הצליבה הוורודה – הבדלי גרסאות
יצירה באמצעות תרגום הדף "The Rosy Crucifixion" תגיות: גרשיים שגויים תרגום תוכן ContentTranslation2 |
מ מיזוג הערות אוטומטי, החלפות (ארצות הברית, גיהנום, טיוטה , "ניו יורק טיימס") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר}} |
|||
| ⚫ | '''הצליבה הורודה,''' טרילוגיה המורכבת מ''סקסוס,'' ''פלקסוס,'' ו''נקסוס,'' היא יצירה סמי בדיונית המתעדת תקופה של שש שנים בהם [[הנרי מילר]] חי ב[[ברוקלין]], התאהב באשתו השנייה ג'ון ונאבק כדי לההפך לסופר, כל זאת עד לעזיבתו הראשונה לפריס ב-1928. הכותרת מקורה ממשפט בסמוך לסיפא של "חוג הגדי" של מילר: "כל הגולגותות שלי היו צליבות וורודות, פסאודו-טרגדיות כדי להבעיר את שריפות הגיהנום עבור החוטאים האמיתיים הנמצאים בסכנת השיכחה."<ref>New York: Grove Press, 1961, p. 325.</ref> |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | '''סקסוס''' (1949), הכרך הראשון, מתאר את התפרקות הנישואים הראשונים של מילר למוד כשהוא נפגש מתאהב ומתחתן עם אשתו השנייה, רקדנית הכובשת והמסתורית בשם מונה (ג'ון). כל אותו זמן הוא מרגיש אשם בכך שהוא עוזב את מוד בעוד הוא נמשך אליה יותר בעקבות גירושיהם. בהתחלה של ''סקסוס'' מילר בן 33. ג'ון נקראת תחילה מארה, אך בתחילת פרק 8, ולאורך שאר הטרילוגיה שמה משתנה למונה. מילר קובע כי מדובר בהשפעת חברו ד"ר קרונסקי, וכי שינוי השם מלווה "שינויים אחרים ומשמעותיים יותר". היא כזו ששינתה פרטים רבים מחייה: "שמה, עיר הולדתה, אמה, גידולה, חברותיהה, טעמה, אפילו רצונותיה." <ref>Henry Miller, [https://books.google.com/books?id=mh66aBWvGWAC&pg=PA154false ''Sexus''], New York: [[Grove Press]], 1965, pp. 154, 165–66.</ref> |
||
| ⚫ | ''ה"[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]]"'' הצהיר כי "מילר משתמש בסצנות מין חסכניות כדי להניח את הבמה לדיונים פילוסופיים בנושאים כגון העצמי, אהבה, נישואים ואושר." <ref>[https://www.nytimes.com/1968/11/20/archives/france-lifts-its-long-ban-on-henry-millers-sexus.html "France Lifts Its Long Ban On Henry Miller's 'Sexus,'"] ''[[New York Times]]'', November 20, 1968. By subscription only.</ref> |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | מילר סיפר שבפרץ של השראה לילה אחד בשנת 1927, הוא נשאר כל הלילה כשהוא מתווה את ''חוג הגדי'' (1939) ואת ''הצליבה הוורודה'' בארבעים או חמישים עמודים מוקלדים.<ref>George Wickes, [http://www.theparisreview.org/interviews/4597/the-art-of-fiction-no-28-henry-miller "Interviews: Henry Miller, The Art of Fiction No. 28,"] ''[[The Paris Review]]'', Summer-Fall 1962, No. 28.</ref> הוא החל לכתוב את ''סקסוס'' בניו יורק בשנת 1942, ואז הניח אותו בצד עד שהרים את המשימה שוב בשנת 1947 בעת ''ששהה'' [[ביג סאר|בביג סור]].<ref name="mdearborn246">[[Mary Dearborn|Mary V. Dearborn]], ''The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller'', New York: [[Simon & Schuster]], 1991, p. 246.</ref> הספר הודפס לראשונה בפריס כשני כרכים על ידי הוצאת אובליסק בשנת 1949.<ref>Robert Ferguson, ''Henry Miller: A Life'', New York: [[W. W. Norton & Company]], 1991, p. 306.</ref> הדבר עורר סערה גדולה, וצונזר בשנה שלאחר מכן כאשר המו"ל של החברה נקנס ונגזר עליו עונש מאסר. |
