שבט זבולון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:28, 28 במאי 2020

שֵׁבֶט זְבֻלוּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט זבולון שהיה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה.

קיימת מסורת, לפיה נמנים יהודי ג'רבה וכרתים עם צאצאי שבט זבולון.

ברכות לשבט

ברכת יעקב

שבט זבולון קיבל מיעקב ברכה: ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן;, ” (בראשית, מ"ט, י"ג).(סוף פרשת ויחי)

בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה נתנה לשבט ברכה יחד עם שבט יששכר: וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל; (סוף פרשת וזאת הברכה)

השבט במדבר

סימלי השבט: אבן החושן והדגל

על פי הפירוש,^[1] האבן שמייצגת אותו בחושן היא אבן היהלום שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ספינה על רקע לבן. במדרש אגדה (לבמדבר ב') ישנה דעה נוספת כי על דגלו היה מצויר בית על פי נרדפותה של המילה בית למילה זבול.

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט זבולון במדבר: אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. הוא מוזכר בספר במדבר 4 פעמים. הוא הקריב את קורבנות הנשיאים ביום השלישי לחנוכת המשכן. לפי המדרש, קדם נשיא שבט זבולון לנשיא שבט ראובן, אף כי ראובן הוא בכור השבטים, בזכות שפירנס את שבט יששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה (הסכם יששכר וזבולון). ברשימת הנשיאים בפרשת מסעי נזכר אליצפן בן פרנך.

נציג השבט בשנים עשר המרגלים היה גדיאל בן סודי.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט זבולון אחרון במחנה יהודה, שהיה ממזרח למשכן.

במפקד הראשון שערך משה מנה השבט 57,400 איש, ובמפקד השני 60,500 איש.

נחלת השבט

נחלת זבולון מתוארת מספר פעמים במקרא. עיקרה בספר יהושע שם מתוארים גבולותיה הגאוגרפיים. תיאורים נוספים מופיעים במקומות אחרים במקרא, מהם ניתן להסיק פרטים שונים על המיקום הגאוגרפי של נחלת השבט. (כך למשל, בברכת יעקב לשבטים, המתוארת בספר בראשית, נאמר: ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא - לְחוֹף אֳנִיּוֹת, ויַרְכָתוֹ - עַל צִידֹן”).

אין ידיעות מחוץ למקרא על קיומו של שבט כזה בארץ ישראל בתקופה המתוארת (תקופת הברזל, המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), אולם ארכאולוגים וחוקרי מקרא מנסים לשרטט את גבולותיה של אותה נחלה בהסתמך על התיאורים המקראיים בלבד, ובהיעדר מקורות נוספים. קיימות עדויות מתקופת בית שני ומזמן התלמוד על צאצאי שבט זה שחיו לכאורה לחוף הים התיכון.

המסורת העממית סיפרה על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון.^[2]

ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור הגליל התחתון.^[3] לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת שבט יששכר ובחצי המנשה, בצפונה בנחלת שבט נפתלי ושבט אשר, במזרחה בכנרת וגבול נחלת חצי המנשה של שניים וחצי השבטים ובמערבה בשבט אשר וחצי המנשה.^[4]

ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות עמק יזרעאל, למרגלות התבור, כגון העיר עין חדה,^[5] אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה).^[6]

לפי תרגומים קדומים (אונקלוס וירושלמי) ובאופן מפורש בספר הזהר הכוונה בברכת יעקב לברכה עתידית, אשר בה יכבוש איים בים, בעוד שנחלתו המקורית של זבולון היא ביבשה בלבד.^[7]

לפי פרשנות נוצרית הנחלה כללה גם חוף לאורך הירדן.^[8]

המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון בימינו, על פי הכתובים והמסורת, נוטים לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור נחלת שבט זבולון.^[9] וכך גם נכתב למשל בפירוש דעת מקרא.

המועצה האזורית "זבולון" נמצאת דרומה מעכו לא רחוק מחוף הים התיכון, לפי הדעה הרווחת, הנוטה לראות את זבולון כ"שוכן לחוף ימים" - כלומר לחופו של הים התיכון.

