ניקולא מלבראנש – הבדלי גרסאות

ניקולא מלבראנש
Nicolas Malebranche
לידה	6 באוגוסט 1638; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	13 באוקטובר 1715 (בגיל 77); פריז, ממלכת צרפת
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
מקום לימודים	סורבון, Collège de la Marche
מנחה לדוקטורט	גוטפריד וילהלם לייבניץ
מונחה לדוקטורט	יאקוב ברנולי, Pierre Varignon
זרם	אוקזיונליזם
תחומי עניין	פילוסופיה
עיסוק	פילוסוף, תאולוג, סופר, איש חינוך
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	Search after Truth, Treatise on nature and grace

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:40, 14 ביוני 2020

ניקולא מלבראנש (בצרפתית: Nicolas Malebranche‏; 6 באוגוסט 1638 - 13 באוקטובר 1715) היה פילוסוף צרפתי מהאסכולה הקארטזית.

ביוגרפיה

מלבראנש נולד בפריז. אביו, ניקולא מלבראנש, היה אחד משריו של לואי השלושה עשר מלך צרפת. אמו, קתרין דה לוזון, הייתה אחותו של המשנה למלך צרפת החדשה (קנדה של היום). מלבראנש היה הצעיר מבין ילדיהם הרבים.

הוא סבל מחוליים רבים, ובכללם עמוד שדרה מעוות וחולשה של הריאות. את חינוכו היסודי קיבל בבית, בגלל מצב בריאותו הרעוע. בגיל שש עשרה החל ללמוד פילוסופיה בקולז' דה לה מרשה ולאחר שסיים מסלול זה למד תאולוגיה בסורבון. כוונתו הייתה לבוא בנדרי הכמורה אך נטייתו האקדמית הביאה אותו לדחות תפקיד כנסייתי בקתדרלת נוטרדאם ולהצטרף, ב-1660, למסדר האורטורי שחבריו אינם כבולים לנדרים כלשהם.

בתחילה הקדיש עצמו ללימוד ההיסטוריה הכנסייתית ולכתביהם של אוסביוס מקיסריה, סוקרטס סכולסטיקוס, סוזומן ותאודורט. אולם בראשו לא הואילו העובדות ההיסטוריות להסתדר האחת עם השנייה. ריקרד סימון ניסה בלא הצלחה ללמדו עברית ולמשוך אותו לתחום ביקורת המקרא. ב-14 בספטמבר 1664 הוסמך מלבראנש לכמורה.

באותה שנה נפל לידיו במקרה החיבור "אמנת האדם" (Traité de l'homme) של דקארט אשר שבה את ליבו. מאז ואילך הקדיש מלבראנש את עצמו לפילוסופיה, ולאחר עשר שנים בהן למד את כתבי דקארט, פרסם את עבודתו שלו, "חקר האמת" (De la recherche de la vérité). חיבור זה ואלו שבאו אחריו עוררו הדים רבים ומחלוקות רבות לא פחות.

מלבראנש ניסה להתמודד עם הבעיה הפסיכו-פיזית בדבר הקשר שבין עולם הרוח לעולם החומר (לפי החלוקה של דקארט). לפי מלבראנש, כל גוף חומרי באשר הוא מוגבל מעצם היותו חומרי, המוגבל במרחב-זמן ובקשריו עם שאר הגופים. גם כל עצם רוחני באשר הוא מוגבל, מעצם היותו רוחני. רק אלוהים לא מוגבל, לא בחומריותו ולא ברוחניותו. עם-זאת, כל עצם מוגבל וסופי אינו יכול להשפיע, אלא אלוהים הוא שאחראי על ההרמוניה בין הגופים ביקום, הנראית כמו תהליך של סיבה ותוצאה. פתרון זה נחשב לפתרון אוקזיונליסטי לבעיה הפסיכו-פיזית.

כמו רוב המטאפיזיקאים הגדולים של המאה ה-17, עסק מלבראנש גם במתמטיקה ובמדעי הטבע, וב-1699 היה לחבר של כבוד באקדמיה למדעים של צרפת.

מלבראנש הואשם בפנתאיזם על ידי מלומדים שזיהו דמיון בין כתביו לאלה של ברוך שפינוזה. אולם הוא הכחיש זאת בתוקף וטען כי דעותיו היו ונותרו נאמנות לנצרות הקתולית.

באחרית ימיו היה מלבראנש פופולרי מאוד ומבוקש בחוגים חברתיים ועל ידי אורחים מחו"ל. הוא מת בפריז ב-1715 לאחר ויכוח פילוסופי חריף עם ג'ורג' ברקלי האירי.

קישורים חיצוניים

ניקולא מלבראנש, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ניקולא מלבראנש, באתר MacTutor (באנגלית)
מלבראנש באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 מלבראנש נולד ב[[פריז]]. אביו, ניקולא מלבראנש, היה אחד משריו של [[לואי השלושה עשר מלך צרפת]]. אמו, [[קתרין דה לוזון]], הייתה אחותו של ה[[משנה למלך]] צרפת החדשה ([[קנדה]] של היום). מלבראנש היה הצעיר מבין ילדיהם הרבים.
-הוא סבל מחוליים רבים, ובכללם [[עמוד שדרה]] מעוות וחולשה של ה[[ריאות]]. את חינוכו היסודי קיבל בבית, בגלל מצב בריאותו הרעוע. בגיל שש עשרה החל ללמוד פילוסופיה בקולז' דה לה מרשה ולאחר שסיים מסלול זה למד [[תאולוגיה]] ב[[סורבון]]. כוונתו הייתה לבוא בנדרי ה[[כמורה]] אך נטייתו ה[[אקדמיה|אקדמית]] הביאה אותו לדחות תפקיד כנסייתי ב[[קתדרלת נוטרדאם (פריז)|קתדרלת נוטרדאם]] ולהצטרף, ב-[[1660]], ל[[המסדר האורטורית|מסדר האורטורי]] שחבריו אינם כבולים לנדרים כלשהם.
+הוא סבל מחוליים רבים, ובכללם [[עמוד השדרה|עמוד שדרה]] מעוות וחולשה של ה[[ריאות]]. את חינוכו היסודי קיבל בבית, בגלל מצב בריאותו הרעוע. בגיל שש עשרה החל ללמוד פילוסופיה בקולז' דה לה מרשה ולאחר שסיים מסלול זה למד [[תאולוגיה]] ב[[סורבון]]. כוונתו הייתה לבוא בנדרי ה[[כמורה]] אך נטייתו ה[[אקדמיה|אקדמית]] הביאה אותו לדחות תפקיד כנסייתי ב[[קתדרלת נוטרדאם (פריז)|קתדרלת נוטרדאם]] ולהצטרף, ב-[[1660]], ל[[המסדר האורטורית|מסדר האורטורי]] שחבריו אינם כבולים לנדרים כלשהם.
 בתחילה הקדיש עצמו ללימוד ה[[היסטוריה]] הכנסייתית ולכתביהם של [[אוסביוס מקיסריה]], [[סוקרטס סכולסטיקוס]], [[סוזומן]] ו[[תאודורט]]. אולם בראשו לא הואילו העובדות ההיסטוריות להסתדר האחת עם השנייה. [[ריקרד סימון]] ניסה בלא הצלחה ללמדו [[עברית]] ולמשוך אותו לתחום [[ביקורת המקרא]]. ב-[[14 בספטמבר]] [[1664]] הוסמך מלבראנש לכמורה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ניקולא מלבראנש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניקולא מלבראנש