||
| ⚫ | ''ה[[הניו יורק טיימס| |
||
== פלקסוס == |
|||
| ⚫ | מילר סיפר שבפרץ של השראה לילה אחד בשנת 1927, הוא נשאר כל הלילה כשהוא מתווה את ''חוג הגדי'' (1939) ואת ''הצליבה הוורודה'' בארבעים או חמישים עמודים מוקלדים.<ref>George Wickes, [http://www.theparisreview.org/interviews/4597/the-art-of-fiction-no-28-henry-miller "Interviews: Henry Miller, The Art of Fiction No. 28,"] ''[[The Paris Review]]'', Summer-Fall 1962, No. 28.</ref> הוא החל לכתוב את ''סקסוס'' בניו יורק בשנת 1942, ואז הניח אותו בצד עד שהרים את המשימה שוב בשנת 1947 בעת ''ששהה'' [[ביג סאר|בביג סור]].<ref name="mdearborn246">[[Mary Dearborn|Mary V. Dearborn]], ''The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller'', New York: [[Simon & Schuster]], 1991, p. 246.</ref> הספר הודפס לראשונה בפריס כשני כרכים על ידי הוצאת אובליסק בשנת 1949.<ref>Robert Ferguson, ''Henry Miller: A Life'', New York: [[W. W. Norton & Company]], 1991, p. 306.</ref> הדבר עורר סערה גדולה, וצונזר בשנה שלאחר מכן כאשר המו"ל של החברה נקנס ונגזר עליו עונש מאסר. |
||
| ⚫ | '''פלקסוס''' (1953), הכרך השני, ממשיך בסיפור נישואיו של מילר למונה, ומכסה את ניסיונותיו של מילר להפוך לסופר לאחר שעזב את עבודתו בחברת הטלגרף הקוסמודמונית (השם הבדיוני של חברת [[וסטרן יוניון]]. הוא פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1953 על ידי אולימפיה בשני כרכים.<ref>Lawrence Shifreen and Roger Jackson, ''Henry Miller: A Bibliography of Primary Sources, Vol. 1'', 1993, p. 254.</ref> |
||
== |
== נקסוס == |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | מילר שקל לכתוב כרך שני של ''נקסוס'', ועשה כמה ניסיונות להשלים אותו. הכרך נועד לכסות את זמנו בצרפת עם מונה, חזרתם לניו יורק, שובו לפריז בכוחות עצמו והיה אמור להסתיים בכתיבה שלו את שורות הפתיחה של חוג הסרטן בווילה סוראט 18. הוא עשה כמה ניסיונות לכתוב את הספר לפני שבסופו של דבר נטש את המשימה.<ref>Ferguson, ''Henry Miller: A Life'', p. 330.</ref><ref>Arthur Hoyle, ''The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur'', New York: [[Arcade Publishing]], 2014, pp. 246, 253.</ref> טיוטה גסה של הרומן העזוב, '''''פריז 1928 (Nexus II)''''', תיאור מסעו ב-1928 לפאריס עם מונה, פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2012.<ref>[http://www.iupress.indiana.edu/product_info.php?isbn=978-0-253-00831-2 "Paris 1928,"] Indiana University Press, August 8, 2012.</ref> |
||
== ''נקסוס'' == |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | מילר שקל לכתוב כרך שני של ''נקסוס'', ועשה כמה ניסיונות להשלים אותו. הכרך נועד לכסות את זמנו בצרפת עם מונה, חזרתם לניו יורק, שובו לפריז בכוחות עצמו והיה אמור להסתיים בכתיבה שלו את שורות הפתיחה של חוג הסרטן בווילה סוראט 18. הוא עשה כמה ניסיונות לכתוב את הספר לפני שבסופו של דבר נטש את המשימה.<ref>Ferguson, ''Henry Miller: A Life'', p. 330.</ref><ref>Arthur Hoyle, ''The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur'', New York: [[Arcade Publishing]], 2014, pp. 246, 253.</ref> |