השבט בארץ ישראל

שבט זבולון השתתף במלחמות דבורה הנביאה.

כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט גדעון בן יואש במדיינים (שופטים, ו', ל"ה).

בתורה^[10] מוזכרות שלוש משפחות מרכזיות בשבט: סרד אילון ויחלאל. מהם יצא אילון הזבולוני, השופט העשירי בתקופת השופטים, שכיהן עשור ונקבר באיילון.^[11]

הסכם יששכר וזבולון

ערך מורחב – הסכם יששכר וזבולון

הסכם יששכר וזבולון, זהו הסכם שבין אדם המתפרנס ממלאכתו לבין תלמיד חכם שתורתו אומנותו, ואינו עוסק במלאכה כלל: האדם שמתפרנס ממעשה ידיו מפרנס את התלמיד חכם שאינו עוסק במלאכה, ובתמורה שכר תלמוד התורה של התלמיד חכם עובר גם לאדם שמפרנס אותו.

חז"ל בבראשית רבה כתבו שזהו ההסכם שחתמו ביניהם שבט יששכר ושבט זבולון - יששכר עסק בתורה בלבד, ואילו זבולון עסק בענייני מסחר, והם התחלקו בכל באופן שווה:

זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן "יששכר זבולן", ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה", יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו, וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הן, שאת מסייעו לישב בהן

— בראשית רבה, פרשה צט ד"ה ט

מסורות יהודי ג'רבה וכרתים

פרופסור נחום סלושץ בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי ג'רבה, מביא את מסורת יהודי האיים ג'רבה וכרתים על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה, האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ...".^[12] אחד מבניו של זבולון היה סרד. על סמך זה כתב בספרו נ.ר. גנור 'מי היו הפיניקים ' (ע' 219) כי יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי סרדיניה. כמו כן, בספר דברי הימים, ברשימת היוחסין של השבטים כפי שהיא משתקפת בתחילת ימי הבית השני, לא נמצאת רשימת יחס מעודכנת של שבט זבולון, מכאן לכאורה משמע שבני זבולון לא חזרו כלל לארץ ישראל לאחר הגלות ואולי נשארו באיי הים התיכון.

שבט זבולון בהלכה

על פי המסורת, עסקו בני שבט זבולון במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, שבט יששכר - אשר למדו תורה.

משום כך שבט זבולון קשור במושג ההלכתי הסכם יששכר וזבולון - על פיו אדם מממן לומדי תורה, כתחליף לחובתו האישית ללימוד התורה. המושג נוצר בעקבות הפרשנות למילים "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בברכת משה.^[13]

כמו כן לפי המסורת, עסקו בייצור התכלת המשמשת לציצית, ובארגמן ששימש בַּד שרד עבור המשכן והמקדש ולבגדי כהונה וּמָלְכוּת, וכן לצורכי עשירים בארץ ובעולם. למקומה של נחלת שבט זבולון משמעות הלכתית בדיון על נושא התכלת.^[14] בעקבות מציאת שרידי מפעלי ייצור צבע תכלת משבלולים באזור עין דור וצפונה לו, קבע הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הלוי הרצוג כי בסבירות גבוהה ארגמון הקוצים הוא "חלזון התכלת" בתוך נחלת זבולון.^[15]

קישורים חיצוניים

נחלת שבט זבולון

יהוסף שווארץ, תבואות הארץ, פרק ג, אתר 'צל הרים'
צבי גל, ‏גיא יפתחאל – הגבול בין אשר לזבולון, קתדרה 50, דצמבר 1988, עמ' 50-47
גרשון גליל, ‏גבע, בית-דגון והגבול בין נחלת אשר לנחלת זבולון, קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 18-3
יגאל לוין, ‏על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון, קתדרה 108, עמ' 36-5
- יוסף סטפנסקי, ‏רימון והגבול בין נחלות זבולון ונפתלי, קתדרה 110, דצמבר 2003, עמ' 172-171
על חוף הגליל המערבי, מסמך של מנהל החברה והנוער, באתר משרד החינוך
שמעון אור, נחלת זבולון, אתר התנועה ל'תורה מנהיגה'
דוד הלל וינר, אילון הזבולוני אתר ישיבת ההסדר עכו
אראל סגל, חלוקת השבטים

