יעקב אגסי – הבדלי גרסאות

יעקב אגסי
לידה	26 בנובמבר 1932; כפר חיים
פטירה	12 בנובמבר 2022 (בגיל 89)
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	מ-1950
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	מפקד טייסת 110; ראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר; מפקד בסיס רמת דוד
פעולות ומבצעים
	מלחמת סיני; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
	טייס בחברת אל על

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:03, 15 ביולי 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ תקופת שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יעקב אגסי (נולד ב-1932) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף-משנה, שירת כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי, פיקד על בסיס רמת דוד בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה

אגסי נולד בכפר חיים, התגייס לקורס טיס (מס' 4) ב-1950, ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. היה טייס מוסטנג בטייסת 101 ומדריך בבית הספר לטיסה.

במלחמת סיני היה טייס אוראגן בטייסת 113 והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי בג'בל ליבני במהלכה התפתח קרב אוויר עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו מיג 17) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"^[1], כמו כן השתתף בתקיפה המשחתת אבראהים אל-אוול^[2]. בהמשך שירת כסגן מפקד טייסת 101 וכסגן מפקד טייסת 110 שקלטה את מטוסי הווטור. יעקב אגסי היה מראשוני טייסי הווטור ואף השתתף בהעברתם ארצה^[3]. ב-1959 מונה למפקד טייסת 110, טייסת מטוסי ווטור שעסקה באימוני תקיפה ארוכות טווח וכן במשימות צילום אוויר לצורכי מודיעין. הוא כיהן בתפקיד עד אוגוסט 1963 והספיק לקלוט בטייסת את מטוסי ווטור N מטייסת 119 . ביולי 1964 מונה למפקד בית הספר לטיסה ושירת בתפקיד עד אוקטובר 1966^[4]. לאחר מכן עבר הסבה למיראז' 3 והשתתף בקרב האווירי בפעולת סמוע^[5].

במלחמת ששת הימים שירת בהצבת חירום כטייס בטייסת 119, הוא הוביל את מבנה התקיפה של שדה התעופה קהיר-מערב בגל הראשון של מבצע מוקד^[6], והשתתף בתקיפת שדה התעופה ברבת עמון^[7]. לאחר המלחמה מונה למפקד בסיס רמת דוד. הוא פיקד על הבסיס במהלך מלחמת ההתשה, בתקופתו הוקמה בבסיס טייסת 69 כטייסת מטוסי F-4 פנטום כמו כן נקלטו בחיל האוויר ובטייסת 109 בבסיס, ראשוני מטוסי הסקייהוק, ואגסי השתתף בקורס ההסבה הראשון למטוסים אלו בינואר 1968^[8]. במהלך מלחמת ההתשה השתתף בגיחות תקיפה במצרים בהם במבצעי פריחה, בפברואר 1969 נאלץ לנטוש מטוס הסקייהוק אותו הטיס בעקבות תקלה טכנית מייד לאחר המראה לגיחת הפצצה במצרים^[9].

ביוני 1970 מונה לראש ענף אוויר 3, ענף תכנון המבצעים במטה חיל האוויר, שהפך בתקופתו למחלקת המבצעים, בתקופתו כראש המחלקה הוביל להגברת התקיפות במצרים, בדגש על סוללות הנ"מ, ואת התכנון לקראת קרב רימון 20 בין חיל האוויר לטייסים הסובייטים במצרים^[10]. במלחמת יום הכיפורים שירת בהצבת חירום בטייסת 69, לאחר נפילתו של מפקד הבסיס ארלוזור לב ביומה השלישי של המלחמה, מונה אגסי למפקד הבסיס ופיקד עליו עד תום המלחמה. השתחרר משירות הקבע ביוני 1974

לאחר שחרורו עבד כטייס בחברת אל על עד שנת 1997.

קישורים חיצוניים

רונה תמיר, ‏אגסי זוכר הכל, באתר חיל האוויר הישראלי

הערות שוליים

^ מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 242
^ מעצמאות לקדש, עמודים 279-281
^ יואש צידון, ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275
^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44
^ רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 155
^ רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 171
^ דני שלום, כרעם ביום בהיר - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר פרסומי תעופה, עמ' 536-5387
^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 33, 165
^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 170
^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל

[1] מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 242

[2] מעצמאות לקדש, עמודים 279-281

[3] יואש צידון, ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275

[4] דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44

[5] רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 155

[6] רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 171

[7] דני שלום, כרעם ביום בהיר - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר פרסומי תעופה, עמ' 536-5387

