צ'ארלסטון (מחול) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:01, 18 במאי 2020

הצ'ארלסטון הוא סוג של ריקוד ג'אז שהיה נפוץ בעיקר בשנות ה-20. הריקוד דרש תנועת רגליים ואגן מהירה ואנרגטית והיה לסמל הדור הצעיר של "עידן הג׳אז" בין שתי מלחמות העולם (תקופה שנקראת גם "שנות העשרים הסוערות").

מקור הריקוד בשיר בשם The Charleston מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר צ'ארלסטון בקרוליינה הדרומית. השיר הפך ללהיט במחזה Runnin' Wild^[1] שהוצג בברודוויי בשנים 1923–1924.

הריקוד, הבנוי על מקצב ג'אז, הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום ארצות הברית בתקופת היובש. למרות שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה אפרו אמריקאית או קובנית (לפי ניתוחו של המוזיקולוג גונתר שולר, מדובר בסוג של הבנרהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN וגם שמאל=כן.) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד סולו של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם גרסאות ריקוד זוגיות וקבוצתיות. כמו כן נוצר שילוב של צ'ארלסטון וסטפס שהיה תובעני ומורכב.

בשנות ה-20, לאחר הצלחת The Charleston המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (יותר מ 200–250 פעימות לדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים (ביג בנד מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה וחטיבת קצב שכללה תופים, קונטרבס ופסנתר או גיטרה). הריקוד שולב הן במופעי וודוויל כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם להטוטנות ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של הברים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלסטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Runnin' Wild במסד הנתונים IBDB (באנגלית)

[1] Runnin' Wild במסד הנתונים IBDB (באנגלית)

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Baker Charleston.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ג'וזפין בייקר]] רוקדת צ'ארלסטון סולו במועדון [[פולי ברז'ר]] בפריז, 1926]]
 [[קובץ:Charleston-dance.webm|ממוזער]]
-ה'''צ'ארלסטון''' הוא סוג של [[ריקוד]] [[ג'אז]] שהיה נפוץ בעיקר ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. הריקוד דרש תנועת רגליים ואגן מהירה ואנרגטית והיה לסמל הדור הצעיר של "[[עידן הג'אז|עידן הג׳אז]]" בין שתי מלחמות העולם (תקופה שנקראית גם "[[שנות העשרים הסוערות]]").
+ה'''צ'ארלסטון''' הוא סוג של [[ריקוד]] [[ג'אז]] שהיה נפוץ בעיקר ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. הריקוד דרש תנועת רגליים ואגן מהירה ואנרגטית והיה לסמל הדור הצעיר של "[[עידן הג'אז|עידן הג׳אז]]" בין שתי מלחמות העולם (תקופה שנקראת גם "[[שנות העשרים הסוערות]]").
 מקור הריקוד בשיר בשם ''The Charleston'' מאת [[ג'יימס פ. ג'ונסון]], שהושפע מביקורו בעיר [[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'ארלסטון]] ב[[קרוליינה הדרומית]]. השיר הפך ל[[להיט]] במחזה ''Runnin' Wild''{{הערה|1={{IBDB|הפקה|9308|Runnin' Wild}}}} שהוצג בברודוויי בשנים [[1923]]–[[1924]].
-הריקוד, הבנוי על [[מקצב]] [[ג'אז]], הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום [[ארצות הברית]] ב[[תקופת היובש]]. למרות שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה [[אפרו-אמריקאים|אפרו אמריקאית]] או [[קובה|קובנית]] (לפי ניתוחו של המוזיקולוג [[גונתר שולר]], מדובר בסוג של [[הבנרה]]{{הערה|1=Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN}}) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד [[סולו (מוזיקה)|סולו]] של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם גרסאות ריקוד זוגיות וקבוצתיות. כמו כן נוצר שילוב של צ'ארלסטון ו[[סטפס]] שהיה תובעני ומורכב.
+הריקוד, הבנוי על [[מקצב]] [[ג'אז]], הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום [[ארצות הברית]] ב[[תקופת היובש]]. למרות שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה [[אפרו-אמריקאים|אפרו אמריקאית]] או [[קובה|קובנית]] (לפי ניתוחו של המוזיקולוג [[גונתר שולר]], מדובר בסוג של [[הבנרה]]{{הערה|1=Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN|שמאל=כן}}) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד [[סולו (מוזיקה)|סולו]] של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם גרסאות ריקוד זוגיות וקבוצתיות. כמו כן נוצר שילוב של צ'ארלסטון ו[[סטפס]] שהיה תובעני ומורכב.
-בשנות ה-20, לאחר הצלחת ''The Charleston'' המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (יותר מ 200-250 פעימות לדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים ([[ביג בנד]] מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה ו[[חטיבת קצב]] שכללה [[מערכת תופים|תופים]], [[קונטרבס]] ו[[פסנתר]] או [[גיטרה]]). הריקוד שולב הן במופעי [[וודוויל]] כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם [[להטוטנות]] ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של ה[[פאב|בר]]ים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.
+בשנות ה-20, לאחר הצלחת ''The Charleston'' המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (יותר מ 200–250 פעימות לדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים ([[ביג בנד]] מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה ו[[חטיבת קצב]] שכללה [[מערכת תופים|תופים]], [[קונטרבס]] ו[[פסנתר]] או [[גיטרה]]). הריקוד שולב הן במופעי [[וודוויל]] כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם [[להטוטנות]] ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של ה[[פאב|בר]]ים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.
 ==קישורים חיצוניים==