לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "ייאסו החמישי"

נוספו 12 בתים ,  לפני 11 חודשים
מ
ניסוח, קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (ניסוח)
מ (ניסוח, קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
{{מנהיג}}
'''ייאסו החמישי''' (ב[[געז]]: ኢያሱ) ידוע גם בשם '''[[ליג']] ייאסו''' ([[4 בפברואר]] 1895 או 1896 - [[25 בנובמבר]] [[1935]]) נכדו ויורשו של [[מנליק השני|מנליק]], וקיסרה הלא מוכתר של [[אתיופיה]] בשנים [[1913]]-[[1916]] . שם הטבלתו היה '''קיפלה יעקב'''.
 
בשנת [[1907]] מנליק נתקף בשיתוק וחדל לתפקד כשליט בפועל של המדינה. בשארית כוחותיו הוא הכריז על איאסו, נכדו,{{הערה|1=ייאסו היה בנה של שווארגה, בתו הצעירה של מנליק.}} כיורשו.
מעט לפני החלטתו של סבו מנליק ייאסו התחתן עם רומן-וורק מנגשה, נכדתו של [[יוהנס הרביעי|הקיסר יוהנס]] ואחייניתה של [[טיטו בטול|הקיסרית טאיטו]] (אשת מנליק){{הערה|1={{כ}}Marcus, Menelik II, p. 238 .{{כ}}}} אולם הנישואין לא צלחו ולאחר מספר שנים הוא נשא את סבלה-וונגל חיילו, נכדתו של מלך [[גוג'אם]] לשעבר ה[[נגוס]] [[תקלה היימנות (מלך גוג'אם)|תקלה היימנות]].
 
ייאסו עמד בפני [[דילמה]], להיות המייצג של הממסד שבנה מנליק, כמייצג של ה[[אליטה]] בממסד הקיים או לבנות מערכת פוליטית חדשה משל עצמו עם מינויים משלו ולהיות [[אבסולוטיזם פוליטי|שליט אבסולוטי]]. במשךתקופת התקופהשלטונו ניכרהתאפיינה מאבקבמאבק בין הריכוזיות לבין המגווןביזור הסמכויות. ייאסו נמנע מלהכתיר את עצמו,{{הערה|1=כנראה משום שטקס ההכתרה היה נוצרי מובהק.}} אך בהעניקו לאביו ה[[מיכאל עלי|ראס מיכאל]] את התואר [[תוארי אצולה אתיופיים|נגוס]] ("מלך") ב-[[1914]], הכריז להלכה על היותו [[קיסר אתיופיה|קיסר]].{{הערה|1=לפי המסורת יכול כל בעל תואר להעניק תארים בדרגה אחת נמוכה משלו.}}
 
ייאסו ניסה לבנות בעצמו ממסד פוליטי ורשת נאמנויות אישיות שתבטיח לו כוח – הוא סירב לשמוע להנחיות מועצת השרים שמונתה לו, עזב את [[אדיס אבבה]] וניסה לארגן מהפכה פוליטית ב[[קרן אפריקה]]. ייאסו ניסה להחליף את נאמני סבו ב[[קואליציה]] המורכבת מבני שבטים אחרים. מכיוון שמערכת הנאמנויות של מנליק הייתה של [[שוואה]], המרכז, הוא פנה לפריפריות. הוא ניסה לבנות מחדש את מערך הכוחות ולהשתית אות על נאמנויות חדשות (קצת מ[[תיגראי]] בצפון, אך בעיקר מאזורי הדרום).
 
תוך כדי בניית הקואליציה הפריפריאלית הזו, ייאסו התקרב למקורות המוסלמים של אביו. אביו ה[[אימאם]] '''מוחמד עלי''' קיבל את ה[[נצרות]] בפקודת [[יוהנס הרביעי|הקיסר יוהנס]] ב-[[1878]] וזכה בתואר ובשם [[ראס]] מיכאל.{{הערה|1=הקיסר [[יוהנס הרביעי]] היה [[סנדק (בנצרות)|סנדקו]].}} ייאסו היה בקשר עם ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] העות'מאני ודרכו עם ממשלת "[[הטורקים הצעירים]]" ב[[איסטנבול]]. משפרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת 1914, הימר על ניצחון ה[[עות'מאנים]] כבעלי בריתם של ה[[גרמניה|גרמנים]] ה[[אוסטריה|אוסטרים]] וה[[הונגרים]] וקיבל מהם הבטחה כי לאחר ניצחונם יהיה שליטה של כל קרן אפריקה.
 
הוא גם שיתף פעולה עם ה[[מולא]] ה[[סומלי]] [[מוחמד עבדאללה חסן]], העביר את מטהו ל[[הרר]], בירת האסלאם בקרן אפריקה, ואף התאסלם בטקס פומבי באוגוסט [[1916]], כדי לחזק את קשריו עם ה[[אורומו (עם)|אורומו]] ה[[סומלי]]םהסומלים ה[[עפר]] והעות'מאנים.
 
ניסיונו של אייאסו להשיג כח של ממש על ידי בניית מימסד פוליטי חדש נכשל. ה[[אליטה]] השואנית הייתה חזקה ואילו השכנים האירופאים ה[[בריטים]] ה[[איטלקים]] וה[[צרפת|צרפתים]]ים - חששו מכוונותיו להתחבר עם האסלאם ועם [[האימפריה העות'מאנית]]. בספטמבר 1916 הדיח האבון בתמיכת הקבוצה השואנית את אייאסו בתואנה כי בגד בדת ובמדינה. במקומו הוכתרה תחתיו הקיסרית [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיטו]], בתו של מנליק.
בראש מארגני המהפך עמד בן גילו של איאסו, טפרי מקונן (הידוע יותר בשם ההכתרתו [[היילה סלאסי]]), שאביו [[ראס מקונן]] היה בן דודתו של מנליק ומחשובי עוזריו). עם הכתרת זאודיתו הוא קיבל את התואר [[ראס]] ואת תפקיד [[יורש העצר]] וממלא מקום בפועל של הקיסרית. חודש לאחר מכן הובס צבאם המשותף של איאסו ושל אביו הנגוס מיכאל ב[[קרב סגאלה]], וייאסו הסתתר 4 שנים עד שנתפס.