יוכי ברנדס – הבדלי גרסאות

יוכי ברנדס
	יוכי ברנדס, 2008
לידה	19 בפברואר 1959 (בת 65); י"א אדר א' תשי"ט; חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן
שפות היצירה	עברית

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:06, 16 באפריל 2020

יוכי (יוכבד) ברנדס (נולדה ב-19 בפברואר 1959) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה

נולדה בחיפה ליפה (מרים שיינדל)^[1] והרב יצחק יעקב רבינוביץ, האדמו"ר מביאלה רמת אהרן. בנערותה גדלה במשך שנה בבית סבה, אבי אמה, הרב אברהם אביש קנר, האדמו"ר מטשכויב. נשואה לעופר ואם ל-4 ילדים.

למדה בבתי ספר חרדיים של רשת "בית יעקב" בפתח תקווה ובחיפה, במכללת ירושלים התורנית, באוניברסיטת בר-אילן, ובמכון שכטר לרבנים. בעלת תואר ראשון בתנ"ך וחינוך ותואר שני בתנ"ך ויהדות.

לימדה משך שנים רבות תנ"ך ומחשבת ישראל בתיכונים מזרמים שונים (ממלכתי דתי, מסורתי וממלכתי), בבית-המדרש של בית שמואל בירושלים, ובמרכז הבינתחומי הרצליה. הכשירה מורים במקצועות היהדות וכתבה תוכניות לימודים בתנ"ך וביהדות. מלמדת כיום תנ"ך במסגרות פתוחות לציבור הרחב.

בשנת 1999 ייסדה בהוצאת ידיעות אחרונות את הסדרה "יהדות כאן ועכשיו", שבמסגרתה התפרסמו תוך מספר שנים כ-50 ספרים. בין המחברים נכללו אנשי אקדמיה, אנשי חינוך, הוגים וסופרים. ספרי הסדרה זכו לקהל קוראים רחב, דתי וחילוני כאחד.

בשנת 2011 העלה תיאטרון הבימה את המחזה של ברנדס "כי בנו בחרת", שביים איציק ויינגרטן והלחין אורי וידיסלבסקי, ובמרכזו משבר זהות של בני משפחה ישראלים המגלים שאמם הייתה בתו של קצין נאצי. ההצגה המוזיקלית הוצגה כ-350 פעמים עד שהורדה בשל תוכנית ההבראה של התיאטרון.

ברנדס מעורבת בנושאים ציבוריים אקטואליים ופועלת שנים רבות בזירה התקשורתית. באמצע שנות השמונים הגישה פינה בתוכנית הטלוויזיה "צירופים" של הערוץ הראשון ופרסמה טור בעיתון "מעריב". בסוף שנות התשעים פירסמה בעיתון "הארץ" סדרת מאמרים על חגים. בשנים 2005–2006 השתתפה עם רבני צוהר בתוכנית "פרשיות השבוע" בערוץ 2. בשנת 2013 כתבה טור שבועי בעיתון "ישראל היום".

יצירתה הספרותית

ברנדס ממקדת את יצירתה באישים מרכזיים בעם ישראל שחוללו מהפכות. ספריה מבוססים על מקורות מן התרבות היהודית על תקופותיה ורבדיה השונים: התנ"ך, ספרות חז"ל, ההגות, ההלכה, הקבלה, החסידות והציונות. במרכזו של כל אחד מספריה פרק משמעותי בתולדות עם ישראל, המסופר מנקודות מבט שונות מהמקובל ומעצים את קולן של הנשים.

יצירתה מתחלקת לשני שלבים:

חמשת הרומנים הראשונים עוסקים בפרקים מרכזיים בתולדות הציונות: השואה ("גמר טוב"), מלחמת העצמאות ("הגר"), לידת גוש אמונים ("לכבות את האהבה"), העלייה הראשונה ("גרעינים לבנים") ותל אביב הקטנה ("וידוי").

חמשת הספרים הבאים עוסקים בתרבות היהודית הקלאסית: רומן על ראשית המלוכה ("מלכים ג"), רומן על יצירת היהדות בידי חז"ל ("הפרדס של עקיבא"), ורומן על לידתה של תורת החסידות בידי הבעל שם טוב ("אדל"). במקביל לרומנים, שהם עיקר יצירתה, פרסמה גם שני ספרי עיון: הנשים התנ"כיות הגדולות ("שבע אימהות"), ואוסף מאמרים בסוגיות יהודיות עכשוויות ("היהדות שלא הכרנו").

