כתוצאה מכך, קיבל כוח הרגלים הרוסי שהוצב באזור הנחיה להתרכז בהגנה והפעילות ההתקפית הוטלה על הצי בפיקוד [[דמיטרי סניאבין]] והכוחות ב[[גאורגיה]] בפיקוד [[איוואן גודוביץ']].
[[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] לא היה מרוצה מתנאי הסכם הפסקת האש. לאחר חתימת הסכם שלום עם [[צרפת]] הוא הגדיל את הצבא שהוצב בדנובה לכ-80 אלף חיילים. מפקד הצבא הוחלף ובמקומו מונה הנסיך פרוזורובסקי עם הנחיות ברורות להביא לשינוי ה[[סטאטוס קוו]]. [[האימפריה העות'מאנית]] לא הייתה מעוניינת בשינוי המצב. שיחות שלום שהתנהלו ב[[פריז]] לא הניבו תוצאות וחילופי השלטון ב[[קונסטנטינופול]] הקשו על הדיונים. ב-[[12 במרץ]] [[1809]] לאחר כישלון המגעים התחדשו הקרבות והידיעה הועברה ל[[סנקט פטרבורג]].
 
הנסיך פרוזורובסקי המבוגר נכשל ביישום פעילות צבאית התקפית. הוא ניסה לכבוש מספר מבצרי גבול אך ללא הצלחה ובהתאם להחלטת הקיסר נשלח לאזור [[פיוטר בגרטיון]]. ב-[[9 באוגוסט]] נפטר הנסיך פרוזורובסקי והפיקוד העליון עבר רשמית לבגרטיון. הכוחות הרוסים עברו לגדה הדרומית של ה[[דנובה]] ללא כל התנגדות עות'מאנית. הסיבה הייתה נעוצה בכך שהכוח העות'מאני העיקרי עבר ל[[סרביה]]. הרוסים מצידם שלחו לסרביה רק כוח צבאי מוגבל בהיקף של 3000 חיילים שלא הצליח להגיע לגבולות הנסיכות. כתוצאה מכך, נחלו הסרבים תבוסה והורגשה נהירת אוכלוסייה סרבית לשטחי [[האימפריה האוסטרית]].
 
הרוסים הצליחו להתקדם דרומה בוולאכיה וניצחו את העות'מאנים במספר קרבות. גם מצודת איזמאיל נכנע לרוסים לאחר מצור ממושך. לאור הבעיות בחזית, החליטו העות'מאנים על ריכוז צבא באזור [[רוסה]] תוך קבלת תגבורת מהכוח שלחם בסרביה. כתוצאה מניוד הכוח העות'מאני ניצלו הסרבים מתבוסה רבתית. לאור הגידול המשמעותי של הכוח העות'מאני, החליט בגרטיון להעביר את מרבית כוחותיו צפונית ל[[דנובה]] והותיר כוחות מצומצמים דרומית לנהר.
במרץ [[1811]] מונה [[מיכאיל קוטוזוב]] למפקד הכוחות הרוסים ב[[זירה (צבא)|זירה]] והם מנו רק 45 אלף חיילים (מחצית מהכוח שנשלח בשנים שעברו), לעומת 70,000 חיילים עות'מאנים. לאור ניסיונו הוא העריך שהעות'מאנים יחליטו להתרכז בכיבוש [[בוקרשט]]. בהתאם לכך ניתב קוטוזוב כוחות ממספר מבצרים וריכז את עיקר צבאו בסביבת העיר רוסה. בהיעדר פעילות התקפית מצד הרוסים, החלו העות'מאנים להתקדם והגיעו לסביבות רוסה. ב-[[22 ביוני]] התחולל קרב בו הובסו העות'מאנים והחלו בנסיגה. למרות הניצחון, החליט קוטוזוב לסגת מרוסה ולחצות עם כוחותיו לגדה הצפונית של הדנובה.
 
העות'מאנים התקדמו באיטיות רבה ורק באוגוסט [[1811]] חצו את ה[[דנובה]] בכוח משמעותי. ב-[[2 בספטמבר]] כוח עות'מאני בהיקף 36,000 חיילים ניצב בגדה הצפונית וכוח נוסף בן 30,000 חיילים עמד בקרבת המעבר לגדה הדרומית. מולם עמד כוח רוסי בפיקוד של קוטוזוב שמנה 10,000 חיילים בלבד, אך למרות יחסי הכוחות לא פתחו העות'מאנים במתקפה. כתוצאה מכך, הצליח קוטוזוב לארגן את כוחותיו, לבקש ולקבל תגבורת צבאית לאזור. לקראת אמצע ספטמבר מנה הכוח הרוסי 25,000 חיילים.
 
קוטוזוב הבין שבכדי להכריע את המלחמה עליו להעביר חלק מכוחותיו לגדה הדרומית ובכך לכתר את העות'מאנים ולנתק את הקשר שלהם עם הפיקוד העליון בדרום. ב-[[1 באוקטובר]] חצו הרוסים את הדנובה ופתחו במתקפה בכוח שמנה 5,000 [[חיל רגלים|חיילי רגלים]], 2,500 [[חיל פרשים|פרשים]] ו-38 תותחים. העות'מאנים שלא היו מוכנים לקרב ולא ציפו כלל שרוסים יתקפו אותם בגדה הדרומית נטשו את המחנה ונסוגו לרוסה. לאחר שהשתלטו הרוסים על הגדה הדרומית, הם נצלו את יתרון הגובה שלה מול הגדה הצפונית, הציבו סוללות תותחים על החוף והחלו בהרעשה ארטילרית כבדה על המחנה העות'מאני שמוקם בגדה בצפונית. הפיקוד העות'מאני העליון ביקש הפסקת אש ונענה בשלילה. המפקד העות'מאני העליון בגזרה נטש את החזית ונמלט לרוסה. בשלב זה, נכנסו ספינות הצי הרוסי ל[[דנובה]] והשלימו את כיתורם של העות'מאנים בגדה הצפונית.
 
עד לאמצע אוקטובר הצליחו הרוסים להתקדם לשטחי [[בולגריה]] והכוח העות'מאני נסוג לכיוון [[סופיה]].