||
== פרסום == |
== פרסום == |
||
שלושת הספרים בטרילוגיה נאסרו בתחילה בארצות הברית, ופורסמו רק בצרפת וביפן. |
שלושת הספרים בטרילוגיה נאסרו בתחילה בארצות הברית, ופורסמו רק בצרפת וביפן.{{הערה|שם=mdearborn246}}<ref>Frank Getlein, [https://news.google.com/newspapers?id=okgaAAAAIBAJ&sjid=fiYEAAAAIBAJ&pg=1854,4861215&dq=henry+miller&hl=en "Henry Miller's Crowded Simple Life,"] ''[[Milwaukee Journal]]'', June 9, 1957.</ref> הפרסום שלהם באמריקה בסופו של דבר באה בעקבות החלטתו של [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון בארצות הברית]] מ-1964, כי '''''חוג הסרטן''''' הוא יצירת ספרות ולכן אין לאסור אותו. <ref>Dearborn, ''The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller'', p. 285.</ref> |
||
מילר היה מודאג מהפרסום של ''סקסוס'' |
מילר היה מודאג מהפרסום של ''סקסוס'' בארצות הברית. הוא הרגיש שיכול להיות שאשתו לשעבר ביאטריס, המקור לדמותה של מוד, תגיש תביעה על ייצוגה ברומן. למרות הסתייגותו של מילר, כל שלושת הכרכים של ''הצליבה הוורודה'' פורסמו על ידי <u>''דפוס''</u> ''גרוב'' בארצות הברית בקיץ 1965. עד מהרה הם החזיקו במקום הראשון ברשימת רבי המכר של שבועון המוציאים לאור ביחד עם עוד שני מספרי מילר, ''עולם המין'' ו ''ימים שלווים בקלישי'' עליו הוסר החרם זמן קצר קודם לכן.<ref>Dearborn, ''The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller'', p. 287-88.</ref><ref>Henry Miller, Preface to ''[[Big Sur and the Oranges of Hieronymus Bosch]]'', New York: [[New Directions Publishing|New Directions]], 1957, p. ix.</ref> |
||
== ביקורת == |
== ביקורת == |
||
חברו הקרוב של מילר, הסופר [[לורנס דארל|לורנס דורל]], התאכזב קשות ''מסקסוס'' . במכתב מיום 5 בספטמבר 1949, הוא כתב שמילר אבד "במקלחת זוהמת השירותים הזאת שכבר לא נראית מרעננת ותומכת, אלא רק צואתית ועצובה."<ref name="brassai">[[Brassaï|George Brassaï]], ''Henry Miller: The Paris Years'', New York: [[Arcade Publishing]], 1975 (translation copyright 1995), pp. 203–4.</ref> |
חברו הקרוב של מילר, הסופר [[לורנס דארל|לורנס דורל]], התאכזב קשות ''מסקסוס'' . במכתב מיום 5 בספטמבר 1949, הוא כתב שמילר אבד "במקלחת זוהמת השירותים הזאת שכבר לא נראית מרעננת ותומכת, אלא רק צואתית ועצובה."<ref name="brassai">[[Brassaï|George Brassaï]], ''Henry Miller: The Paris Years'', New York: [[Arcade Publishing]], 1975 (translation copyright 1995), pp. 203–4.</ref> |
||
"אני מנסה לשחזר במילים חסימה של חיי שיש לה עבורי חשיבות עליונה - כל חלק ממנה", הגיב מילר. "מאז 1927 סחבתי בתוכי את החומר של הספר הזה. האם אתה מניח שייתכן שאעבור הפלה לאחר תקופת הריון שכזו? . . . אבל לארי, לעולם לא אוכל לסגת ממה שכתבתי. אם זה לא היה טוב, זה היה נכון; אם זה לא היה אומנותי, זה היה כנה; אם זה היה בטעם רע, זה היה בצד של החיים." |