הערות שוליים

^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
^ הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - להם השלכה הלכתית על חידוש התכלת. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג.
בציורי קיר וחלונות הרווחים בבתי כנסת, ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל אניות מפרש גדולות (כמו בחלונות שאגאל), המתאימות לים התיכון, על פי הפסוק בברכת יעקב.
בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה.
^ הבנה זו הציע יהוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ, על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף המאה ה-19. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן בימי הביניים, אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, והגאון מווילנא במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון.
^ המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת יעקב שבסוף ספר בראשית (בפרשת ויחי), בברכת משה שבסוף ספר דברים (פרשת וזאת הברכה), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע (ספר יהושע י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל (ספר שופטים ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!
^ בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' (דברים לג יט) תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות הציצית). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... (מגילה ו.)
^ מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", זאב ח' ארליך, מחקרי יהודה ושמרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1991.
^ הזוהר (חלק ב' פרשת משפטים, סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום אונקלוס "הוא יכבש מחוזין בספינן", ובתרגום ירושלמי "והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית.
^ מקור המסורת הנוצרית המקדשת את כפר נחום, נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה (הבשורה על פי מתי).
^ קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108 מאמר של יגאל לוין על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון.
^ בראשית מו, יד; ובמדבר כו כו
^ שופטים יב, יב
^ האי פליא (הוצאת דביר 1957) עמ' 30
^ הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד התורה בידי שבט יששכר. האוהל פורש במקומות שונים על ידי חז"ל כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון שבט יששכר
^ וראו ספר שפוני טמוני חול של הרבי מרדזין אשר פתח את הדיון בחידוש התכלת בעת החדשה.
^ תמצית מאמריו של הרב הרצוג בנושא תכלת בכתב העת ההד (התרע"ג). - מאתר דעת

[1] רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח

[2] הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - להם השלכה הלכתית על חידוש התכלת. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג.
בציורי קיר וחלונות הרווחים בבתי כנסת, ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל אניות מפרש גדולות (כמו בחלונות שאגאל), המתאימות לים התיכון, על פי הפסוק בברכת יעקב.
בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה.

[3] הבנה זו הציע יהוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ, על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף המאה ה-19. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן בימי הביניים, אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, והגאון מווילנא במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון.

[4] המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת יעקב שבסוף ספר בראשית (בפרשת ויחי), בברכת משה שבסוף ספר דברים (פרשת וזאת הברכה), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע (ספר יהושע י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל (ספר שופטים ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!

[5] בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' (דברים לג יט) תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות הציצית). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... (מגילה ו.)

[6] מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", זאב ח' ארליך, מחקרי יהודה ושמרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1991.

[7] הזוהר (חלק ב' פרשת משפטים, סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום אונקלוס "הוא יכבש מחוזין בספינן", ובתרגום ירושלמי "והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית.

[8] מקור המסורת הנוצרית המקדשת את כפר נחום, נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה (הבשורה על פי מתי).

[9] קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108 מאמר של יגאל לוין על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון.

[10] בראשית מו, יד; ובמדבר כו כו

[11] שופטים יב, יב

[12] האי פליא (הוצאת דביר 1957) עמ' 30

[13] הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד התורה בידי שבט יששכר. האוהל פורש במקומות שונים על ידי חז"ל כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון שבט יששכר

[14] וראו ספר שפוני טמוני חול של הרבי מרדזין אשר פתח את הדיון בחידוש התכלת בעת החדשה.

