הסבה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־04:59, 9 באפריל 2020

ערך זה עוסק בתנוחת ישיבה או שכיבה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הסבה (פירושונים).

הֲסִבָּה (בכתיב מלא: הֲסִיבָּה)^[1] היא תנוחת הישענות בישיבה או חצי-שכיבה, על פי רוב על רהיט רך כמו מיטה או כורסה. ההסיבה נעשית בדרך כלל לכיוון שמאל, כדי לאפשר במקביל תנועה ביד ימין.

תנוחת ההסיבה מבטאת נינוחות וחופש ואינה מקובלת בפני מקור סמכות. היהדות הרבנית אימצה את ההסיבה כאחת ממצוות ליל הסדר מכיוון שהיא מסמלת חירות.

היסטוריה

התנוחה נפוצה בתרבות הערבית כיום^[^{דרוש מקור]}, הייתה נפוצה בעת העתיקה במזרח התיכון, והייתה נהוגה בעיקר בזמן האכילה. התנוחה היא מעין שכיבה, שהייתה נפוצה בעיקר בקרב המעמדות המכובדים יותר ביוון וברומא העתיקות, וסימלה סטטוס של נוחות וכבודשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Matthew B. Roller, "Dining Posture in Ancient Rome: Bodies, Values, and Status

", 2017 Princeton University Press. וגם שמאל=כן.. גם ברחבי המזרח התיכון נהגו אכילת הסיבה באותן תקופות בקרב המעמדות הגבוהים. מסיבה זו, לא היה מקובל שעבד או בן מעמד נחות אחר, יסב כשהוא נמצא יחד עם אדונו או בעל מעמד גבוה ממנו.

התנוחה מבוצעת לרוב כשההשענות היא על צד שמאל, משתי סיבות עיקריות:

רוב בני האדם משתמשים בידם הימנית על מנת לאכול, ובתנוחה זו ההישענות היא על יד שמאל, בעת שהימנית נשארת פנויה^[2].
כאשר ההישענות היא על צד ימין, קיימת סכנה שהאוכל יכנס לקנה הנשימה ויגרום לחנק^[3]^[4].

בהלכות ליל הסדר

ערך מורחב – ליל הסדר

ההלכה אימצה את תנוחת ההסיבה כתקנה מרכזית שתקנו חכמים בהלכות ליל הסדר, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לעיקרון ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המשנה במסכת פסחים^[5] מדגישה ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, אף על פי שבדרך כלל אינו רגיל להסב.

מרכזיותה של ההסיבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר בהגדה של פסח: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו מסובין בבני ברק".

יש להסב בזמן אכילת המצה, ה"כורך" ושתיית ארבע הכוסות, אך לא בשעת אכילת המרור, כיון שאכילתו היא על שם השיעבוד ועל שם שמיררו המצרים את חיי בני ישראל. הידור מצווה הוא להסב בכל שעת אכילת הסעודה. בשעת אמירת ההגדה - אין להסב, אלא יש לשבת בכובד ראש.

לדעת ראבי"ה, חובה זו אינה נוהגת היום, שהרי בני חורין אינן מסובים בימינו, ואדרבה - הישיבה על הכיסאות היא דרך חירות.

אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שההסיבה מבטאת מידת מה של קלות ראש, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסיבה שלהן אינה מבטאת חירות^[6]. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל)^[7].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא הֲסָבָה. ראו האקדמיה ללשון העברית: משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים
^ ראו ר' מנחם המאירי, בית הבחירה, על פסחים קח עמוד א
^ רשב"ם, בפירושו על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א' בשם רבותיו
^ Why do we recline to our left side at the seder?, www.chabad.org (באנגלית)
^ משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'
^ ראו רשב"ם תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'.
^ כמובא בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ב, סעיף ד'.