"אני מנסה לשחזר במילים חסימה של חיי שיש לה עבורי חשיבות עליונה - כל חלק ממנה", הגיב מילר. "מאז 1927 סחבתי בתוכי את החומר של הספר הזה. האם אתה מניח שייתכן שאעבור הפלה לאחר תקופת הריון שכזו? . . . אבל לארי, לעולם לא אוכל לסגת ממה שכתבתי. אם זה לא היה טוב, זה היה נכון; אם זה לא היה אומנותי, זה היה כנה; אם זה היה בטעם רע, זה היה בצד של החיים."{{הערה|שם=brassai}} |
||
== הפניות == |
== הפניות == |
||
גרסה מ־19:57, 3 ביוני 2020
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
הנרי מילר  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
ניו יורק |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
המאה ה־20 |
| פרסים | |
|
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד | |
| סדרה | |
| הספר הבא |
ימים שקטים בקלישי |
  | |
הצליבה הורודה, טרילוגיה המורכבת מסקסוס, פלקסוס, ונקסוס, היא יצירה סמי בדיונית המתעדת תקופה של שש שנים בהם הנרי מילר חי בברוקלין, התאהב באשתו השנייה ג'ון ונאבק כדי לההפך לסופר, כל זאת עד לעזיבתו הראשונה לפריס ב-1928. הכותרת מקורה ממשפט בסמוך לסיפא של "חוג הגדי" של מילר: "כל הגולגותות שלי היו צליבות וורודות, פסאודו-טרגדיות כדי להבעיר את שריפות הגיהנום עבור החוטאים האמיתיים הנמצאים בסכנת השיכחה."[1]
סקסוס
סקסוס (1949), הכרך הראשון, מתאר את התפרקות הנישואים הראשונים של מילר למוד כשהוא נפגש מתאהב ומתחתן עם אשתו השנייה, רקדנית הכובשת והמסתורית בשם מונה (ג'ון). כל אותו זמן הוא מרגיש אשם בכך שהוא עוזב את מוד בעוד הוא נמשך אליה יותר בעקבות גירושיהם. בהתחלה של סקסוס מילר בן 33. ג'ון נקראת תחילה מארה, אך בתחילת פרק 8, ולאורך שאר הטרילוגיה שמה משתנה למונה. מילר קובע כי מדובר בהשפעת חברו ד"ר קרונסקי, וכי שינוי השם מלווה "שינויים אחרים ומשמעותיים יותר". היא כזו ששינתה פרטים רבים מחייה: "שמה, עיר הולדתה, אמה, גידולה, חברותיהה, טעמה, אפילו רצונותיה." [2]
ה"ניו יורק טיימס" הצהיר כי "מילר משתמש בסצנות מין חסכניות כדי להניח את הבמה לדיונים פילוסופיים בנושאים כגון העצמי, אהבה, נישואים ואושר." [3]
מילר סיפר שבפרץ של השראה לילה אחד בשנת 1927, הוא נשאר כל הלילה כשהוא מתווה את חוג הגדי (1939) ואת הצליבה הוורודה בארבעים או חמישים עמודים מוקלדים.[4] הוא החל לכתוב את סקסוס בניו יורק בשנת 1942, ואז הניח אותו בצד עד שהרים את המשימה שוב בשנת 1947 בעת ששהה בביג סור.[5] הספר הודפס לראשונה בפריס כשני כרכים על ידי הוצאת אובליסק בשנת 1949.[6] הדבר עורר סערה גדולה, וצונזר בשנה שלאחר מכן כאשר המו"ל של החברה נקנס ונגזר עליו עונש מאסר.
פלקסוס
פלקסוס (1953), הכרך השני, ממשיך בסיפור נישואיו של מילר למונה, ומכסה את ניסיונותיו של מילר להפוך לסופר לאחר שעזב את עבודתו בחברת הטלגרף הקוסמודמונית (השם הבדיוני של חברת וסטרן יוניון. הוא פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1953 על ידי אולימפיה בשני כרכים.[7]
נקסוס
ב-נקסוס (1959), החלק האחרון, מילר מוצא את עצמו מחוץ לנישואיו הוא ככל שמערכת היחסים של מונה עם אנסטסיה (ז'אן קרונסקי) מתפתחת, עד שהצמד נוטש לבסוף את מילר בכדי לנסוע לפריס. לאחר חזרתה של מונה בגפה, הטרילוגיה מסתיימת בכך שמילר ואשתו עוזבים לפריז.