ברנדס מציגה בכל ספריה פרשנויות שונות מהמקובל, בדרך כלל מנקודת מבטן של קבוצות שהפסידו את ההיסטוריה, ותוך העצמת השפעתן של נשים.

ספריה

רומנים

גְמר טוב (1997, הוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכתו של מנחם פרי). הנובלה מתארת את קריסתם הטראגית של נישואיהם של שרה ובנימין, בני דודים שגדלו בעולם החרדי-חסידי של בני ברק, וחושף בהדרגה את הביוגרפיה המשפחתית שהביאה לכישלונם הבלתי נמנע של הנישואים. הספר משופע בתובנות לגבי השינויים שחלו בעולם החרדי האשכנזי בשני הדורות האחרונים. ברנדס משלבת את סיפורם העכשווי של שרה ובנימין במאורעות מתקופת מלחמת העולם השנייה, שילוב תקופות שהפך לסימן היכר של יצירתה בהמשך. הספר יצא שנית בשנת 2003 בהוצאת ידיעות אחרונות.
הגר (1998, הוצאת ידיעות אחרונות). הרומן מספר את סיפור אהבתם הסוערת וההרסנית של תלמיד ישיבה ממאה שערים וקיבוצניקית מעין שמר, שנפגשו בפלמ"ח במהלך מלחמת העצמאות. במקביל מסופר סיפורה של הנכדה הירושלמית, שיוצאת לאחר חמישים שנה, בעקבות משבר אישי, להתחקות אחר אהבת הנעורים הטראגית של סבה ולנסות להבין את פשר הכוחות הסמויים השולטים בחייה שלה. בשנת 2005 עיבדה ברנדס את הספר למחזה, שהועלה כהצגת יחיד של השחקנית הדס קלדרון במסגרת פסטיבל תיאטרונטו.
לכבות את האהבה (2001, הוצאת ידיעות אחרונות). הרומן מספר על סטודנטית המחליטה לכתוב רומן היסטורי על כת ים המלח, ובמהלך הכתיבה מתוודעת לאהבת הנעורים של אמה לגבר בעל כוח משיכה כובש וסודות אפלים. הרומן עוסק בקשר הטעון והמסובך בין האם והבת, באהבות ובבגידות, ובחיפוש המבטיח אך גם מאיים אחר משמעות רוחנית. הרומן גם מתחקה אחר גלגוליה של הציונות הדתית – מתנועת המזרחי של ימי טרום המדינה ועד לקבוצות וזרמים שונים בציבור המתנחלים של ימינו.
גרעינים לבנים (2003, הוצאת ידיעות אחרונות). הרומן טווה במקביל את סיפוריהן של שתי נשים בהפרש של מאה שנה זו מזו, האחת בימי העלייה הראשונה, והשנייה בישראל של ימינו, ומתאר מגוון מערכות יחסים נפתלות ומסובכות בין נשים לגברים שבחייהן: בין בנות לאבותיהן, בין אמהות לבניהן, בין רעיות לבעליהן ובין אוהבות לאהוביהן.
וידוי (2005, הוצאת ידיעות אחרונות). רומן רחב יריעה, העוסק בנושאים שהעסיקו את ברנדס בספריה הקודמים: כוחם של סיפור ויצירה אומנותית להשפיע על חיינו והאופן שבו כל פירוש מחודש של העבר מעצב את ההווה; שאלות של גורל ובחירה; מקומן של נשים בעולם גברי; התמודדות עם אשמה ועם כפרה. הרומן פותח בפרעות קישינב בראשית המאה העשרים, עובר לתחיית התרבות העברית באודסה ובתל אביב הקטנה, ומסתיים במדינת ישראל של תחילת המאה ה-21.
מלכים ג (2008, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). בעקבות המעבר להוצאה חדשה מלווה פרופ' יגאל שוורץ כעורך את ברנדס בספריה. מעבר זה גם מסמן את המעבר של כתיבתה מתולדות הציונות אל היהדות הקלאסית. הספר מספר על ימי ראשית המלוכה ועל המאורעות המכריעים של פילוג הממלכה מן הזווית הלא שגרתית של בית שאול (ולא של בית דוד) ושל ממלכת שומרון (ולא של ממלכת יהודה). זו הייתה פעם ראשונה שברנדס הציפה בגלוי את השאלות שהסתתרו בספריה הקודמים: באיזו מידה אנחנו יכולים באמת להכיר את עברנו, ועד כמה הסיפורים שלנו משועבדים לתכתיבי המנצחים.
הפרדס של עקיבא (2012, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). הרומן המגולל את סיפור חייו של רבי עקיבא, את המאבקים בין בית שמאי ובית הלל, את היווצרותה של היהדות, ואת הנוצרים הראשונים (הנצרנים) והוצאתם מעם ישראל. ברנדס חושפת בספר מדוע באמת ניצחה בסופו של דבר דרכם של בית הלל ומציעה הסבר מפתיע לתמיכתו של רבי עקיבא במרד בר כוכבא. הספר זכה במקום הראשון של פרס סטימצקי לשנת 2013.
אדל (2018, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). סיפורו של מייסד החסידות הבעל שם טוב מנקודת מבטה של בתו אדל. הרומן מתאר כיצד התפתחה תורתו של הבעש"ט שלב אחר שלב, מתוך הנפילות והעליות שחווה בחייו הסוערים, וכיצד יצר מהפכה של אינדיבידואליזם שהקדימה את זמנה כאשר קבע כי הגאולה תגיע בשעה שבני האדם יתקרבו אל הנשמה של עצמם.