[1] כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא הֲסָבָה. ראו האקדמיה ללשון העברית: משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים

[2] ראו ר' מנחם המאירי, בית הבחירה, על פסחים קח עמוד א

[3] רשב"ם, בפירושו על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א' בשם רבותיו

[4] Why do we recline to our left side at the seder?, www.chabad.org (באנגלית)

[5] משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה א'

[6] ראו רשב"ם תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד א'.

[7] כמובא בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ב, סעיף ד'.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{פירוש נוסף|נוכחי=תנוחת ישיבה או שכיבה}}
 [[קובץ:Qat man.jpg|ממוזער|ערבי לועס [[קאת (צמח)]] בתנוחת הסיבה, [[צנעא]] 2009]]
-[[קובץ:9655R - 1, Acervo do Museu Paulista da USP.jpg|250px|ממוזער|אישה בתנוחת הסבה, ברזיל, 1879]]
+[[קובץ:9655R - 1, Acervo do Museu Paulista da USP.jpg|250px|ממוזער|אישה בתנוחת הסיבה, ברזיל, 1879]]
-'''הֲסִבָּה''' (בכתיב מלא: '''הֲסִיבָּה'''){{הערה|כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא '''הֲסָבָה'''. ראו האקדמיה ללשון העברית: [https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/formation-and-vocalization/2-1-משקלים/#target-2794 משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים]}} היא תנוחת הישענות ב[[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]] או חצי-[[שכיבה]], על פי רוב על רהיט רך כמו [[מיטה]] או [[כורסה]]. ההסבה נעשית בדרך כלל לכיוון שמאל, כדי לאפשר במקביל תנועה ביד ימין.
+'''הֲסִבָּה''' (בכתיב מלא: '''הֲסִיבָּה'''){{הערה|כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא '''הֲסָבָה'''. ראו האקדמיה ללשון העברית: [https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/formation-and-vocalization/2-1-משקלים/#target-2794 משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים]}} היא תנוחת הישענות ב[[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]] או חצי-[[שכיבה]], על פי רוב על רהיט רך כמו [[מיטה]] או [[כורסה]]. ההסיבה נעשית בדרך כלל לכיוון שמאל, כדי לאפשר במקביל תנועה ביד ימין.
-תנוחת ההסבה מבטאת נינוחות וחופש ואינה מקובלת בפני מקור סמכות. ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] אימצה את ההסבה כאחת ממצוות [[ליל הסדר]] מכיוון שהיא מסמלת חירות.
+תנוחת ההסיבה מבטאת נינוחות וחופש ואינה מקובלת בפני מקור סמכות. ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] אימצה את ההסיבה כאחת ממצוות [[ליל הסדר]] מכיוון שהיא מסמלת חירות.
 ==היסטוריה==
 התנוחה נפוצה ב[[תרבות ערבית|תרבות הערבית]] כיום{{מקור}}, הייתה נפוצה ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], והייתה נהוגה בעיקר בזמן ה[[אכילה]]. התנוחה היא מעין שכיבה, שהייתה נפוצה בעיקר בקרב המעמדות המכובדים יותר ב[[יוון העתיקה|יוון]] וב[[רומא העתיקה|רומא]] העתיקות, וסימלה [[סטטוס חברתי|סטטוס]] של נוחות וכבוד{{הערה|Matthew B. Roller, "Dining Posture in Ancient Rome: Bodies, Values, and Status
-", 2017 Princeton University Press. |שמאל=כן}}. גם ברחבי המזרח התיכון נהגו אכילת הסבה באותן תקופות בקרב המעמדות הגבוהים. מסיבה זו, לא היה מקובל ש[[עבד]] או בן מעמד נחות אחר, יסב כשהוא נמצא יחד עם אדונו או בעל מעמד גבוה ממנו.