מילר שקל לכתוב כרך שני של נקסוס, ועשה כמה ניסיונות להשלים אותו. הכרך נועד לכסות את זמנו בצרפת עם מונה, חזרתם לניו יורק, שובו לפריז בכוחות עצמו והיה אמור להסתיים בכתיבה שלו את שורות הפתיחה של חוג הסרטן בווילה סוראט 18. הוא עשה כמה ניסיונות לכתוב את הספר לפני שבסופו של דבר נטש את המשימה.[8][9] טיוטה גסה של הרומן העזוב, פריז 1928 (Nexus II), תיאור מסעו ב-1928 לפאריס עם מונה, פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2012.[10]
פרסום
שלושת הספרים בטרילוגיה נאסרו בתחילה בארצות הברית, ופורסמו רק בצרפת וביפן.[5][11] הפרסום שלהם באמריקה בסופו של דבר באה בעקבות החלטתו של בית המשפט העליון בארצות הברית מ-1964, כי חוג הסרטן הוא יצירת ספרות ולכן אין לאסור אותו. [12]
מילר היה מודאג מהפרסום של סקסוס בארצות הברית. הוא הרגיש שיכול להיות שאשתו לשעבר ביאטריס, המקור לדמותה של מוד, תגיש תביעה על ייצוגה ברומן. למרות הסתייגותו של מילר, כל שלושת הכרכים של הצליבה הוורודה פורסמו על ידי דפוס גרוב בארצות הברית בקיץ 1965. עד מהרה הם החזיקו במקום הראשון ברשימת רבי המכר של שבועון המוציאים לאור ביחד עם עוד שני מספרי מילר, עולם המין ו ימים שלווים בקלישי עליו הוסר החרם זמן קצר קודם לכן.[13][14]
ביקורת
חברו הקרוב של מילר, הסופר לורנס דורל, התאכזב קשות מסקסוס . במכתב מיום 5 בספטמבר 1949, הוא כתב שמילר אבד "במקלחת זוהמת השירותים הזאת שכבר לא נראית מרעננת ותומכת, אלא רק צואתית ועצובה."[15]
"אני מנסה לשחזר במילים חסימה של חיי שיש לה עבורי חשיבות עליונה - כל חלק ממנה", הגיב מילר. "מאז 1927 סחבתי בתוכי את החומר של הספר הזה. האם אתה מניח שייתכן שאעבור הפלה לאחר תקופת הריון שכזו? . . . אבל לארי, לעולם לא אוכל לסגת ממה שכתבתי. אם זה לא היה טוב, זה היה נכון; אם זה לא היה אומנותי, זה היה כנה; אם זה היה בטעם רע, זה היה בצד של החיים."[15]
הפניות
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- ^ New York: Grove Press, 1961, p. 325.
- ^ Henry Miller, Sexus, New York: Grove Press, 1965, pp. 154, 165–66.
- ^ "France Lifts Its Long Ban On Henry Miller's 'Sexus,'" New York Times, November 20, 1968. By subscription only.
- ^ George Wickes, "Interviews: Henry Miller, The Art of Fiction No. 28," The Paris Review, Summer-Fall 1962, No. 28.
- ^ 1 2 Mary V. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, New York: Simon & Schuster, 1991, p. 246.
- ^ Robert Ferguson, Henry Miller: A Life, New York: W. W. Norton & Company, 1991, p. 306.
- ^ Lawrence Shifreen and Roger Jackson, Henry Miller: A Bibliography of Primary Sources, Vol. 1, 1993, p. 254.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 330.
- ^ Arthur Hoyle, The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur, New York: Arcade Publishing, 2014, pp. 246, 253.
- ^ "Paris 1928," Indiana University Press, August 8, 2012.
- ^ Frank Getlein, "Henry Miller's Crowded Simple Life," Milwaukee Journal, June 9, 1957.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, p. 285.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, p. 287-88.
- ^ Henry Miller, Preface to Big Sur and the Oranges of Hieronymus Bosch, New York: New Directions, 1957, p. ix.
- ^ 1 2 George Brassaï, Henry Miller: The Paris Years, New York: Arcade Publishing, 1975 (translation copyright 1995), pp. 203–4.