[8] דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 33, 165

[9] דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 170

[10] דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 אגסי נולד ב[[כפר חיים]], התגייס ל[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] (מס' 4) ב-[[1950]], ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. היה טייס [[P-51 מוסטנג|מוסטנג]] ב[[טייסת 101]] ומדריך ב[[בית הספר לטיסה]].
-ב[[מלחמת סיני]] היה טייס [[אוראגן]] ב[[טייסת 113]] והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי ב[[ג'בל ליבני]] במהלכה התפתח [[קרב אוויר]] עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו [[מיג 17]]) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"{{הערה|מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 242}}, כמו כן השתתף בתקיפה ה[[משחתת]] [[אבראהים אל-אוול]]{{הערה|מעצמאות לקדש, עמודים 279-281}}. בהמשך שירת כסגן מפקד [[טייסת 101]] וכסגן מפקד [[טייסת 110]] שקלטה את מטוסי ה[[ווטור]]. יעקב אגסי היה מראשוני טייסי הווטור ואף השתתף בהעברתם ארצה{{הערה|[[יואש צידון]], ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275}}. ב-[[1959]] מונה למפקד [[טייסת 110]], טייסת מטוסי ווטור שעסקה באימוני תקיפה ארוכות טווח וכן במשימות [[צילום אוויר]] לצורכי מודיעין. הוא כיהן בתפקיד עד אוגוסט [[1963]] והספיק לקלוט בטייסת את מטוסי [[ווטור]] N מ[[טייסת 119]] . ביולי [[1964]] מונה למפקד [[בית הספר לטיסה]] ושירת בתפקיד עד אוקטובר [[1966]]{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44}}. לאחר מכן עבר הסבה ל[[מיראז' 3]] והשתתף בקרב האווירי ב[[פעולת סמוע]]{{הערה|[[רן פקר]], נץ בשחקים, [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 155}}.
+ב[[מלחמת סיני]] היה טייס [[אוראגן]] ב[[טייסת 113]] והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי ב[[ג'בל ליבני]] במהלכה התפתח [[קרב אוויר]] עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו [[מיג 17]]) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"{{הערה|מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 242}}, כמו כן השתתף בתקיפה ה[[משחתת]] [[אבראהים אל-אוול]]{{הערה|מעצמאות לקדש, עמודים 279-281}}. בהמשך שירת כסגן מפקד [[טייסת 101]] וכסגן מפקד [[טייסת 110]] שקלטה את מטוסי ה[[ווטור]]. יעקב אגסי היה מראשוני טייסי הווטור ואף השתתף בהעברתם ארצה{{הערה|[[יואש צידון]], ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275}}. ב-[[1959]] מונה למפקד [[טייסת 110]], טייסת מטוסי ווטור שעסקה באימוני תקיפה ארוכות טווח וכן במשימות [[צילום אוויר]] לצורכי מודיעין. הוא כיהן בתפקיד עד אוגוסט [[1963]] והספיק לקלוט בטייסת את מטוסי [[ווטור]] N מ[[טייסת 119]] . ביולי [[1964]] מונה למפקד [[בית הספר לטיסה]] ושירת בתפקיד עד אוקטובר [[1966]]{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44}}. לאחר מכן עבר הסבה ל[[מיראז' 3]] והשתתף בקרב האווירי ב[[פעולת סמוע]]{{הערה|[[רן פקר]], נץ בשחקים, [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 155}}.
 ב[[מלחמת ששת הימים]] שירת ב[[הצבת חירום]] כטייס ב[[טייסת 119]], הוא הוביל את [[מבנה (תעופה)|מבנה]] התקיפה של שדה התעופה קהיר-מערב בגל הראשון של [[מבצע מוקד]]{{הערה|[[רן פקר]], נץ בשחקים, [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 171}}, והשתתף בתקיפת שדה התעופה ב[[רבת עמון]]{{הערה|דני שלום, כרעם ביום בהיר - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר פרסומי תעופה, עמ' 536-5387}}. לאחר המלחמה מונה למפקד [[בסיס רמת דוד]]. הוא פיקד על הבסיס במהלך [[מלחמת ההתשה]], בתקופתו הוקמה בבסיס [[טייסת 69]] כטייסת מטוסי [[F-4 פנטום]] כמו כן נקלטו בחיל האוויר וב[[טייסת 109]] בבסיס, ראשוני מטוסי ה[[סקייהוק]], ואגסי השתתף בקורס ההסבה הראשון למטוסים אלו בינואר [[1968]]{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 33, 165}}. במהלך [[מלחמת ההתשה]] השתתף בגיחות תקיפה במצרים בהם ב[[מבצעי פריחה]], בפברואר [[1969]] נאלץ לנטוש מטוס הסקייהוק אותו הטיס בעקבות תקלה טכנית מייד לאחר המראה לגיחת הפצצה במצרים{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 170}}.