ספרי עיון

שבע אימהות (2010, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). סיפוריהן של שבע נשים תנ"כיות מרדניות, שבזכותן עם ישראל קיים: בת לוט, תמר, מרים הנביאה, בת פרעה, רות, מיכל ואסתר. ברנדס מעניקה לכל דמות קריאה מדרשית אלטרנטיבית, מנתחת את עמדת כותבי התנ"ך לגביה, ומרחיבה את נקודת המבט גם למקורות יהודיים וכלליים מתקופות אחרות.

היהדות שלא הכרנו (2014, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). אוסף מאמרים בסוגיות עכשוויות המציג גישות ליברליות של חכמי ישראל או פרשנויות ליברליות של ברנדס עצמה בנושאים אקטואליים כגון משפחות חד-מיניות, הפלות, המתת חסד, צריכת קנאביס, ציות לחוק ועקיפת סמכות.^[2]

קישורים חיצוניים

יוכי ברנדס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רשימת הפרסומים של יוכי ברנדס, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של יוכי ברנדס, באתר "סימניה"
שפרה ארליך, שליפות עם יוכי ברנדס, 31 במאי 2005
הסופרות הכי מצליחות בישראל, באתר onlife,‏ 16 ביוני 2011
ד״ר חגי משגב, אפילו מי שבא מתוך מאה שערים לא יוכל להניח את הספר הזה מידו: על ״הגר״ של יוכי ברנדס, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
חן ארצי-סרור, יש לי מסר להעביר, ולא אכפת לי מה שיגידו, באתר "ידיעות אחרונות", 13 בספטמבר 2018
כרמית ספיר ויץ, ‏"התרבות היהודית היא פטריארכלית לא כי היא רעה, ככה זה בכל העולם", באתר מעריב אונליין, 2 ביולי 2019

הערות שוליים

^ עליה ראה עופר אדרת, החרדית מבני ברק שנאלצה להסתיר את הדגל, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
^ אריאל סרי-לוי, היהדות האחרת של יוכי ברנדס, באתר הארץ, 31.07.2014

[1] עליה ראה עופר אדרת, החרדית מבני ברק שנאלצה להסתיר את הדגל, באתר הארץ, 14 באפריל 2016

[2] אריאל סרי-לוי, היהדות האחרת של יוכי ברנדס, באתר הארץ, 31.07.2014

[1]

[2]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 ברנדס מעורבת בנושאים ציבוריים אקטואליים ופועלת שנים רבות בזירה התקשורתית. באמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] הגישה פינה בתוכנית הטלוויזיה "צירופים" של [[הערוץ הראשון]] ופרסמה טור בעיתון "[[מעריב]]". בסוף [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות התשעים]] פירסמה בעיתון "הארץ" סדרת מאמרים על חגים. בשנים 2005–2006 השתתפה עם [[ארגון רבני צהר|רבני צוהר]] בתוכנית "פרשיות השבוע" בערוץ 2. בשנת [[2013]] כתבה טור שבועי בעיתון "[[ישראל היום]]".
-ב-2016 התנערה מתנועת [[אם תרצו]]{{הבהרה|התנערה? מתי תמכה בהם?}} בעקבות [[קמפיין השתולים]].{{הערה|{{ynet||לא רוצה|4761420|3 בפברואר 2016}}}}
 ==יצירתה הספרותית==