+", 2017 Princeton University Press. |שמאל=כן}}. גם ברחבי המזרח התיכון נהגו אכילת הסיבה באותן תקופות בקרב המעמדות הגבוהים. מסיבה זו, לא היה מקובל ש[[עבד]] או בן מעמד נחות אחר, יסב כשהוא נמצא יחד עם אדונו או בעל מעמד גבוה ממנו.
 התנוחה מבוצעת לרוב כשההשענות היא על צד שמאל, משתי סיבות עיקריות:
@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 [[הלכה|ההלכה]] אימצה את תנוחת ההסיבה כתקנה מרכזית שתקנו [[חז"ל|חכמים]] בהלכות ליל הסדר, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לעיקרון ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו '''הוא''' יצא ממצרים". המשנה ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1={{משנה|פסחים|י|א}}}} מדגישה ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, אף על פי שבדרך כלל אינו רגיל להסב.
-מרכזיותה של ההסבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר ב[[הגדה של פסח]]: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו '''מסובין''' בבני ברק".
+מרכזיותה של ההסיבה בליל הסדר באה לידי ביטוי בכך שהמשתתפים בליל הסדר קרויים לעיתים "מסובים", כפי שנאמר ב[[הגדה של פסח]]: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון - שהיו '''מסובין''' בבני ברק".
 יש להסב בזמן [[מצה#מצוות אכילת מצה בפסח|אכילת המצה]], ה"[[מרור#מרור וכורך|כורך]]" ושתיית [[ארבע כוסות|ארבע הכוסות]], אך לא בשעת אכילת המרור, כיון שאכילתו היא על שם השיעבוד ועל שם שמיררו המצרים את חיי בני ישראל. הידור [[מצווה]] הוא להסב בכל שעת אכילת הסעודה. בשעת אמירת ההגדה - אין להסב, אלא יש לשבת בכובד ראש.
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 לדעת [[אליעזר בן יואל|ראבי"ה]], חובה זו אינה נוהגת היום, שהרי בני חורין אינן מסובים בימינו, ואדרבה - הישיבה על הכיסאות היא דרך חירות.
-אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שההסיבה מבטאת מידת מה של קלות ראש, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסבה שלהן אינה מבטאת חירות{{הערה|1=ראו [[רשב"ם]] {{בבלי|פסחים|קח|א}}.}}. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל){{הערה|1=כמובא בדברי ה[[רמ"א]], {{שולחן ערוך|אורח חיים|תעב|ד}}.}}.
+אדם היושב בנוכחות אדם שמוראו מוטל עליו - אינו מיסב, משום שההסיבה מבטאת מידת מה של קלות ראש, ולכן תלמיד היושב בנוכחות רבו - אינו מיסב, אולם בן היושב אצל אביו - צריך להסב. בתלמוד נאמר ש"אשה אינה צריכה הסיבה", אולם "אשה חשובה" - צריכה להסב. בטעם הדבר נאמרו שני טעמים: האחד - האשה כפופה לבעלה, ולכן היא אינה מסבה, בעוד שאשה חשובה שאינה כפופה לבעלה - מסבה; השני - אין דרך נשים להסב, ולכן הסיבה שלהן אינה מבטאת חירות{{הערה|1=ראו [[רשב"ם]] {{בבלי|פסחים|קח|א}}.}}. כמה מפוסקי אשכנז בתקופת הראשונים קבעו כי "כל הנשים שלנו מיקרו (=נקראות) חשובות", אולם להלכה נפסק בכל זאת שנשים אינן חייבות להסב, בנימוק שהנשים מסתמכות על הדעה שאין חובה כלל להסב בזמן הזה (ראו לעיל){{הערה|1=כמובא בדברי ה[[רמ"א]], {{שולחן ערוך|אורח חיים|תעב|ד}}.}}.
 ==קישורים חיצוניים==
 * [https://www.betmidrash.org.il/index.php/חובת_הסיבה_בליל_הסדר חובת הסיבה בליל הסדר], באתר [[ויקיסוגיה]]
 *{{אתר פניני הלכה|קישור=https://ph.yhb.org.il/04-16-10/|תיאור=מצוות הסבה}}
-*[http://olamot.net/shiur/הסבה שיעור על דיני הסבה] באתר עולמות
+*[http://olamot.net/shiur/הסבה שיעור על דיני הסיבה] באתר עולמות
 ==הערות שוליים==