[15] תמצית מאמריו של הרב הרצוג בנושא תכלת בכתב העת ההד (התרע"ג). - מאתר דעת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ: Stamp of Israel - Tribes - 180mil.jpg|שמאל|ממוזער|150px|בול המוקדש לשבט זבולון]]
+'''שֵׁבֶט זְבֻלוּן''' הוא אחד משנים-עשר [[שבטי ישראל]] המוזכרים ב[[תנ"ך]].
+הוא נקרא על שם אבי השבט [[זבולון]] שהיה בנו השישי של [[יעקב אבינו]] מאשתו [[לאה]].
+קיימת מסורת, לפיה נמנים יהודי [[ג'רבה]] ו[[כרתים]] עם צאצאי שבט זבולון.
-'''שֵׁבֶט זְבֻלוּן''' הוא אחד משנים-עשר [[שבטי ישראל]] המוזכרים ב[[תנ"ך]].
-הוא נקרא על שם אבי השבט [[זבולון]] שהיה בנו השישי של [[יעקב אבינו]] מאשתו [[לאה]].
-קיימת מסורת של יהודי האי [[ג'רבה]] ויהודי [[כרתים]] שהם צאצאי שבט זבולון.
 ==ברכות לשבט==
 ===[[ברכת יעקב]]===
 שבט זבולון קיבל מ[[יעקב]] ברכה:
 {{הדגשה|זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן;, |{{תנ"ך|בראשית|מט|יג|קצר=כן}}}}.(סוף [[פרשת ויחי]])
@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 ===[[ברכת משה]]===
 ב[[ברכת משה]] לשבטים ב[[פרשת וזאת הברכה]] נתנה לשבט ברכה יחד עם [[שבט יששכר]]:
 וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל;
 (סוף [[פרשת וזאת הברכה]])
 ==השבט במדבר==
 ===סימלי השבט: אבן ה[[חושן]] והדגל===
 [[קובץ:Flag of Zebulun.svg|ממוזער|הדגל של שבט זבולון על פי [[במדבר רבה]]]]
 [[קובץ:בית הכנסת - אתרי מורשת במרכז הארץ 2015 - רחובות (33).JPG|ממוזער|סמלו של שבט זבולון בבית הכנסת של רחובות]]
@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 ===[[נשיאי שבטי ישראל|נשיאי השבט]] ===
 ב[[ספר במדבר]], [[פרשת נשא]] נזכר [[נשיאי שבטי ישראל|נשיא]] שבט זבולון במדבר: '''אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן'''.
 הוא מוזכר בספר [[במדבר]] 4 פעמים. הוא הקריב את [[קורבנות הנשיאים]] ביום השלישי ל[[חנוכת המשכן]].
 לפי ה[[מדרש]], קדם נשיא שבט זבולון לנשיא [[שבט ראובן]], אף כי [[ראובן]] הוא בכור השבטים, בזכות שפירנס את שבט יששכר כדי שיוכל לעסוק ב[[תורת ישראל|תורה]] ([[הסכם יששכר וזבולון]]). ברשימת הנשיאים ב[[פרשת מסעי]] נזכר '''אליצפן בן פרנך'''.
@@ שורה 47: / שורה 47: @@
 המסורת העממית סיפרה על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון.{{הערה|1=הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - להם השלכה הלכתית על חידוש ה[[תכלת]]. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג. {{ש}}
 בציורי קיר וחלונות הרווחים ב[[בית כנסת|בתי כנסת]], ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל [[אנייה|אניות]] [[מפרש]] גדולות (כמו ב[[חלונות שאגאל]]), המתאימות ל[[הים התיכון|ים התיכון]], על פי הפסוק בברכת [[יעקב]].{{ש}}
 ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, ב[[חוף דור]] ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה. }}
-ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור [[הגליל התחתון]].{{הערה|1=הבנה זו הציע [[יהוסף שווארץ]] בספרו '''תבואת הארץ''', על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף [[המאה ה-19]]. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי [[אברהם אבן עזרא]] וה[[רמב"ן]] ב[[ימי הביניים]], אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, ו[[הגאון מווילנא]] במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון. }} לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת [[שבט יששכר]] ובחצי ה[[שבט מנשה|מנשה]], בצפונה בנחלת [[שבט נפתלי]] ו[[שבט אשר]], במזרחה ב[[ים כנרת|כנרת]] וגבול נחלת חצי ה[[שבט מנשה|מנשה]] של [[שניים וחצי השבטים]] ובמערבה ב[[שבט אשר]] וחצי המנשה.{{הערה|1=המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת [[יעקב]] שבסוף ספר בראשית (ב[[פרשת ויחי]]), בברכת [[משה]] שבסוף ספר דברים ([[פרשת וזאת הברכה]]), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע ([[ספר יהושע]] י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל ([[ספר שופטים]] ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!}}
+ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור [[הגליל התחתון]].{{הערה|1=הבנה זו הציע [[יהוסף שווארץ]] בספרו '''תבואת הארץ''', על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף [[המאה ה-19]]. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי [[אברהם אבן עזרא]] וה[[רמב"ן]] ב[[ימי הביניים]], אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, ו[[הגאון מווילנא]] במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון. }} לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת [[שבט יששכר]] ובחצי ה[[שבט מנשה|מנשה]], בצפונה בנחלת [[שבט נפתלי]] ו[[שבט אשר]], במזרחה ב[[ים כנרת|כנרת]] וגבול נחלת חצי המנשה של [[שניים וחצי השבטים]] ובמערבה ב[[שבט אשר]] וחצי המנשה.{{הערה|1=המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת [[יעקב]] שבסוף ספר בראשית (ב[[פרשת ויחי]]), בברכת [[משה]] שבסוף ספר דברים ([[פרשת וזאת הברכה]]), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע ([[ספר יהושע]] י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל ([[ספר שופטים]] ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!}}
 ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות [[עמק יזרעאל]], למרגלות [[הר תבור|התבור]], כגון העיר [[עין חדה (אתר מקראי)|עין חדה]],{{הערה|בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' <small>([[s:דברים לג יט|דברים לג יט]])</small> תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות ה[[ציצית]]). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... <small>([[s:מגילה ו א|מגילה ו.]])</small>
 }} אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה).{{הערה|1=מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", [[זאב ח' ארליך]], '''מחקרי יהודה ושמרון''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1991.}}
 לפי תרגומים קדומים ([[אונקלוס]] ו[[תרגום ירושלמי|ירושלמי]]) ובאופן מפורש ב[[הזוהר|ספר הזהר]] הכוונה בברכת יעקב לברכה עתידית, אשר בה יכבוש איים בים, בעוד שנחלתו המקורית של זבולון היא ביבשה בלבד.{{הערה|1=הזוהר (חלק ב' [[פרשת משפטים]], סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום [[אונקלוס]] "'''הוא יכבש מחוזין בספינן'''", וב[[תרגום ירושלמי]] "'''והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה'''" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית. }}
@@ שורה 59: / שורה 59: @@
 לפי פרשנות נוצרית הנחלה כללה גם חוף לאורך הירדן.{{הערה|1=מקור המסורת הנוצרית המקדשת את [[כפר נחום]], נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה ([[s:ביאור:הבשורה על פי מתי פרק ד|הבשורה על פי מתי]]).}}
-המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון על פי הכתובים והמסורת, נוטים כיום לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור [[נחלת שבט זבולון]].{{הערה|1=[http://www.ybz.org.il/?ArticleID=275 קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108] מאמר של [http://www.biu.ac.il/HU/awsg/staff/levinigal.html יגאל לוין] [http://www.ybz.org.il/?articleid=396 על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון].}} וכך גם נכתב למשל בפירוש [[דעת מקרא]].
+המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון בימינו, על פי הכתובים והמסורת, נוטים לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור [[נחלת שבט זבולון]].{{הערה|1=[http://www.ybz.org.il/?ArticleID=275 קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108] מאמר של [http://www.biu.ac.il/HU/awsg/staff/levinigal.html יגאל לוין] [http://www.ybz.org.il/?articleid=396 על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון].}} וכך גם נכתב למשל בפירוש [[דעת מקרא]].
 [[מועצה אזורית|המועצה האזורית]] "[[מועצה אזורית זבולון|זבולון]]" נמצאת דרומה מעכו לא רחוק מחוף הים התיכון, לפי הדעה הרווחת, הנוטה לראות את זבולון כ"שוכן לחוף ימים" - כלומר לחופו של הים התיכון.
@@ שורה 66: / שורה 66: @@
 שבט זבולון השתתף במלחמות [[דבורה הנביאה]].
 כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט [[גדעון בן יואש]] במדיינים ({{תנ"ך|שופטים|ו|לה|קצר=כן}}).
+בתורה<ref>בראשית מו, יד; ובמדבר כו כו</ref> מוזכרות שלוש משפחות מרכזיות בשבט: סרד אילון ויחלאל. מהם יצא [[אילון הזבולוני]], השופט העשירי בתקופת השופטים, שכיהן עשור ונקבר באיילון.<ref>שופטים יב, יב</ref>
-בתורה<ref>בראשית מו, יד; ובמדבר כו כו</ref> מוזכרות שלוש משפחות מרכזיות בשבט: סרד אילון ויחלאל. מהם יצא [[אילון הזבולוני]], השופט העשירי בתקופת השופטים, שכיהן עשור ונקבר באיילון<ref>שופטים יב, יב</ref>.
 ==הסכם יששכר וזבולון==
 {{ערך מורחב|הסכם יששכר וזבולון}}
@@ שורה 77: / שורה 78: @@
 == מסורות יהודי ג'רבה וכרתים ==
-פרופסור [[נחום סלושץ]] בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי [[ג'רבה]], מביא את מסורת יהודי האיים ג'רבה ו[[כרתים]] על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה, האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ..."{{הערה|1=[http://tunisia.co.il/wp-content/uploads/2011/05/livre32-100x100.jpg האי פליא] ([[הוצאת דביר]] [[1957]]) עמ' 30}}. אחד מבניו של זבולון היה סרד. על סמך זה כתב בספרו נ.ר. גנור 'מי היו הפיניקים ' (ע' 219) כי יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי [[סרדיניה]]. כמו כן, בספר דברי הימים, ברשימת היוחסין של השבטים כפי שהיא משתקפת בתחילת ימי הבית השני, לא נמצאת רשימת יחס  מעודכנת של שבט זבולון, מכאן לכאורה משמע שבני זבולון לא חזרו כלל לארץ ישראל לאחר הגלות ואולי נשארו באיי הים התיכון.
+פרופסור [[נחום סלושץ]] בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי [[ג'רבה]], מביא את מסורת יהודי האיים ג'רבה ו[[כרתים]] על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה, האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ...".{{הערה|1=[http://tunisia.co.il/wp-content/uploads/2011/05/livre32-100x100.jpg האי פליא] ([[הוצאת דביר]] [[1957]]) עמ' 30}} אחד מבניו של זבולון היה סרד. על סמך זה כתב בספרו נ.ר. גנור 'מי היו הפיניקים ' (ע' 219) כי יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי [[סרדיניה]]. כמו כן, בספר דברי הימים, ברשימת היוחסין של השבטים כפי שהיא משתקפת בתחילת ימי הבית השני, לא נמצאת רשימת יחס מעודכנת של שבט זבולון, מכאן לכאורה משמע שבני זבולון לא חזרו כלל לארץ ישראל לאחר הגלות ואולי נשארו באיי הים התיכון.
 == שבט זבולון בהלכה ==
-על פי המסורת שבט זבולון עסקו במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, [[שבט יששכר]] - אשר למדו תורה.
+על פי המסורת, עסקו בני שבט זבולון במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, [[שבט יששכר]] - אשר למדו תורה.
 משום כך שבט זבולון קשור במושג ההלכתי [[הסכם יששכר וזבולון]] - על פיו אדם מממן לומדי תורה, כתחליף לחובתו האישית ללימוד התורה. המושג נוצר בעקבות הפרשנות למילים "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בברכת משה.{{הערה| הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד ה[[תורה]] בידי שבט [[יששכר]]. האוהל פורש במקומות שונים על ידי [[חז"ל]] כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" ([[בראשית]] כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון [[שבט יששכר]]}}
@@ שורה 103: / שורה 104: @@
 {{שבטי ישראל}}
 [[קטגוריה:שבטי ישראל|זבולון]]
 [[קטגוריה:פרשת ויחי]]
-[[ca:Tribus d'Israel#Tribu de Zabuló]]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: זבלון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבט זבולון